פול ניומן: פניו של החלום האמריקני
הפנים של החלום האמריקנ י השתקפו בדיוק רב בפניו של פול ניומן, שהלך לעולמו אמש. העיניים הכחולות והשילוב המושך של קשיחות ופגיעות היו פניה חוצי הדורות של אמריקה המתמודדת עם השינויים סביבה
פול ניומן. צילום: גטי אימג'ס
הפנים חרושי הקמטים של הקריירה המאוחרת שלו, פניה של אמריקה הלבנה המתמודדת עם העולם המשתנה סביבה. השילוב הזה של קשיחות ופגיעות, הומור ואלימות חבויה, ראשון לשלוח אגרוף ולשלוף מקל ביליארד ואחרון להיות שלם עם עצמו ועם העולם.
מאז אתמול משווים אותו לברנדו ולג'יימס דין, אבל הם בערו בלהבה גדולה ומהירה והתכלו: דין במותו הטראגי, שהשאיר אגדה גדולה בהרבה מהמורשת הפיזית, וברנדו, כשדעך אל תוך אינספור תפקידים מגוחכים ונעלם בתוך משמניו הגרוטסקיים. ניומן נשאר. קשה הרבה יותר לשמר אגדה לאורך חמישה עשורים מלייצר אותה בשלושה סרטים, כמו שעשה דין, וניומן שימר אותה כפי שאף אחד לפניו או אחריו לא עשה. רק תסתכלו על הפיאסקו שנשאר משחקנים כמו דה-נירו ואל פאצ'ינו, שהחלו את דרכם כשניומן כבר היה כוכב כמעט עשרים שנה, ותבינו כמה זה נדיר.
אייקון אמין
נדירה לא פחות הייתה יכולתו להיות כן ואמין כשכבר היה אייקון: כשג'ק ניקולסון או שון קונרי מופיעים היום על המסך חולפת בך צמרמורת תענוג מוכרת, מצד שני, אתה יודע שמה שתקבל הוא ג'ק ניקולסון ושון קונרי, בלי שום הפתעה, כי הם כבר לא מסוגלים לעשות משהו שאיננו הם עצמם. ניומן, לעומתם, הצליח עד הרגע האחרון להתלבש לתוך התפקיד ולא לעשות את פול ניומן, גם ב"הדרך לפרדישן" הנפלא, הסרט הגדול האחרון שלו.
הוא היה טוב בכל מה שעשה: שחקן ובמאי ונהג מירוצים ויצרן רטבים ופילנתרופ, שתרם יותר מ-200 מיליון
דולר לצדקה. נישואיו לג'ואן וודוורד היו אגדה בהוליווד, החברות שלו על המסך עם רוברט רדפורד הייתה ונשארה המודל לרעות גברית בנוסח אמריקה. כצופה בסרט שלו יכולת רק לדמיין איזה כיף זה להיות חבר של פול ניומן, כמה יכול אדם להיות מורכב ופיקח ועדיין פשוט כיף להיות לצדו.
באתר של IMDB יש צילום שלו מלפני שנתיים, בחברת ג'ורג' קלוני וברוס ויליס, שניים מהסופר-קוטלים הנוכחיים של הוליווד: הוא מחבק אותם מאחור, ואפשר לראות על פניהם כמה חשוב להם להיראות טוב ברגע הזה, אולי ניומן ישים לב.
נא להמתין לטעינת התגובות
