"פטר והזאב" יצויר בפסטיבל ילדות
לאחר 15 שנות ציור במעמקי הסטודיו הביתי, יאייר הקריקטוריסט דודי שמאי את "פטר והזאב" לפני קהל חי ולצלילי היצירה. "זה די מלחיץ", הוא מודה, "אבל אני מחכה לפידבק המיידי מהקהל"
הקריקטוריסט דודי שמאי צילום: יונתן לוינסון
שמאי לא מסתיר את התרגשותו מהאירוע שיוציא את יצירתו לראשונה מתוך הסטודיו. "עבודתו של המאייר היא עבודה די בודדה", הוא מסביר. "בדרך כלל אתה עובד בשולחן קטן בבית, בשקט, סורק את העבודה ושולח דרך המחשב, ואז זה יוצא לאור ואתה לא יודע מי רואה את זה. פה זה לעמוד על במה, מול 800 איש, זה ממש לתת שואו".
במופע המיוחד הזה יקבל שמאי לוח זמנים נוקשה, בו מוקצבות לו דקות בודדות לכל איור, על פי התקדמות נגינתם של 32 נגני אנסמבל סולני תל אביב בניצוחו של ברק טל, וקצב הקראת הסיפור על ידי השחקן טל מוסרי. "זה די מלחיץ לייצר בכל פרק זמן נתון קריקטורה שתבטא את הסצינה כמו שהייתי רוצה", הוא מספר. "היתרון העצום כאן זה שיש פידבק מיידי מהקהל, שיכול מיד להביע דעתו על הדמויות שאצייר".
שמאי מאייר כבר 15 שנה. הוא פרסם למעלה מ-1,200 קריקטורות בעיתונות, בעיקר ב"מעריב", וכמו כן ספרי ילדים, ציורי קיר וספרי לימוד. עיקר התמחותו היא בציורים ריאליסטיים, אירוניים, שמספרים משהו נוסף על הסיטואציה שהוא נדרש לאייר. "האיורים הפוליטיים הם הקרובים ביותר ללבי", הוא אומר.
את מי הכי קשה לצייר?
"את אולמרט היה לא קל, לא היה לו אפיון מיוחד, גם את רבין. את שרון ופרץ היה תענוג לצייר וגם את לבני נורא קל לצייר. קודם כל היא אישה, וזה כבר משהו חריג, חוץ מזה היא בלונדינית ויש לה אף שאי אפשר להתעלם ממנו".
אמנם עורכי העיתונים מעניקים לשמאי יד כמעט חופשית, אבל הוא כבר יודע ממה צריך להישמר. "למרות שהמטרה שלי היא תמיד ללכת עד לקצה, יש שלושה נושאים שצריך מאוד להיזהר כשנוגעים בהם", הוא אומר, "דתיים, סקס ושואה. אלו נושאים שיכולים להצית להבות גבוהות במיוחד".
כדי לא להסתבך, שמאי מוצא דרכים להגיד בכל זאת משהו מקורי על סיטואציות בעייתיות. למשל, כשהתפרסמה פרשת מוניקה לוינסקי. "הכי פשוט ומתבקש היה לאייר את ביל קלינטון עם מכנסיים מופשלים למטה, אבל ידעתי שדברים כאלה לא מתקבלים יפה, אז פשוט ציירתי אותו בפרופיל כאשר הצל שלו הוא צלו של פינוקיו, עם אף ארוך של שקרן", הוא מספר.
"לעומת זאת, כשציירתי את הדתיים רוקדים על מבנה הכנסת עם שטריימל ענק, זה לא אושר לפרסום
כי זה נחשב לגזעני. את החילוני תמיד אפשר לעשות שמן, עם שרשרת 'חי' או עם אף ארוך, אבל דתיים זה מאוד בעייתי כי יש לזה קונוטציה של שואה".
לטענת שמאי, גם בעידן של הזפזופ המהיר יש לקריקטורה כוח מאוד רציני. "פה בארץ מאוד נזהרים לא לחצות קווים אדומים, אבל בעולם לקריקטורה יש הרבה יותר השפעה", הוא מסביר. "זה היה מדהים, למשל, לגלות על שער ה'ניו יורקר' קריקטורה של ברק אובמה ואשתו כשהם לבושים בגדי טרוריסטים, אוחזים נשק וברקע תלוי פוסטר של בן-לאדן. דבר כזה לעולם לא היה מתקבל פה".
בזמן שרוב המאיירים עובדים בעזרת מחשב, שמאי הוא מהיחידים בארץ שעובד עדיין עם נייר בריסטול וצבעים, כמו פעם. "אני חייב להריח את הצבע ולהרגיש את המכחול", הוא מסביר, "אחרת זה פשוט לא עובד בשבילי". הוא קם בכל יום בשמונה בבוקר ליום עבודה, מסתגר בסטודיו שלו ומתחיל לאייר את העולם שסביבנו. "אני אדם בר מזל", מסכם שמאי. "אני מת על העבודה שלי, כל בוקר אני קופץ מהמיטה וקם עם חיוך, וזה כבר שווה הכל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם