המוסד הסגור: דרושה עונה ומהר
"המוסד הסגור" היא דרמה פרודית שנבחרה להיות משודרת דווקא ב"רצועה מהחיים", אותה פינה נשכחת בערוץ 2 בה משדרים בדרך כלל סרטים חברתיים למיניהם. על אף ההפקה הסטודנטיאלית, ההומור הסלפסטיקי והבדיחות הקלישאתיות לעיתים, שווה לבקש מיוצרי הסרט, שהפך לקאלט, ליצור עונה טלוויזיונית מלאה
המוסד הסגור, שני, ערוץ 2
רוב הצופים לא מודעים לכך שכחלק מהשיטה המשונה שלפיה פועל ערוץ 2, קיימת רצועת שידור שבה לא משודרות תוכניות של "רשת", "קשת" או של הטלוויזיה החינוכית אלא תוכניות של הרשות השנייה עצמה. למעשה, זוהי רצועת שידור דקיקה - בדרך כלל מאוחר בלילה, או בצהרי יום שבת - שבה משודרים סרטים תעודיים שתמיד יעסקו במשהו כמו סיפורן של נשים חרדיות/ערביות/אלמנות צה"ל שמקימות כנגד כל הסיכויים תיאטרון/מפעל חמוצים/חוג לריקודי בטן. חשוב מאוד אך לא תמיד מרתק, בלשון המעטה.
לכן, מפתיע לגלות את "המוסד הסגור" משודר תחת רצועת השידור הכמעט נעלמת הזאת. מה לפרודיה הפרועה ולרשות השנייה? אין לדעת. אבל איכשהו, המוזרות הזאת הולמת מאוד את סיפורו של הסרט הזה. סרט שהתחיל כפרויקט גמר של סטודנטים, סחף אחריו שחקנים-מתנדבים כמו אילן דר ואלי גורנשטיין, והפך לבסוף כתופעת קאלט, מעין גרסת מיקרו מקומית ל"מופע הקולנוע של רוקי".
אז מה יותר מתאים לו יותר, מאשר התגנבות מהדלת האחורית מהמחתרת אל תוככי ערוץ 2. על מה הבלגן הגדול? העלילה מספרת על רמי חרובי, סוכן מוסד נועז שיוצא לחלץ את שגריר ארה"ב בישראל, לאחר שזה נחטף על ידי טרוריסטים למדינה הדמיונית סוג'יירה. ראש המוסד דוחק בו לגמור
לחרובי מוצמדת סוכנת מתחילה: מיכל, בתו של הסוכן האגדי שוקי, האיש שהמציא את "קריצת שוקי". כמו בפרודיות של מל ברוקס או אברהם-צוקר-אברהם (ההשפעה של "סודי ביותר" יותר מבולטת), "המוסד הסגור" בנויה על מטווח בלתי פוסק של בדיחות סלפסטיק, משחקי מילים ("יש לנו רק צילום ארכיון ישן", נאמר על מנהיג הטרוריסטים, ומוצגת תמונה של ארכיון ישן), אפקטים מטופשים במתכוון (האותיות שמרכיבות את הכיתוב "טוניסיה" הופכות לכלי נשק ממשיים) וירידות על טפשותם ונפיחותם של אנשי צבא בכירים באשר הם. וגם סאטירה במנות קטנות יש פה, בייחוד כנגד מדיניות ההסתבכות הלא חכמה של ארה"ב במדינות עולם שלישי.
מה שעושה את ההבדל הוא שמדובר, לכאורה בסך הכל, רק בפרויקט גמר. התקציב דל. השחקנים, פרט למתנדבים, אינם מקצועיים. והיוצרים טירונים. לכן צריך לשפוט את הסרט לא בנימה מקטרת של "אוף, חיקוי מפגר וחצי חובבני של מל ברוקס" אלא כפרויקט להדגמת יכולות. ונעם שגב ואלון גור-אריה אכן מדגימים פה יכולות: "המוסד הסגור", אחרי טבילת האש הערוץ שתיימית, יכול להיות בסיס מצוין לסדרה קומית מטורפת מהסוג שפשוט אין אצלנו. אז יאללה: להזמין מהם עונה.
ניקוי ראש, ערוץ 33
המילים "לא עמדה במבחן הזמן" צצות אוטומטית במקרים כאלה. ככה זה: אתה נתקל באקראי בעוד לופ חגים, מתלהב לרגע מהפנינה הנוסטלגית בשחור לבן - הא-הא, פעם טוביה צפיר היה צריך לחבוש קרחת מגומי כדי לגלם קירח - וכשהאבק שוקע אתה מוצא את עצמך מעמת את מה שראית עם "מבחן הזמן" הלא ברור.
עמדה או לא? ברור שכאשר מערכון על נהירת הישראלים לחו"ל מכוון את חיציו לרבינוביץ' כלשהו, צריך לגרד בפדחת (או להשתמש בוויקיפדיה) כדי להיזכר שזהו שר האוצר של אותם ימים. עדיף להתמקד במנגינה, לא במילים: בצוות השחקנים, בהעמדה התיאטרלית. ואז אפשר ליהנות ולהעריך.
אך עם כל החיבה לשלוף תמיד את "ניקוי ראש" כדוגמה לרפיסות הסאטירה הנוכחית, "ניקוי ראש" לא תדבר לצופה של היום. זאת פחות טלוויזיה, ויותר מופע קברט תיאטרלי. איטי, קודר מדי. אנחנו, קילקלו אותנו: רוצים צחוקים.
נא להמתין לטעינת התגובות
