"זוגות בודדים" לא בפוקוס ולא מספק
"זוגות בודדים" הוא בעצם כמה רומנים, חלקם מעניינים וחלקם מפוספסים, שאינם מצליחים להיקשר לכדי רומן אחד מספק
אבל כדי שהנחמה הספרותית תהיה שלמה, יש ערך רב להתגברות של הסופר על הנושאים הקשים שהוא בוחר להציג. הנחמה אפקטיבית יותר כאשר מהסבל של הגיבורים נולד, לכל הפחות, יופי אסתטי; הנחמה משמעותית יותר כאשר על הכאוס של הדיכאון שלהם מצליח הסופר להטיל סדר קוגניטיבי.
הגיבור של "זוגות בודדים", יואל ברנשטיין, הוא גיבור מיוסר. עורך דין לוזרי, שפוטר משותפות בפירמה משגשגת בידי חברו הוותיק, עורך הדין המצליח מארק גרובר, בגין ביצועיו העלובים. יואל נושא על גבו עבר קשה: אמו נטשה אותו בילדותו והוא גודל בידי אב שמצא את פרנסתו במעשי נוכלות שונים ומשונים, עד שנעלם אף הוא.
הזוגיות של יואל תקועה עמוק בהקפאה מאז שאשתו, שנכנסה להיריון לאחר שנים של ניסיון להרות, הפילה את עוברה בתאונת דרכים. וכדי להוסיף על סאת ייסוריו מתגלה יום אחד אדם כפות בתא המטען של מכוניתו והוא מואשם בידי המשטרה בחטיפה.
הרומן של ישראל סגל, אם כך, הוא קודר מאוד. יואל שותה ומשתכר בברים במסע של הרס עצמי, הוא מתעב את עבודתו שמתמצית כעת בהוצאה לפועל של צווי עיקול ופינוי, המנשלים מביתם כאלה שידם אינה משגת. חייו איבדו את הנרטיב שלהם ואת טעמם.
ברגעיו החזקים של הספר מצליח סגל להעביר חוויות דיכאון הקרובות לפסיכוזה. "עכשיו זה נגמר. הוא מתפורר. רק כך הוא יכול לתאר את מה שקורה לו. הוא אינו יודע איפה נרשמה הרעידה הפנימית הראשונה שגררה אותו להתפוררות. כאילו היה בו עד עתה יסוד שחיבר בין מרכיביו, אבל מאז נפל עליו תיק החטיפה הלך והתפוגג היסוד".
מלבד היכולת לגעת מדי פעם ברגעי דיכאון קיצוני, יש ברומן הזה כמה יסודות עלילתיים מעניינים: תיאור מעשה הנוכלות האחרון של האב, ניסיון הוצאת כספים מהגרמנים על ידי התחזות להיותו ניצול שואה. האב מתייחס למעשה הנוכלות שלו כמו שחקן. הוא נכנס לדמות עד כדי אמונה שהוא אכן היה באושוויץ. יסוד עלילתי מעניין נוסף הוא תיאור ראשית יחסיהם של גרובר ויואל, של היקה בן הטובים ושל האסופי המוזנח, בירושלים של שנות השישים.
אך למרות נקודות אלה, הרומן אינו מספק. ברובד הטקסטואלי יש איזה חוסר דיוק, היעדר חוש מידה, ואף תחושה של לקיחה לשונית מכל הבא ליד, ללא מחשבה תחילה (שתי דוגמאות אוראליות נפרדות: "פער את פיו כמו בתמונה של מונק", "בפנים מנופחים שהזכירו את לחייו של לואי ארמסטרונג", יכולות להמחיש עצלות בכתיבה ואי ההקפדה על מקוריות).
חוסר דיוק מצוי גם בשרטוטן של כמה מהדמויות (האב הנוכל משורטט באופן חפוז ולא לגמרי משכנע). קיימת גם אי בהירות לגבי הדיוק ברקע ההיסטורי של הרומן (בזמן ההכרזה על קבלת כספי השילומים מגרמניה, כלומר ראשית שנות החמישים, הולך יואל הקטן עם הוריו לראות את הזמר אריס סאן בהופעה; אביו, באותן שנים של מסך הברזל, מבקר באושוויץ לצורכי "תחקיר").
אבל הבעיה מרכזית היא חוסר המיקוד של הספר. בעצם יש כאן כמה רומנים שאינם מתכנסים בשלום תחת סוכה אחת: רומן על יחסי
בפני עצמם חלק מהרומנים שבתוך הרומן מעניינים (הפתרון המפתיע של החידה הבלשית הופך את הרומן הבלשי שבתוך הרומן למעניין שביניהם), וחלק בעלי פוטנציאל לא ממומש (סגל אינו מצליח לחלוש מגבוה על יחסיהם המעורערים של החברים, להיות הפרשן המוסמך שלהם ולא רק הסטנוגרף), אבל בכל מקרה התחושה היא של קפיצה תזזיתית מזירה עלילתית אחת למשנה. של רומן נע ונד, כמו יואל עצמו בשיטוטיו הליליים.
חוסר המיקוד הזה מעיד על אי השתלטות קוגניטיבית על הכאוס שבדיכאון של יואל, וההיטלטלות משבר למשבר לא מלווה בגאולה אסתטית של חומרי הרומן הקשים. לכן קוראים הנוהים אחר נחמה, יגלו שב"זוגות בודדים" היא מוגבלת.
ישראל סגל זוגות בודדים כתר 261 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
