Air לא ריגשו אפילו את עצמם

קשה לעלות על הבמה עם מוזיקה כמו של אייר ולעורר עניין לאורך שעה או יותר. ההופעה של הצמד הצרפתי אתמול בהאנגר 11 הייתה מצוחצחת ומדוייקת, אבל חסרת כל רגש או קליימקס של ממש

ליהיא לסלו | 3/10/2008 10:15 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
קשה לתרגם מוזיקה כמו של Air (אייר) להופעה חיה. הז'אנר של אלקטרוניקת צ'ילאאוט עדינה ואוורירית, אקוסטית לעיתים, מקשה על קיום הופעה מעוררת עניין ללא גימיקים או ביצועים מעוררי עניין חריג, לטוב או לרע.
 
אייר בהאנגר 11.
אייר בהאנגר 11. צילום: דימה וזינוביץ'

מעבר לכך, במקרה של אייר, מדובר בהרכב שחב חלק לא קטן מקיומו לשיתופי פעולה עם ווקאליסטים ומוזיקאים אורחים, כאשר את אלבומם האחרון מהשנה שעברה, Pocket Symphony, מעטרים בנקודות השיא ג'ארוויס קוקר (לשעבר Pulp) וניל האנון (The Divine Comedy). ביצועים ללא שיתופי הפעולה המוכרים לא מקלים על יצירת עניין מיוחד ומהווים גם הם אתגר של ממש. אתמול בערב, בעוד אייר מופיעים בהאנגר 11 במסגרת "הייניקן ווייבס", האתגרים שינו פניהם למכשולים.

גם אם סיבוב ההופעות הנוכחי בא לקדם את אלבומם האחרון, מספר השירים ממנו בהופעה היה קטן ביחס למספר השירים מאלבומיהם הקודמים. לצד קטעים פחות מוכרים ונגישים (כגון Radian, איתו פתחו את ההופעה, ו-J'ai Dormi), כיכבו בנחת הלהיטים הגדולים יותר של ההרכב, משמשים נקודות עוגן נחוצות בין קטעים תקשורתיים פחות.

Cherri Blossom Girl, למשל, קיבל מקום של כבוד כבר בתחילת ההופעה, ואחריו הגיע Highschool Lover, נעימת הסרט The Virgin Suicides, מזכיר שגם במקרה הזה נתלו אייר בקיומו של גורם חיצוני שיאחסן וייקבע את הצלילים שלהם בתודעה. Dirty Trip, מאלבומם המוכר והאהוד ביותר, Moon Safari, הלהיב את הקהל, ובאופן צפוי גם Kelly Watch the Stars, משרה אווירה קצבית במקום.
על הסף

ההדרן כלל את Sexy Boy, הלהיט איתו פרצו לתודעה הכלל-עולמית, כאשר את הטיפול המרשים ביותר קיבלה הנעימה La Femme D'argent, שהפכה מקטע נינוח ורומנטי ששמור למעליות וחנויות כלבו לקטע על סף הפסיכדלי המסעיר. כאן גם טמונה הבעייה האמיתית בהופעה של אייר: חבל כל כך שדווקא עם הקטע היחיד בו הצליחו להתנתק מהמוסכמות הצפויות שכפו על עצמם ולתבל בתוספת מקורית, חושנית וחצופה  – בחרו לסיים את ההופעה.
 

אייר בהאנגר 11.
אייר בהאנגר 11. צילום: דימה וזינוביץ'
אל הליין-אפ הזוגי הצטרף מתופף, שלא הצליח להתסיס את האווירה; וקטעי הבס והגיטרה האקוסטית, שהצפייה בהם הוסיפה אמנם מימד אחר, אנושי וחם יותר לקטעים המוכרים מהאלבומים, נראו מרוחקים מדי. לאורך השעה ועשרים בהן נתנו הופעה מדוייקת, איכותית ונאמנה למקור, היו אייר על הסף. סף ההתרחשות, סף הריגוש, סף העניין.

שני חברי ההרכב, חנוטים בחולצות לבנות ומכופתרות, מתהדרים במראה נקי ומצוחצח אל מול ההאנגר המעושן והמטונף, שידרו שהם לא ממש מתרגשים להיות שם. הם התנהלו על הבמה בפנים חתומות כמעט כל ההופעה, מגניבים חיוכים מנותקים פה ושם, מתבלים  ב"מרסי
בוקו תל אביב" מתוכנת, מסונטז וצנוע.

נראה היה שאייר מנסים לשלב בין קור אלקטרוני רובוטי, אווירת רוק מתקדם אינטלקטואלית ואקוסטיקה מקרבת, משתדלים למצוא בכוח נקודת חיבור נעלמת. התוצאה הייתה מישמש של סגנונות שיצרו הופעה סולידית, חיוורת וחסרת אופי בולט של ממש. הקהל רקד והתלהב בלהיטים המוכרים, התנועע בשיעמום והתקשקש בינות עצמו בקול רם בקטעים הפחות קליטים, מבין בסוף הערב שההרכב הצרפתי המצופה כל כך העניק הופעת אמצע-הדרך מצוחצחת, צפוייה וחסרת כל קליימקס לאחוז בו.

אייר יופיעו גם הערב, יום שישי ה-3 באוקטובר, בזאפה בתל אביב

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''מוזיקה''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים