ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

לתזמן את הכובש: אלבום חדש לג'קסון בראון

אם יש משהו שממשל בוש יכול להתגאות בו, זוהי כנראה פריחתה המחודשת של האמנות הפוליטית בארצות הברית. ג'קסון בראון נוגע באלבומו החדש, Time the Conquerorבנושאים כמו אסון קתרינה והמלחמה בעיראק

הסופר האמריקני ג'ון סטיינבק אמר פעם שככל שאדם מזדקן "כך טבעי שיתנגד לשינוי, במיוחד שינוי לטובה". כמה חבל שכבר אינו בין החיים. לו רק היה רואה את הצונאמי של אלבומי מחאה פוליטיים שהוציאו בשנים האחרונות מוזיקאים מזדקנים אין לי ספק שהיה משנה את דעתו.  בין הבולטים שבהם ראויים לציון Living With War הישיר והלוחמני של ניל יאנג מ- 2006,  ו- Real Gone של טום וייטס מ- 2004.

אם יש הישג אחד שממשל בוש הכושל יכול לזקוף לעצמו אחרי שתי קדנציות מהגיהינום, הרי זו הפריחה המחודשת של האמנות הפוליטית בארצות הברית. השבוע, רגע לפני שהשריף דאבל - יו עוזב את וושינגטון לתמיד, משחרר ג'קסון בראון אלבום פוליטי נוסף, ולחלוטין לא מיותר. אבל לפני הכל קצת היסטוריה.

בראון התחיל את הקריירה המוזיקלית שלו דווקא כסינגר-סונגרייטר מהזן האישי. חף מעמדות. חף מפוליטיקה. את ניצני המעורבות הפוליטית שלו זכינו לראות רק בשנת 1979 אחרי התאונה הגרעינית באי שלושת המילין, אז הקים יחד עם גרהאם נאש ואחרים את תנועת ה- MUSE – "מוזיקאים למען אנרגיה בטוחה".

ארבע שנים אחר כך הוציא את האלבום Lawyers in Love עם שיר הנושא הציני והחתרני ("שמעתי שברית המועצות תפתח את עצמה כאתר נופש לעורכי דין מאוהבים"), והמשיך את המגמה גם באלבומו הבא Lives In the Balance. 

ב-1989 הוא שבר שיאים של ביקורתיות עם World In Motion הכולל מתקפה חריפה על הסגידה להון, תרבות הצריכה, ושטיפת המוח התאגידית. בשנות התשעים, עם הדעיכה המסוימת בקריירה ועליית הדמוקרטים לשלטון, שב ג'קסון אל הסגנון האישי שאפיין אותו בראשית דרכו.

היום, ערב הבחירות הגורליות בארצו, מוציא בראון את אלבום האולפן ה-12 שלו, מפוכח מתמיד אבל לחלוטין לא מפויס.

הוא יודע שבגיל 59 הוא כבר לא יהיה זה שיחולל את השינוי, מה שלא מפריע לו לפרוק את התסכול והזעם שהצטברו אצלו במהלך שמונה השנים הרעות תחת שלטון האימים של הקיסר בוש השני.

שמו של האלבום, Time The Conqueror (בתרגום חופשי: "לתזמן את הכובש") כמו נתפר למועד צאתו. "זמנך עבר!" הוא מודיע לשליט, עתה קבל דין וחשבון.  ב-Where were you, רצועת בוגי סוחפת שאורכה תשע דקות, מבכּה בראון על התגובה האימפוטנטית של הנשיא נוכח אסון קתרינה. "איפה היית כשנסדקו השמיים... באיזה צד של הסדר החברתי?". 

בשיר Drums of War הוא מוכיח את הממשל על ההתלהבות בה צעד אל תוך ההרפתקה העיראקית "הרבה לפני שאבד השלום...". את הטקסטים הנוקבים עוטף בראון בהגשה קלילה יחסית שחוסכת מאיתנו את תחושת הטרחנות שלעתים מתלווה לפרויקטים מהסוג הזה. ההחלטה לשלב בחלק מהשירים את זמרות הליווי צ'בון מוריס ואלת'י מילס מוסיפה לאלבום חן שחור ונשמה יתרה.

בראון חותם את האלבום עם הבלדה היפהפייה Far From The Arms Of Hunger, בה הוא מנסח תפילה וחזון עבור דור שהלך לאיבוד. "הרחק מהישג ידו של הרעב... הרחק מהישג ידה של המלחמה...לא עוד מתעוורים מן האמונה... נוכל לזהות זה את זה כאחים". לנו נותר רק לומר אמן.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...