זהר וגנר חולמת על כושים
איך הופכים ממגה-בייב נחשקת לאמא לוהטת? זהר וגנר, עיתונאית לשעבר, קולנוענית, אם חד הורית, ומעל הכל בחורה יוצאת דופן, מצאה דרך משלה לעשות זאת. הדיסק החדש שלה, "זהר וגנר והמסריחים", מוכיח את זה, וגם מגלה מה קרה לה בשנות הרווקות הסוערות, בילדות אצל אמא או בדרך לשירותים בבר התל-אביבי אברקסס
האחוריים שלי מדברים
זה לא דבק זה דבש
(מתוך "תלך מאחורי")
הפסיכולוגית של זהר וגנר הייתה בשוק. אולי אפילו נעלבה. אולי הלכה לבדוק טוב טוב איפה טעתה. אבל מה שבטוח, היא הייתה בשוק. אחרי שלוש שנים של טיפול פסיכואנליטי אינטנסיבי, שלוש פעמים בשבוע, היא גילתה שווגנר לא סיפרה לה הכל. זה לא שהיא לא דיברה על הכל, היא דווקא דיברה. זה האיך, בחירת המלים, והקולות, והגניחות, והצעקה.
אחרי שלוש שנים על הספה וגנר נתנה לה את הדיסק החדש שלה, "זהר וגנר והמסריחים". וגנר: "היא אמרה לי, 'תראי, אני תופסת את המקום הזה כמקום שבו אדם מביא את עצמו, על כל החלקים שבו. מאוד מצער אותי שאני מכירה אותך כל כך הרבה שנים, ואני לא מכירה את הצד הזה'. היא לא הכירה את העוצמות, את הכעס, את האומץ, את ניבולי הפה, אני ילדה טובה ומנומסת גם אצלה".
זהר וגנר ילדה טובה. זהר וגנר, עיתונאית לשעבר, קולנוענית, כוסית-על, אם חד הורית. זהר וגנר זמרת
כושית ענקית, שגרה בצפון תל-אביב וחולמת על נרקומנים שחורים בסימטאות ניו יורק. מאז ומעולם יש לה קטע עם מוזיקה שחורה, עם שחורים, עם בלוז, עם הביבים. והיא באמת ילדה טובה. ילדה צפונית טובה. גדלה בצפון תל-אביב, אמא מקושרת (דסי וגנר, אשת יחסי ציבור ותיקה), אבא רחוק ואוהב, אח, משפחה טובה עם סוד מרעיל, שעליו יצרה את הסרט הראשון שלה, "זורקי".
סיפור הבגידה של האמא שהפך לסוד המשותף שלה ושל בתה בת ה-12 נחשף בסרט, כשווגנר משתפת את כל המשפחה בתהליך החיטוט וגם רצה להחליף קלטות מאחורי המצלמה. המשפחה המפורקת שיתפה פעולה עם הסרט. החיטוט הפומבי בפצע היה אולי גם תרפויטי, אבל גם פצעים שהגלידו מגרדים בלי הפסקה. אם רוצים לדעת מה לומדת ילדה בת 12 על הקשר בין אהבה לתשוקה מסיפור כזה, לא צריך להיות פסיכואנליטיקן גדול. צריך רק להקשיב לדיסק.
היו לי המון גברים
המון גברים מכל הסוגים
עם זין קטן, עם שערות בגב,
רוסים שתיינים, מאוננים סדרתיים,
עבריינים כבדים,
כולם היו דומים
כולם ידעו איך לקנות אותי
בסמים הכי טובים
(מתוך "חומר זול")
לפני 15 שנה, בגיל 23, חזרה משלוש שנים בניו יורק והתחילה לכתוב ביקורות ב"העיר" על מוזיקה שחורה. הילדה הצפונית המנומסת מצאה במוזיקה השחורה את מה שהיא חיפשה, וצללה עמוק. וגנר: "חלומות על כושים יש לי מאז שחזרתי מניו יורק ועד ימים אלו, למרות שמאז שילדתי אני פחות חולמת. פעם אני אעשה את הסדרה האפריקאית שלי. לאו דווקא אירוטי.
כושים זה אולי האנטיתזה שלי, חיים ברחוב, מיניים, חייתים. חיים בגדול, אוכלים, מזיינים, פרי ספיריט, אבל הם גם עניים ומלוכלכים, ובגלל שאני באה ממקום נקי ומוקפד, מקום מוזנח זה השחרור בשבילי. כבר 15 שנה לא הייתי באמריקה, וכל הזמן אני חולמת על כושים. זה אותו חלק שהפסיכולוגית שלי לא מכירה".
קודם נוריד עוד ראש אחר כך תרד לי
קודם נוריד עוד ראש
ואז תרד
ותתן לי בראש
(מתוך "חומר זול")
שלוש שנים היא מנסה את החומר על הקהל במין מופע קברט בלוז סקסי, כולל כל תקופת ההריון, שבה עלתה על הבמה עם חולצת רשת שחשפה בטן של חודשים מתקדמים, שאותה היא נענעה עם התחת כשהיא צועקת: "ליאור, תכנס בי במאחור, ליאור!" (הכל מתועד, יוטיוב שולטטט!). שלוש שנים של הופעות יחד עם "המסריחים" - ימי ויסלר מ"הבילויים" (גיטרה); עודד גולדשמיט (תופים), טל הפטר (בס) - והיא הוציאה את הדיסק "זהר וגנר והמסריחים" אחרי יומיים של הקלטות לייב. התוצאה תופסת בביצים, למי שיש, מצחיקה ומפתיעה.
את כל השירים היא כתבה למגירה, ובכלל לא התכוונה להיות זמרת, ותמיד ישבה עם רגליים סגורות. בהתחלה היא רצתה לשיר, אבל בדיסק היא לא שרה, היא מדברת. היא לא מדברת, היא צועקת. אפשר לשמוע אותה זזה, מתנשמת, מזיעה, גומרת והולכת לכתוב על זה שיר. "ימי אמר לי לדקלם את השירים, לא לשיר. היו לי רגשי, אמרתי לו, 'מי ירצה לשמוע זמרת שלא שרה?', והוא אמר לי: 'גם בוב דילן ולו ריד לא שרים'. ועם הזמן הצלחתי למצוא את הגיוון בדקלום".
החלונות שקופים
האורות דלוקים
וכל השכנים מסתכלים עלי מהחורים
הם חושבים:
זאת אשה בודדה
לפעמים היא מבשלת עירומה
יש לה חזה קטן
חבל
(מתוך "חלונות שקופים")
הדיסק של וגנר, 38, נולד בסוף תקופה סוערת של רווקות. לפני חצי שנה חבקה את לוסי, בתה. "אלה היו ארבע שנות הפריחה היצירתית שלי", היא אומרת. "לא חשבתי שזה מה שאני רוצה. פתאום, בגיל 35, זה קרה. ובזמן הזה עשיתי סרט והקמתי להקה, ולמדתי לצלם, לנגן, לרקוד, להיות זמרת, וקניתי ציוד עריכה והתחלתי ללמוד לערוך. נהייתי מעצמה. ימי דחק בי לעשות משהו עם השירים שלי. בכלל לא רציתי, אני לייט בלומר. פעם ראשונה על הבמה בגיל 35, סרט ראשון בגיל הזה, הבשלה מאוחרת. יש לזה יתרונות".
זה מאוד משחרר להקשיב לה, אפילו מעורר קנאה. היא לא עושה חשבון לאף אחד, לא להורים, לא לגברים,
יש בזה מין קטע של העצמה נשית - גם לי מותר, ומותר לי לדבר על הכל. כי בנות לא מדברות על הכל, לא מדברות על סקס ועל פרטים של זיונים, אם הן כן גמרו ולא גמרו. גם נשים מבוגרות מתלהבות. חברה של אמא מטורפת על השירים וההופעה, היא מרגישה שזה כל מה שהיה אסור לה להגיד כשהיא הייתה צעירה. זה כביכול דיסק אלטרנטיבי, אבל הוא פונה להרבה אנשים שלא ישמעו מוזיקה אלטרנטיבית".
אסור לי פייטים, נוצצים וזהב לשים
אסור מנומר או עקבים
אסור בגדים של ראש אינדיאני
שלא אראה כמו פרחה קולומביאנית
או מיני ושמלות
כי אז כל הגברים יקפצו עלי כמו פראים
בגלל זה אמא שלי בוחרת לי את הבגדים
(מתוך "אסור לי ללבוש כלום")
השירים של וגנר אוטוביוגרפיים. אם אתם רוצים לדעת מה קרה לה בשנות הרווקות, בילדות אצל אמא או בדרך לשירותים באברקסס, אתם רק צריכים לקרוא או להקשיב. גם כאן, כמו ב"זורקי", היא מגישה להורים חשבונית ארוכה.
וגנר: "הלבוש נהיה עניין בשבילי, סימן לחופש ובחירה עצמית. פעם זה היה מקום שכל כך דוכא אצלי. עד גיל 20 לא קניתי בגדים בלי אמא שלי. היא אדם ליברלי בהשקפות שלה על עצמה, בחיים שלה ובהעדפות האמנותיות שלה, וגם בתאוריות שלה, אפילו אדם רדיקלי. אבל את הילדים שלה היא גידלה באופן שמרני.
אמא שלה היתה אשה מגונדרת ופלרטטנית, שהסתובבה עם מחשופים ואודם ונעלי עקב, והיה לה אחד הבוטיקים הראשונים בתל-אביב, בוטיק "נבון". גברים היו מעריצים אותה ומפחדים ממנה, ואמא שלי הסתבכה מזה שהייתה לה אמא כל כך סנסציונית, שעשתה בושות לסבא שלי. עבור אמא שלי, הסימנים האלה של נשיות הם מסוכנים. אני כנראה דומה לסבתא שלי".
לא בטוח מה הסבתא הייתה אומרת על החשיפה המוחלטת של הנכדה. יכול להיות שהיא הייתה באמת מעריכה את הכנות והתעוזה. "כל מה שכתבתי אמיתי, אחד לאחד", היא אומרת. כמו הסיפור על הדייט שהפך לאונס מתוך נימוסים פולניים, כמעט אונס עצמי.
כואבות לי הברכיים הרצפה קרה
כואבות לי הברכיים הרצפה קרה
מאוחר מדי לצאת מזה
הייתה כבר חדירה
למה לא אמרתי תזמין לי מונית בבקשה
(מתוך "כואבות לי הברכיים")
"זה קרה לי לפני ארבע שנים. הלכתי ל"אברקסס", פגשתי את הבחור הזה, הוא תפס אותי בדרך לשירותים, ומפה לשם אני באוטו שלו. באוטו אני תוהה לפשר הסיטואציה, אבל אני אומרת כן, אני הרפקתנית וזורמת. אנחנו מגיעים אליו הביתה, ואני קולטת שאני לא רוצה לשכב איתו, והאטיטיוד שלו דוחה. לא מציע סמים, לא מציע שתייה קלה, לא מארח, כלום. אבל שכבתי איתו. לקח לי כמה זמן להבין שהייתה לי אפשרות להגיד לא. יש הרבה בחורות שלא נעים להן. הן לא חושבות שזה לגיטימי להגיד לא.
בגיל 35 גיליתי שמותר לי ללכת עם גבר הביתה בארבע בבוקר, ומותר לי להתחרט גם באמצע. צריך להסביר את זה לנערות בנות 15 בתיכון: מותר לך גם תוך כדי להגיד לא, גם באמצע. לקום וללכת. ומה שיותר זעזע אותי זה ששכבתי איתו, ועוד שיחקתי את המשחק עד הסוף: כי בכל זאת את רוצה שהוא יחשוב שאת זיון טוב, ושאת נהנית. וזה אחד השירים האחרונים שהבאתי ל'מסריחים', והוא הכי קשה לי. גם על הבמה אני עושה בקטע הזה סימולציה של אונס. כי זה פשוט אונס. ובהופעות גברים מגיבים, הם פתאום מבינים".
אולי אני נשמעת כמו זונה
לפחות זונה ליגה
(מתוך "חומר זול")
יש הרבה זיעה בשירים שלה, וזרע, ושתן, ואלכוהול, וסמים, ולחות, שכמעט אפשר להריח. אבל זה לא רק הקול של מישהי שמרשה לעצמה לנבל את הפה. זה קל מדי. כל אחד יכול להגיד פיפי וקקה. לא כל אחד יודע לשלב בדייקנות בין תעוזה, הומור עצמי, מודעות עצמית ותיאטרליות, במינון שגרם לך לחייך ולהקשיב. בקפה השכונתי היא יושבת בבוקר בשמלה כחולה מתוקתקת ונעליים בעלות עקבים קטנים; את הדלת היא פתחה בתחתונים וגוף זעיר ומושלם, ילדה טובה עם פה ג'ורה שמוציאה את כל הסליז על הבמה. מתחפשת לזונה, אבל זונה ליגה. "הדמות הזאת היא אני. אולי יותר קל לי לחשוף דברים מסוימים במחיצת גברים. עם 'המסריחים' זה יותר קל... עם הפסיכולוגית זה כבר סיפור אחר".
למה בחרת באנליזה?
"ניסיתי איתה גם טיפול פסיכותרפי רגיל במשך שנה. אבל זה לא הספיק לי. רציתי אנליזה כשהבנתי שאני לא אהיה אמא אם אני לא אטפל בעצמי ברצינות, וייתכן שלא תהיה לי משפחה ובן זוג. פחדתי שאני לא אהיה אמא".
למה בעצם?
"ראיתי שכולן רוצות ילדים ואני לא. אמרתי, לפחות אני אבדוק באופן מעמיק ולא מפחד. אני מאוד מכבדת ומבינה את מי שמחליטה שזה לא מתאים לה, אבל אני שמחה שהלכתי על זה. ועכשיו יש את לוסי, אז אפשר להגיד שהפסיכולוגית הצליחה".
לוסי בת חצי שנה, שמנמונת ג'ינג'ית מרוצה. וגנר מגדלת אותה לבד במודל משפחתי אחר. אבא של לוסי, העיתונאי בועז גולדברג, בא ארבע פעמים בשבוע להיות עם הקטנה, עם תיק תינוקות מלא בחיתולים חד פעמיים ומגבונים ובקבוקים, ובסוף הערב הולך הביתה. הלכה הזוגיות, נשארה ההורות המשותפת.
וגנר: "ללוסי יש אבא מדהים, בועז. אני מכירה אותו מהילדות, הייתי חברה הכי טובה של אחותו. כשנהייתה לי להקה הוא כתב ביקורת והתחברנו מחדש, כשמבחינתי הוא האח הקטן של דנה. ואז ניצת רומן, הייתה אהבה. אבל איך שסיימתי את 'זורקי', אמרתי, אני רוצה ילד, כי זה יכול לקחת שנים ורציתי לעבוד בכיוון".
את מאוד מחושבת.
"נכון. החברה של ימי הזכירה לי שחודש לפני שפגשתי את בועז אמרתי, 'הגבר הנורמלי הבא שאני פוגשת, אני עושה איתו ילד'. התאהבתי בבועז, וידעתי שהוא יהיה אבא מדהים. חשבתי שאני אחיה איתו. אבל אחרי שנכנסתי להריון חטפתי פליפ מטורף. לא יכולתי להשתחרר מהקטע שהוא כמו האח הקטן. הוא קיבל את זה מאוד קשה. בהריון היינו בנתק, זה היה מאוד קשה לו. ואני בהריון פרחתי. הרגשתי כמו אנג'לינה ג'ולי, יפה ומלאה עם ציצי. בחיים לא התחילו איתי כל כך הרבה גברים כמו בהריון".
ובאחד מהם היא התאהבה - שי, הגבר שהיה לצדה עד לפני שלושה חודשים. "בזכותו לא היה לי הריון עצוב, היה לי הריון מהמם, וגם שלושת החודשים הראשונים עם לוסי. הוא היה חבר אמיתי. כמה שכעסתי כשהוא עזב, אני לא יכולה לכעוס יותר מדי, הוא היה המלאך הגואל שלי. הוא הלך כשהוא הרגיש שסיים את תפקידו".
לחדר לידה היא נכנסה עם בן הזוג ל-11 שעות של צירים ולידה טבעית. אבא של לוסי חיכה בחוץ. "כולם התנהגו כמו גיבורים. אחר כך במשך שלושה חודשים, היינו יושבים פה שלושתנו ושותים קפה ביחד עם לוסי. כל בוקר. שי עזב, לצערי. לא עמד בזה".
למה לידה טבעית? את עושה סמים, אז למה לא אפידורל?
"ראיתי בזה חוויה פסיכודלית, שאני לא רוצה לרכך אותה ולטשטש אותה בסמים. זו חוויה גופנית טוטלית, רציתי להיות במאה אחוז פיכחון, למרות שידעתי שזה הכי לא בפיכחון, זה טרנס דתי מוחלט כמו של שבט אפריקאי. ראיתי את עצמי באפריקה יולדת בכריעה על אם הדרך, זאת היתה הפנטזיה. בשלב מסוים הראש של לוסי נתקע והיא לא יצאה, ואני צרחתי 'תחתכי לי את הבטן עכשיו, תביאי ואקום, מלקחיים', אבל המיילדת שלי, אביגיל, לא הקשיבה לי. היא ידעה שבאתי אליה מכל המיילדות, כי אמרו לי שהיא תיילד טבעי גם את מי שעברה חמישה ניתוחים קיסריים ושיש לה בטחון".
ואיך הקשר עם אבא של לוסי?
"המצב שלו לא היה יכול להיות יותר גרוע כשלוסי נולדה: היה גבר שחי איתי ואהבתי, ואיים גם על תפקידו כאב. לכן היה לי חשוב שלא יהיה ניכור ביניהם. כולם עשו מאמץ. ואז שי נעלם מהשטח, ונשארנו בועז ואני. אני מקווה שנמשיך להיות חברים טובים. הוא המשפחה שלי. לוסי קשרה איתנו לכל החיים ברמה המשפחתית ולא ברמה הרומנטית.
"רק אחרי חצי שנה אנחנו מצליחים להיות גם חברים. בהתחלה הייתה הרבה עוינות. ועל זה אני עושה את הסרט הבא שלי. על משפחה אלטרנטיבית. איך מתחילה משפחה בפנטזיה ונגמרת במודל אחר לגמרי, אבל עם הפי אנד".
איך התמודדת עם תינוקת בת שלושה חודשים ולב שבור?
"היה לי מאוד עצוב, אם כי הייתי בשוק, כי פעם דבר כזה יכול היה באמת למוטט אותי, וכשיש לך ילדה שום דבר לא ימוטט אותך. הרגשתי שהתפנה המון מקום ללוסי. אם קודם הייתי פנויה בין שי ללוסי, קרועה בין להיות גם אמא וגם מאהבת, בין לצאת בלילה ולעשן ולשתות ולקום בבוקר ללוסי, הכל השתנה".
עשית חלוקה מצוינת - גבר אבא וגבר מאהב.
"הפסיכולוגית שלי עשתה מטעמים. היא אמרה לי: 'בגלל שאמא שלך פיצלה בין המאהב לאבא, את עושה שחזור', וזה ממש עצבן אותי. אבל יכול להיות שזה נכון. אני לא יודעת מה זה להיות זוג עם תינוק. אני מאמינה שהרבה נשים שנולד להן תינוק זורקות זין על האבא ואין להן כוח, ולא נשארות כוסיות בשבילו ולא מזדיינות איתו. ככה יש לי את שני העולמות: כשאת עם התינוקת והבגדים מסריחים מהג'יפה של החלב, אז את שם, וכשאת פוגשת את המאהב שלך, את משנה פאזה, את יפה, את מתלבשת, את מזמינה בייביסיטר. באמת נהיית הפרדה בין קודש לחול, בין בשר וחלב. חלב זה האמא ובשר זה הגבר, ואני מפרידה".
נשמע מודל מצוין.
"האמת היא שנורא בא לי שני הורים ביחד עם ילד, שני הורים שקמים בבוקר, והוא אומר לי: תמשיכי לישון, חמודה. אבל אני רואה את היתרונות במצב שלי, שאני מצליחה להישאר סמל מין בעיני הגבר שלי, וגם להיות אמא".
באופן מפתיע אולי, אמא שלה, זאת שלא מרשה מיני וליפסטיק, דווקא תומכת במודל הזה: "אמא שלי חושבת שזאת הדרך. היא תמיד הייתה אומרת לי, 'לשם החברה הולכת. לא יחיו יותר נשים וגברים ביחד, נשים יגדלו את הילדים שלהן לבד; גברים יבואו וילכו, ככה זה היה מקדמת דנן'. אני רציתי שהיא תגיד, 'הלוואי שתתחתני ושיהיו לך ילדים'. אבל היא אמרה לי, 'לא צריך להתחתן ולחיות עם גברים, זה רק כאב ראש. תראי את מדונה איזו אמזונה: בחרה איזה חתיך כשרצתה להיות אמא'. בשבילה אני מדונה. היא אומרת 'את רצית ילד, בחרת גנים טובים, גבר חתיך, עשית ילד. עכשיו תלכי לחפש לך גבר. זה פרימיטיבי להתחתן'. תקשיבי לאמא שלך.
"בתחילת ההריון כל החברות אמרו לי שאני מטורפת לעבור הריון ולידה לבד. כולם אמרו לי שזה הורמונים, שהן נגעלו מהבעל, ואני ידעתי שזה לא, ושאני לא אשב ואדחה את הקץ. אבל הייתי תמימה, לא ידעתי כמה זה קשה".
אני אוהב אותך יותר מהכל
אבל אל תביא לי חומר זול
(מתוך "חומר זול")
אז איך הופכים מכוסית נחשקת לאמא לוהטת? לוגנר זה בא בקלות ופתח עולם חדש ולא מוכר של גברים, הגרושים. "כל האינטראקציה עם גברים השתנתה 180 מעלות. מאז שאני אמא, אני שלווה יותר. זה מנפה את התלותיות בגבר, ואת גם עסוקה. לפני לוסי מי רצה להתעסק עם אשה בת 36 שחייבת ילד עכשיו? עכשיו נפתח כל העולם של הגרושים, הסיבוב השני. הם מבינים, הם היו בקשרים, הם גם אבות. אגב, שמת לב שבימי שני ורביעי העיר ריקה מגברים גרושים? אסף אמדורסקי (שעשה את המיקס לדיסק, נ"ת) אמר לי שגברים גרושים לוקחים את הילדים בשני וברביעי, כי אף גבר לא רוצה שהגרושה שלו תסתובב מחוץ לבית בימי חמישי".
"נערי הגטו באים
אחד ננס שתום עין
שניים מכוערים"
(מתוך "נערי הגטו באים")
אם מחפשים שירי אהבה בדיסק של וגנר, זה יכול להיות מאוד מתסכל. אין. אף על פי שוגנר בטוחה ש"נערי הגטו באים" הוא לגמרי שיר אהבה. "זה שיר על זיון מתוך אהבה, זיון שמח. נערי הגטו באים, אחד ננס שתום עין ושניים מכוערים, זה הזין והביצים. נערי הגטו ואני רוקדים לכבודך, זה משגל עליז של תשוקה".
דיברנו על אהבה
"אולי לא חוויתי מעולם אהבה. אהבה שהצליחה. אבל את יודעת מה, במשך שנים, בכל פעם שהיה לי חבר, הייתה לי פנטזיה לעשות לו סטריפ-דאנס ולא היה לי אומץ. רק לאבא של לוסי הצלחתי, ועל זה נכתב השיר. פעם ראשונה, בגיל 37, הצלחתי לחבר בין אהבה לסליז. אז אולי זה בכל זאת שיר על אהבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
