לראות סרט טורקי ולנוח
במקביל להפיכתה למעצמת נופשונים זולים במיוחד מייצרת טורקיה גם קולנוע ראוי ומשובח במיוחד. שניצר צפה ברוב הסרטים שיוקרנו בשבוע הטורקי בסינמטקים החל מהיום - וחזר מפרגן

שמונה סרטים מתוצרת המדינה שהמציאה את אנטליה, כולם הפקות מהשנתיים האחרונות, מייצגים את הקולנוע הטורקי בפסטיבל זוטא שמתחיל היום בסינמטקים של שלוש הערים הגדולות ומוכיחים שחלפו עברו מהעולם אותם זמנים שבהם המושג "סרט טורקי" שימש כמילה נרדפת לחזון הפואטי מבית היוצר של של אבי ביטר ועמיתיו להתייבבות בגווניה המזרחית.
נראה כי הטוב בסרטי החבילה הפילמאית שנחתה כאן וזאת על-פי צפייה בשישה מתוך שמונת הסרטים, הינו "ימים ורוחות" של הבמאי רהא ארדם, שילווה אישית את הקרנות הסרט בישראל.
יצירת המופת "ימים ורוחות" היוותה לפני שנה את הסנסציה של פסטיבל חיפה, שבו נחשף לראשונה הסרט לעיניים ישראליות. עלילת הסרט מתחוללת בכפר נחשל השוכן לחוף הים האגאי, והיא עוקבת אחר גורלם המר של ארבעה ילדים החפצים במותם של בני משפחתם המתנכלים להם.
מעבר לסיפור העלילה הטעון, מצטיין סרט זה באווירה הייחודית שלו, המשלבת מבט מפוכח על הנחשלות הכפרית עם מבטי הערצה אל הטבע, ששפתו האוניברסלית שולטת בכל. שאון הרוח, המיית הגשם, ריח האדמה ורוחבם של אופקי השמים הם למעשה גיבוריו הבלתי מעורערים של סרט נהדר זה, שאינו נופל ברמתו הרוחנית מ"קבקבי העץ" של ארמנו אולמי האיטלקי.
סרט בולט אחר, "שלושה קופים", שזכה השנה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן, הוקרן זה עתה במסגרת פסטיבל חיפה, והשבוע הטורקי יאפשר כעת גם לבאי הסינמטקים של תל-אביב ושל ירושלים לערוך היכרות עם עבודה מרשימה זו. במאי "שלושה קופים" הוא נורי בילה ג'יילאן, שעשה בעבר את "מרחק" ו"אקלימים", שהזכירו לרבים את סרטיו של מיקלאנג'לו אנטוניוני.
בסרטו החדש ממיר ג'יילאן את אווירת הניכור האורבני שאפיינה עד כה את יצירתו בטונים מלודרמטיים סוחפים, המזכירים את המושג הישן "סרט טורקי". ג'יילאן מעצב ב"שלושה קופים" אמירה חברתית נוקבת, המתקיפה ישירות את הצביעות האנושית, שהיא, כך יודע כל אחד, הדבק והטיח של הקיום המשפחתי כיום.
עוד סרט מעורר עניין, שהוקרן בשבוע החולף בפסטיבל חיפה ויגיע עתה גם לתל-אביב ולירושלים, הוא "מחברת קיץ". במרכז הסרט ילד המתקשה להשלים את מטלות חופשת הקיץ שלו, בשל הטלטלות השונות הפוקדות את בני משפחתו בדיוק בעונת השנה שבה מותר גם לילדים להשתולל, להפסיק לרגע להיות כה רציניים ומסורים ללימודים.

באמצע שנות ה-70 הוכתר "יול", סרטם של ילמאז גונאי ושריף גרן, בפרס "דקל הזהב" של פסטיבל קאן. משהו מהאווירה הפטאליסטית שאפיינה את הסרט הנפלא ההוא משתקף בסרט "אושר" שביים עבדולה אוהוז. נערה כפרית נופלת קורבן לאונס בתוך המשפחה, ובכך - בעיני משפחתה - היא ממיטה עליהם קלון. זקני הכפר
מובן שבין הרוצח הפוטנציאלי ובין הקורבן העתידי שלו נרקם מתח מיני, המקשה, איך לא, על משימת החיסול, ובתוך כך נפרסים לנגד המצלמה הנופים הכפריים המשקיפים על חופי ים מרמרה. אווירה עגומה דומה בוקעת מהמלודרמה "גורל" של זקי דמירקובוז, אחד המצליחים בקולנועני טורקיה בעידן העכשווי, ומי שהיה אחראי ללהיט "תמימות", שהוא מעין סרט המשך ל"גורל".
כמו כן יגיעו הסרטים "אדם והשטן" ו"סתיו". האחד הינו קומדיה על רקע האמונה האדוקה באיסלאם, והאחר הוא סרט פוליטי על אודות הבורגנות המפנקת, שהורסת את חזונו של כל מהפכן פוטנציאלי.







נא להמתין לטעינת התגובות







