אשר סימוני, אשנבאי, טבריה
אשר סימוני יצא מבית "האח הגדול" לעולם בו כולם מכירים אותו. עכשיו הוא רוצה למנף את זה לפני שהכל יברח לו בין האצבעות. "אם הייתי מנכ"ל הדואר הייתי משתמש בי. יש לו אוצר ביד. אני הרי כבר עובד בדואר ועכשיו אני גם מפורסם". ואולי הוא בכלל ילך לפוליטיקה
זאת בטח לא התשובה שהוא ציפה לשמוע מהעיתונאי הברנז'אי שהגיע אליו מתל אביב, עיר האפשרויות הבלתי מוגבלות ומסיבות ההשקה שמלאות בפליטי ריאליטי לדורותיהם. "אין לי ציפיות לכלום", מלמל לעברי, "זאת אומרת, אני לא יודע. אני פתוח להצעות. אגב, אתה חושב שהכתבה הזאת תעשה לי טוב? אחי, שאנשים יאהבו אותי, אה? זה חשוב".
סימוני, התולי חתלתולי האמיתי של "האח הגדול", מבולבל. פחות משבוע ימים עבר מאז אמר שלום ולא להתראות לבני בריתו, הבובלילים, והוא מחפש את דרכו מחוץ לבית בו היה כלוא לעיני המדינה במשך 44 ימים. הוא מתרגל למציאות החדשה בטבריה, בה הפך ל"אשר הגדול" שמחוזר על ידי המתמודדים לראשות העירייה המבקשים להצטלם עם הוד מעלתו המודח הטרי.
מצד אחד, הוא שמח לחזור הביתה, לחלי אשתו, ולילדיו אורי בן הארבע, ספיר בת השנתיים ושירה בת השבועיים, ומצד שני הוא עדיין חושב שהיה יכול להביא הביתה את המיליון אם לא היה נשבר באמצע הדרך. הוא מבין שהוא צריך לחזור לעבודה ולכסות את המינוס שמתקרב כבר ל-10,000 שקל בשל היעדרו מהבית במשך כל התקופה האחרונה, ומצד שני, הוא שוקל לנצל את מלוא החופשה שביקש מסניף הדואר בו הוא עובד כאשנבאי כבר חמש שנים.
"לך תדע, מה יקרה. אולי יגיע איזה קמפיין", הוא מנמק. "אתה מבין, אם יש מפרסמים חכמים הם צריכים לנצל את זה", הוא פוסק, "בכיף הייתי עושה עכשיו איזה קמפיין טוב. לא לקונדומים או משהו כזה, אבל למכוניות או אפילו ל'צו פיוס'. אמרתי את זה גם לאלעד קופרמן, המפיק של התוכנית. הוא החתים אותנו לחוזה שהוא מייצג אותנו לשנתיים במקרה שאנחנו מקבלים קמפיינים. 25 אחוז הולכים אליו והשאר אלינו. לא רק פרסומות, בכלל כל מיני דברים שיכולים להכניס פרנסה כל עוד הברזל חם".
מפיקי התוכנית הם הסוכנים שלך?
"אני לא מבין בזה כלום. חתמתי על חוזה של איזה 40 עמודים רגע לפני שנכנסתי לווילה. אמרו לי לקרוא אותו כמו שצריך, אבל מה יש לי לקרוא? אני סומך עליהם ואם אבין שהברזל חם והם עוצרים אותי, אני מאוד אכעס. אין לי בעיה להגיד להם 'תעשו עם החוזה שלכם מה שאתם רוצים' ולעשות מה שנראה לי".
אתה לא מתכוון לחזור לדואר?
"זה קצת מורכב. אני הולך ברחוב וכל רגע עוצרים אותי אנשים, רוצים לדבר ואני מרגיש חובה לענות להם. גם לבית כנסת קשה לי ללכת. כולם עוצרים את התפילות ושולפים מצלמות. בקיצור, מבחינה לוגיסטית זה קצת מורכב עבורי לחזור לעבודה כרגע, כי אני פקיד אשנב שרואה כל יום איזה מאה אנשים. תדמיין שכל בן אדם שיגיע, ירצה להגיד לי משהו. זה יפגע במהלך התקין של העבודה".
אז מה תעשה?
"אני עוד לא יודע. בעיקרון אני בחופשה עד דצמבר, וכרגע אין לי מקור פרנסה אז אני מניח שאחזור בשלב מסוים. אולי עכשיו אני הולך לסופר ונותנים לי בגט בלי לשלם, אבל כמה זמן יפנקו אותי בגלל החיוך שלי. אתה יודע מה?", נוצצות לפתע עיניו והוא קם מהספה עליה הוא מרוח בפוזה המעוכה המוכרת היטב מערוץ 20, "עם כל הצניעות, אם הייתי מנכ"ל הדואר הייתי משתמש בי. יש לו אוצר ביד. אני הרי כבר עובד בדואר ועכשיו אני גם מפורסם ובארץ אוהבים אותי. אני לא מבקש שישלם לי כמו לאלי ומריאנו אבל אני חושב שכדאי להשתמש בי".
אתה נשמע מבולבל.
"אני פחות משבוע בבית, בקושי ישנתי, כי כל היום הטלפון מצלצל. איזה 200 אנשים מתקשרים ביום. אני כל היום בממתינות. עוד לא הספקתי לחשוב על הכל. אולי אם הייתי גר בתל אביב, הייתי יותר נגיש לדבר. יכול להיות שהיה בא אליי איזה מישהו, מן מנהל כזה, שהיה אומר 'שמע, אתה צריך ללבוש ארמני או פולו ואני אגיד לך מה לעשות'. היה מארגן לי איזה 10,000 שקל , ככה בשביל שאני אהיה יותר רגוע. כרגע אין לי הרבה ברירות. אני פה בטבריה ומצד אחד אני פוגע בעבודה שלי בדואר ומצד שני פוגע במומנטום שלי. הברזל מתקרר"
חשבת לעבור למרכז כדי להיות קרוב לעניינים?
(שר) "נשבע לך לא עוזב...נשבע לך...שמע , בשביל פרנסה מותר לעזוב גם את הארץ. אבל אני לא רואה מישהו שבא אליי עם הצעה מפתה ששווה בשבילה לעזוב את העיר. למרות שאני פתוח להצעות. פעם אמרתי לכל אנשי הבית 'נתנו לנינט חצי מיליון על קרחת' תנו לי את הסכום ואני עושה לייזר בראש. קרחת לכל החיים? לכל מקום שאני הולך אנשים עוצרים אותי ומדברים איתי.
בלילה, כשיצאתי מהבית של "האח הגדול", אנשים חיכו לי בשתיים וחצי בלילה בכיכר המסגד בטבריה. הוציאו אותי מהאוטו,
הייתי בטוח שאיזה 200 אנשים יראו את התוכנית, אבל פתאום אני קולט שכל המדינה ראתה. אתה יודע מה? אם באמת יש לי כוח ויש לכתב בה הזאת כוח, אז אני חושב בכלל על להקים יחידה מסוימת בתוך המשטרה או בתוך משמר הכנסת שתוכל לחשוף שחיתות של פוליטיקאים. היושר נעלם מהמדינה. אם יש לי כוח, אז למה לא לנסות להשפיע?".
אל תוכנית הטלוויזיה הכי באזזיונרית, שעשתה עלייה לישראל עשר שנים אחרי ששיגעה את העולם, הוא הגיע לגמרי במקרה. הכל קרה בגלל מריבת אוהבים עם חלי, אשתו בחמש שנים האחרונות. בסופה מצא את עצמו פורס סדינים על ספת העור שבסלון ונמרח מול הטלוויזיה. לפתע ריצדה על המסך שקופית "חושבים שתוכלו לעמוד במשימות? תוכלו להיות מחוץ לבית למשך 90 ימים? רוצים להרוויח מיליון? התקשרו".
"כשהתקשרו שאלו אותי למה אני חושב שאני צריך להיות שם, ואמרתי להם שהצצתי בתוכניות הריאליטי האחרונות שלכם ולא היו אנשים מהצפון ולא נותנים במה לדתיים. תבין, לפני זה בחיים שלי לא ראיתי תוכנית ריאליטי. זו חלי שרואה את זה. אפילו רבנו פעם. מה מעניין בלראות שמונה בחורות מכוערות רודפות אחרי רווק. הרווק 3, הרווק 4, הרווק 500. בקיצור, הזמינו אותי לפגישה בתל אביב. בהתחלה התרגשתי בטירוף אבל אז אמרתי לעצמי 'תירגע, הם חזרו אליך בערך כמו לעוד 4,000 איש'. חשבתי שבטח כולם רוצים להשתתף בתוכנית "המירוץ למיליון".
אתה מתכוון ל-"האח הגדול"?
"לא, אחי, לא. התבלבלתי. הייתי בטוח שהתקשרתי לתוכנית "המירוץ למיליון". על "האח הגדול" לא שמעתי אף פעם. הדבר היחיד שהכרתי היה "פרויקט וואי" שהיה בזמנו בטלוויזיה וחשבתי שזה מחריד. רק כשהגעתי למיונים ואחרי שכבר מילאתי חצי מהטפסים, חלי מסמסת לי מבחוץ 'צא יא גנוב זה לא 'המירוץ למיליון'".
ומה עשית?
"המשכתי. אמרתי לעצמי, וואלה, לקחתי יום חופש מהעבודה, הגעתי לתל אביב שאני בקושי מסתדר שם, אז יאללה נמלא. אחר כך שאלתי מישהי 'תשמעי חמודה, על מה התוכנית?', אז היא הסבירה לי שמכניסים 14 אנשים לבית ורואים מה קורה. אמרתי לה 'זה לא בשבילי. חשבתי שזה המירוץ למיליון'. אז היא אמרה 'גם פה יש מיליון' אז נשארתי".
"אחרי איזה שבועיים התקשרו ואמרו לי 'עברת שלב', אמרתי לבחורה 'תעצרי! לא הבנתי. מה זה שלבים? את יודעת מה אני עושה בשביל להגיע אליכם? כל נסיעה זה איזה 400 שקל ואני גם מפסיד כסף מהעבודה על החופש'. היא התעקשה וקבעה לי מועד לפגישה. לא הלכתי. ככה חמש פעמים, התקשרו, קבעו ולא הלכתי. יום אחד התקשר מישהו ואמר לי 'אשר, החלטנו לרדת ממך', אמרתי לו 'אני מתפלא איך לא ירדתם ממני עד עכשיו'. ואז אחרי כמה ימים הגיע טלפון נוסף ואמרו לי שיש יום משימות מיוחד בתל אביב ושמאוד חשוב שאבוא. חלי אמרה לי ששווה לנסות אז לקחנו את הילדים ונסענו ליום כיף בתל אביב".
ביום המיונים הקבוצתי נפגש אשר עם טיפוסים שמעולם לא ראה. גם אחרי 44 ימים בחצר "האח הגדול" עם רנין, להלן, הליהוק הערבי, ליאון, הליהוק ההומואי, שפרה הסוררת והבובלילים, הוא עדיין בהלם תרבותי מהמפגש ההוא.
"ישבנו בחדר 12 אנשים ומולנו ישבו המפיקים של התוכנית ושתקו. ואז מישהי הציעה שנציג את עצמנו והתחילה: 'אני לסבית שאוהבת נשים אבל לא אכפת לי להיות גם עם גברים'. אחריה קם מישהו ואמר 'אני רק עם בנים', אחר כך מישהו קם ואמר 'אני עם כל המינים'. אני אמרתי 'בית כנסת. מכירים?'.
לא הבנתי: מה זה היצורים האלה? פתאום אני קולט שהשלישייה השותקת מולנו מתפקעת מצחוק מהדברים שאמרתי. מפה לשם נתנו לנו כל מיני משימות כמו להוריד את פריטי הלבוש שלנו ולעשות טור ארוך. היתה מישהי שבאה עם מכנסיים באורך של 10 ס"מ. אמרתי לה 'עזבי, אל תורידי את זה. זה לא תורם כלום'. היו שם אנשים הזויים. איזה אולגה אחת התפשטה לגמרי".
בתום מפגן העוצמה של סימוני, עלתה חלי, אז בתחילת היריון ומגובה בשני הילדים, לאסוף את בעלה. אז גם נפל האסימון לממיינים: דתי שהומואים וערבים הם לא בדיוק כוס הקולה שלו פלוס אישה הריונית שתינטש שווה רייטינג. והרבה. וכך עבר סימוני עוד שלב ועוד שלב. שיחה אישית, פגישה עם פסיכולוגית ("היא הראתה לי כתמי דם על נייר. ראיתי שזה עטלף אבל מה אני אגיד לה? עטלף? להיות שלילי? אמרתי לה יונת שלום"), בדיקות רפואיות ועוד מיונים קבוצתיים והדמיות של שיחות בחדר סגור עם מצלמה ומיקרופונים. רגע לפני שהוא נשבר מכל הטרטרת, הוא התבשר: "אתה בפנים".
קומץ אנשים קטן ידע על התוכנית. הרעיה והילדים, הוריו, המנהל בסניף הדואר ושלל רבנים איתם התייעץ עד לרגע האחרון. "הייתי בדילמה. מצד אחד נשאבתי לכל העניין הזה, ומצד שני פחדתי לבזות את הדת. אז הלכתי להתייעץ עם רבנים בטבריה. אחד אמר לי 'אני מומחה בהלכות. תשאל מה שתרצה ואני אענה אבל בענייני תקשורת קטונתי. בחיים שלי לא ראיתי טלוויזיה'. הוא הציע לי ללכת לרב אורי זוהר. הלכתי לרב אחר. אמרתי לו 'כבוד הרב, זה הולך להיות בית של רוחות רפאים. אחד עם השני, אחד על השני. הומואים, לסביות, ערבים. אני לא יודע אם כדאי. מצד שני, יש לי הזדמנות להראות לעם ישראל מה זה קידוש, מה זה לולב ואתרוג, להראות להם שביום כיפור צמים'".
וכמובן יש גם את ההזדמנות לעשות מיליון שקלים.
"נכון. אבל זה היה פחות חשוב לי. אמרתי, את הכסף נעשה אחר כך עם הפרסום. לא בניתי על להגיע לגמר. יותר חשוב היה לי קידוש השם. דיברתי עם רב אחר שאמר לי 'אם יש סיכוי הכי קטן שבמקום להחזיר בתשובה, אתה תיפול מהדת, אל תלך'. רב אחר אמר לי 'אם תלך ותעשה עשרה אחוז ממה שאמרת, אז תלך'. כבר לא ידעתי מה.
הלכתי לרב שלי וישבתי איתו מעשר בלילה עד אחת לפנות בוקר. אמרתי לו 'אני רוצה לעשות את זה בשם קידוש השם. אני הולך לקבל במה שרבנים ראשיים בישראל לא מקבלים'. הוא אמר לי 'אשר, נראה לי שכבר החלטת בעצמך. רק קח בחשבון שקידוש שם השם וחילול שם השם הוא דק כמו חוט השערה. פתאום בטלוויזיה יחברו כל מיני קטעים שלך מדברים ויעשו מזה משהו חדש. זה עשוי להיות מסוכן. אשתך תהיה בבית לבד ויכניסו לה דברים במוח".
אתה צריך את רשותה?
חלי: "מבחינתי בכלל לא היתה דילמה. חיזקתי אותו לאורך כל הדרך ותמכתי בו. זאת חוויה של פעם בחיים. הרפתקה שלא תחזור. לא מבחינתו ולא מבחינתי".
אשר: "רק שתבין, מדברת איתך אישה שלא היתה נותנת לי לצאת לבלות לבד. יש לה אופי של קנאית. אבל התוכנית רק תרמה לזוגיות שלנו. לקחתי אותה עד עכשיו כמובן מאליו. כל יום היא בבית, אף פעם היא לא חסרה לי, אפשר לדבר באיזה צורה שיש, לצעוק והיא נשארת. ופתאום הרגשתי שמה כמה היא חסרה לי. נהרגתי שם מגעגועים".
חלי: "חשוב שתכתוב שאשר לא נטש אותי בהיריון ולא שום דבר. אני לגמרי עודדתי אותו לזה. ממש לא הפריע לי ללדת בלעדיו. בורכתי במשפחה נפלאה ובמשפחה נפלאה של אשר והייתי מוקפת בכולם".
אשר: "כשחלי נתנה לי את האוקיי הסופי והרבנים לא התנגדו ידעתי שאני יכול לצאת למשימה שלי".
עד לפני שלוש שנים אשר סימוני לא חבש כיפה. בגיל 18, אחרי חיים שלמים במשפחה דתית של שמונה ילדים הוא החליט שנמאס לו. "כל החיים הייתי ילד מופרע ברמות הכי גבוהות. בשיעור מלאכה הייתי גוזר למורה את החוט של המגהץ, קופץ מעצים. מרדתי, אבל לא בדת, כי כיבדתי את ההורים שלי. השינוי קרה בצבא. שירתתי במשמר בגבול ושם הייתי נוסע בשבת. מבחינה הלכתית זה הרי מותר. כל הזמן היה לי פחד שאם אסע, יקרה לי משהו. אחרי כמה זמן ראיתי שלא קרה לי כלום. אז התחלתי לנסוע גם ברגעים לא מבצעיים וככה לאט לאט הפסקתי לשמור שבת והורדתי את הכיפה. חייתי כמו חילוני מוחלט. בילויים, אוכל, בחורות. הכל".
מה אמרו ההורים?
"כלום. אצלנו בבית כל אחד עושה מה שעושה. השינוי לטובה קרה כשהכרתי את חלי. אחותי, אירית, עבדה איתה והיא שידכה בינינו. גם חלי מגיעה מבית דתי וגם היא לא הכי שמרה בשנים האחרונות. התחלנו לצאת ויום שישי אחד אמרתי לה: 'היום לא יוצאים לבלות. היום זאת פרשת ויצא שאיתה עליתי לתורה בבר מצווה'. שמרנו את השבת ונהנינו ומאז לא הפסקנו לשמור. הכיפה חזרה לראש שלי לפני ארבע שנים. בברית של הבן שלי. שמתי, ומאז לא הורדתי".
הכיפה הסרוגה של אשר הפכה להיות הסמל המסחרי שלו בימי בית האח הגדול. זה מה שנתן לו את הקולות ("אנשים חילונים עצרו אותי ברחוב ואמרו לי שהם היו פותחים את הטלוויזיה ומתפללים איתי"),אבל בו זמנית סיבך אותו בלא מעט עימותים. עם צבר, עורך הדין הצדקן של התוכנית, התווכח על סיבת הירצחו של יצחק רבין. אך עיקר החיכוכים של אשר במהלך ימי התוכנית היו מול שפרה, בת הרבנים שהתפקרה. "אני ממש לא רוצה לדבר על שפרה. אני מאחל לה הצלחה וכל טוב", הוא מתקשה להסתיר את סלידתו. "אני לא רוצה שבכתבה עליי היא תוזכר ביותר ממשפט אחד".
בכל זאת, שניכם קיבלתם לא מעט זמן מסך. בוא נקדיש לה שלושה משפטים.
"לשפרה היה פור עליי בענייני דת. היא באה מבית של רבנים והיא מכירה היטב את ההלכות. העניין הוא ששפרה באה לעשות לי דווקא. פעם אחרי פעם אחרי פעם היא היתה מתווכחת איתי. מעמידה אותי על טעויות וכאלה. שמע, כשבן אדם עושה מהבוקר עד הלילה מצוות ומתועד הוא יכול להתבלבל. אתה יודע שהיא רצתה לקנות מהתקציב שלנו קלמארי? היא בישלה בשבת, חיממה אוכל שאמא שלי עמלה והכינה לראש השנה. איזו חוצפה. איזה חוסר התחשבות. כל הזמן חשבתי על ההורים שלה. אבא שלה רב, יש לו תלמידים שאולי שומעים על התוכנית. כאב לי שאבא שלה מושפל ככה".
אולי הבעיה היא בך? אולי אתה לא כיבדת את החילוניות שלה?
"בחיים שלי לא הכרחתי אף בן אדם לשים כיפה או תפילין או לשבת איתי לארוחות שישי. מי שרצה, הצטרף. במקרה של שפרה זה היה בדווקא. כמו שאני התחשבתי בכל מיני אנשים עם קניית האוכל המשותף ככה רציתי שיתחשבו בי. מישהי רצתה לחם קל אז הסכמתי, מישהו אחר שניצל תירס, סבבה. למה אי אפשר להתחשב בי".
איפה טעית במערכת היחסים שלך איתה?
"שלא דיברתי איתה ישירות. כל התקרית עם שפרה זה כמו לצאת לטיול מושלם ובסוף לשבור את הרגל. מה אתה זוכר בסוף מכל הטיול? את השבר. כתבו בטוקבקטים שלא קיבלתי אותה כי היא חילונית? שטויות. אנשים ישנו באותה המיטה. לא קיבלתי? קיבלתי. בחורה רצתה להשתזף בלי חולצה בבריכה. לא קיבלתי? קיבלתי. עינב, שתהיה בריאה, שמה ביקיני שזה כמו שהיא לא שמה כלום? לא קיבלתי? קיבלתי. הרמתי את המשקפיים שלי בשביל לא לראות טוב. הכל קיבלתי. רק אל תגעו לי באוכל שלי. זה כל מה שביקשתי".
בסוף הידרדרת לתקרית הידועה של תיאום ההצבעות.
"אם תסתכל טוב על הקטע, תראה שאני בכלל לא דיברתי. עינב דיברה. היא אמרה לדבר עם ליאון? עניתי לא. לדבר עם ק? אמרתי לא. לא רציתי שיעשו מנדראז".
היתה ביקורת שאתה דתי בלאי. שאתה עושה דברים מסוימים אבל מעלים עין בדברים אחרים. שאתה מצטלם בשבת.
"אם תחפש את המלאך בבן אדם לא תמצא, אבל אם תחפש בבן אדם את הבן אדם תמצא מלאך".
לא הבנתי.
"כשאנשים רוצים לחפש, אז הם תמיד ימצאו. זה טבע האדם. אני מבחינתי, באתי להראות לעם את הדת. מי שרוצה שיחפש".
אז למה בחרת להעלות את עצמך להדחה שהביאה את סופך במשחק?
"פחדתי שאני פוגע בדת. כשצבר אמר לי אחרי תיאום ההצבעות 'תוריד את הכיפה שלך לפני שאתה מדבר איתי', התרסק לי הלב. פחדתי שאני הולך להיות במצב נפשי כמו נעמה. בימים האחרונים, לפני שנעמה עזבה, היא כל היום ישבה במיטה וקמה רק בשביל לעשן. אם היא היתה נשארת עוד שבועיים היא היתה מגיעה לשלוותא".
אתה מתחרט שהבאת להדחתך?
"לא. הגעגועים לילדים שלי קרעו אותי. הסתכלתי בתמונות שהבאתי ודמיינתי אותם בוכים ושרים, 'שנה טובה לך אמא, שנה טובה לך אבא' ואין להם אבא. אני מתחרט על זה שהבטחתי שאזכה במיליון ואתרום חצי מזה לאנשים נזקקים ואקנה ספר תורה חדש לבית כנסת שלי. אני באמת רוצה לנצל את ההזדמנות ולהתנצל בפני מתפללי בית הכנסת".
חלי: "אל תדאג, נעשה את בדרך אחרת".
אשר: "אמן!".
ועל זה שהיית, יחד עם שאר החבורה, ליצן החצר של עם ישראל אתה לא מתחרט?
"כפרה, אם הייתי יודע שם על אחוז אחד מעוצמת התגובות שאני מקבל היום, הייתי נותן מלחמה בכולם ונשאר שם. לא היה לי מושג שיש אוזן ששומעת אותי בחוץ. אז יש כאלו שחושבים שאנחנו ליצנים, שיחשבו. בכיף. אני את שלי השגתי מהתוכנית".
נא להמתין לטעינת התגובות
