תאכלו משהו: מגמר לרדת בגדול ועד ראש המוסד
גמר לרדת בגדול גרם לאסף שניידר לרוץ למקרר בכל פעם שהכריזה ציפי שביט על הפסקת פרסומות, דווקא את המתמודדים השמנמנים מהעונות הקודמות, אלו שלא נראים כמו שלד מהלך, צריך לשבח. וגם: אולמרט וראש המוסד באולפן שישי
לרדת בגדול, ערוץ 10
כמדי עונה, הגמר של "לרדת בגדול" מצליח להשיג בדיוק ההיפך ממטרתו המוצהרת. כאשר ציפי שביט מצייצת כגרון ניחר ש"לא תאמינו איך שהם נראים", היא צודקת. כל מילה בסלע. לא תאמינו כמה מזעזע הם נראים.
הפיינליסטים עומדים לפניך כמו מסדר של רוחות רפאים. עיניהם שקועות, פיהם שמוטים לרווחה בלאות, ובגדיהם הגדולים תלויים עליהם (ומותירים מקום לניחושים: מה יש שם מתחת? מחוך שדוחס יפה יפה את עודפי העור המדולדל? או צלקות?). אחד אחד הם עולים על הבמה, ואחד אחד - עד האחרון שבהם - הם כושלים וכמעט משתטחים על הרצפה ועל הפנים. תכנון לא טוב של האולפן? אולי. ואולי זו התשישות, וההרעבה העצמית, וייבוש הגוף ש"לפי פרסומים זרים" הם מנת חלקם של משתתפים בגרסאות שונות של התוכנית.
על רקע זה, מי שראויים להערכה גדולה יותר הם האקס-מתמודדים שבחוסנם הנפשי עמדו מול הלחצים
אתמול, בגמר הבלתי נגמר, הם עמדו שם מבוישים, דחוקים בשורות האחוריות כדי שהפדיחה לא תצטלם. ואני אומר: הפוך, ציפי, הפוך! כל הכבוד למי שניצב כצוק איתן של שומן בפני טרור הכושר וההרעבה. כי גם הליכה עד הסוף, והפיכה לזרד מיובש על שתיים, היא סוג של גרגרנות, של חוסר יכולת לומר לעצמך "די".
מעבר לחרדה שעוררו הפיינליסטים, היה פה עניין של טלוויזיה שאינה טלוויזיה. אין כלום בגמר של "לרדת בגדול", פרט לביפ-ביפ-ביפ המטרף של המשקל ההססן וטונות של פרסומות. על מצפונו של ערוץ 10 צריכה לרבוץ העובדה, שפשוט בלתי אפשר לשרוד בשלום ערב כזה בלי ללכת מדי פעם למקרר ולהוציא איזה משהו קטן לזלול. או שככה הם מייצרים את המתמודדים של העונה הבאה.
אולפן שישי, ערוץ 2
מי שממש לא חש צורך דחוף לרדת בגדול הוא ראש המוסד מאיר דגן. הנה איש שנוצר בימים הטובים ההם, שבהם לכל גנרל היתה כרס מוצקה באמתחתו. אותם ימים, אגב, שבהם רווחה תרבות השושו. "יד לפה", אנשים היו אומרים זה לזה, וקורצים קריצה רבת משמעות. גם אז כולם ידעו על כל מבצע סודי של סיירת מטכ"ל או המוסד, כי לכולם היה בן דוד בבור, ועדיין הם ידעו לסתום. לפחות פומבית.
הזמנים השתנו. הגיע עידן השופוני. וכך, במבוכה רבה שניכרה בכל תזוזה שלו, השתתף ראש המוסד במפגן ראווה משונה לצד אולמרט. ראש הממשלה היוצא מעוניין מאוד שנדע שכהונתו לא היתה לשווא. שהיו בה דברים "שהשתיקה יפה להם"-כך הוא חוזר ואומר, בדיוק כדי שהפטפוט יהיה יפה להם-שבזכותו הרבה ערבים רעים עם שפם הזדכו על הכאפייה שלהם בבקו"ם הגדול שם למעלה. והוא מצא שותפים לקמפיין: מהדורת סיכום השנה של "אולפן שישי".
אין טענות על המהדורה או על הבחירה. זה רעיון מוצלח, להעלות את שמו של מי שרשם השנה הצלחות מבצעיות, לשם שינוי (רק חבל שלא מפתחים פה דיון קצר נחיצותן, על ההשלכות שלהן). מוצלח פחות היה המעמד החריג - עמנואל רוזן עומד בפתח הדלת, כאילו הציץ במקרה לתוך המשרד וגילה מי יושב בו - ומחליף הלצות עם אולמרט ועם דגן שזע באי נוחות.
באיזשהו מקום, זאת היתה דרכו של אולמרט לומר שהוא-הוא איש השנה. "כן, אני הולך", רמז לנו, "אבל תראו איזה דברים אישרתי לראש המוסד לעשות!".
נא להמתין לטעינת התגובות
