גיבורי גיטרה: סטיבי ריי ווהן
ערן לוי, מוזיקאי ומי שמחזיק בגיטרה קרוב אל הלב מאז היה בן 14, חוזר אל ענקי הגיטרה ובודק את סוד הקסם של המוזיקה שיצרו. הפעם: סטיבי ריי ווהן שהיה הבטחה גדולה וסיים את הדרך בגיל צעיר מדי
החוקיות המעוותת המאפיינת את חייהן ומותן של אגדות רוק הכתיבה סוף שונה: ווהן בן ה-35 נספה בתאונת מטוס ב-25 באוגוסט 1990, הוא היה בדרכו לשיקגו, אחרי הופעה עם הדאבל טראבל, רוברט קריי ואריק קלפטון בוויסקונסין. שניות ספורות לאחר ההמראה, המטוס התרסק, שש שעות לאחר מכן אותרו שבריו, אך זה היה מאוחר מדי - חמשת הנוסעים והטייס דיממו למוות.
במקרה ריי ווהן, גם ציניקנים מדופלמים נאלצים להודות בפה מלא שהאיש הפך לגיטריסט אגדי עוד בחייו, בעיקר משום שהוא הותיר חותם חסר תקדים בהיסטוריה של הבלוז והרוק: כמי שהושפע בעיקר משלושת ה"קינגים" של הבלוז (אלברט, בי.בי., פרדי) ומאידך מענקי רוק, כמו לוני מק וג'ימי הנדריקס, ריי ווהן הצליח במהלך שנות השמונים לחבר בטבעיות בין הבלוז לרוק והפך לדמות מפתח ברנסנס של הבלוז (החשמלי) בשנות השמונים.
בהקשר זה, מעניין לציין שווהן עצמו צמצם את הווירטואוזיות שלו להגדרה רזה ואפילו צנועה: "אני בסה"כ כור היתוך של סגנונות של אנשים אחרים, אבל בעצם הכל שלי כי אני לא יכול לחקות אותם בצורה מושלמת - ואני גם לא רוצה. אני רוצה את הסגנון שלי ככה- כור היתוך" וגם אמר כי "אני מנסה לנתב את המוזיקה שלי לשני כיוונים, רוק ובלוז, אין טעם להשאיר מאחור את מה שיש לנו...אך צריך בהחלט לפתח את זה".
עשרים שנה קודם לכן, בראשית שנות הששים, הילד סטיבי, שגדל בדלאס טקסס, התכוון בכלל ללמוד לנגן על תופים, אך מכיוון שהוא קיבל גיטרה במתנה - הוא החל ללמוד אצל אחיו ג'ימי, גיטריסט מחונן כשלעצמו. שש שנים אחר כך, כשהיה בן 13, כבר הופיע בבארים ומועדונים באזור מגוריו, בגיל 17 עזב את ביה"ס והתמסר לקריירה המוזיקלית, קריירה מרשימה למדי בהתחשב בעובדה שהאיש שמעולם לא למד לכתוב ולקרוא תווים.
במהלך שנות השבעים, בשנות העשרים לחייו, ריי ווהן פעל במסגרת שלוש להקות: הלהקה הראשונה, ה"קוברס", הופיעה בקביעות בבר-מועדון טקסאני עד שהתפרקה ב-1975, הלהקה השניה- טריפל ת'רת' פעלה במתווה דומה עד 1978 אז הפכה ל"דאבל טראבל'.
שנתיים לאחר היווסדה
ג'קסון בראון ביקש לתת לריי ווהן ושותפו ללהקה לעבוד באולפניו בלוס אנג'לס, ודיוויד בואי הזמין אותו לנגן באלבומו "lets dance", בזכות קפיצת מדרגה זו הפך ווהן מגיטריסט בלוז סמי-מפורסם לגיבור גיטרה שמגזין הרולינג סטונס מיקם במקום השביעי ברשימת 100 הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים.
ב-1983 ריי ווהן חתם על חוזה עם חברת התקליטים אפיק, בעקבותיו בין השנים 1983-1985 הוא הופיע והוציא שלושה אלבומים : "טקסס פלווד"(1983), "קודנט סטנד דה וואדר" (1984) וסול טו סול" (1985). עד 1987 הוא המשיך להופיע באירופה וארה"ב, אך באותה השנה נאלץ לקטוע את אחד מסיבובי ההופעות באירופה שכן מצב בריאותו היה בכי רע בעקבות התמכרות לקוקאין ואלכוהול. את הגמילה החל בלונדון וסיים באטלנטה.
בין 1988-1990 ריי ווהן שיתף פעולה עם מספר מוזיקאים, (בין היתר עם אחיו ג'ימי, סטיבי וונדר, אריק קלפטון וג'ף בק) הופיע לראשונה באם.טי.וי, ניגן בפסטיבל הג'ז בניו-אורלינס, והקליט אלבום רביעי במספר "In step" שזכה בפרס הגראמי לאלבום הבלוז הטוב ביותר.
לאחר מותו, זכה ווהן במפעל הנצחה רחב היקף שכלל יצירות מוזיקליות שהוקדשו לזכרו (בין היתר- של סטיב וואי, סטיבי וונדר, באדי גאי, בוני רייט, אריק ג'ונסון), בהוצאת חומרים חדשים ואוספים שיצר, במסגרת היכל התהילה של הבלוז, דרך הצבת גיטרה האחרונה שלו בהארד רוק קפה בגטלינבורג (טנסי) כמו גם פסל שניצב ביוסטון - טקסס והפנינג הנערך מידי שנה ביום הולדתו בדאלאס - טקסס,
למי שמעוניין להתעמק ביצירותיו של ווהן, כדאי לזכור שמדובר בגיטריסט פורץ דרך, ואולי במקרה זה, הדרך חכמה יותר מן ההולכים בה.
ערן לוי בן 32, גיטריסט מושבע, נגן ומלחין שמוציא בימים אלה את אלבום הסולו הראשון שלו. בעבר הוציא אלבום יחד עם אחיו, ניר.
נא להמתין לטעינת התגובות
