רעם טרופי: חצי זולנדר, חצי מציאות נושכת
כשרונו של בן סטילר הבמאי ללעוג לאותה מציאות בו הוא חי, נושם ויוצר ניכרת היטב ב"רעם טרופי" בבחירת הדמויות והן בסיטואציות האבסורדיות שיצר. חבל רק שהרמה אינה אחידה לאורך כל הסרט
רעם טרופי - טריילר
כעת ב"רעם טרופי" הוא משלב את שני מושאי השחוק ולועג הן לבמאים והן לשחקנים שרוצים להיות איכותיים ככל האפשר ושוברי קופות ככל שיעלה בידם ולרוב הצופים הם אשר משלמים את המחיר, למרבה המזל לא בחייהם.
כדי להשחיז את הסאטירה שלו, בחר סטילר הבמאי בחמישה אבות טיפוס של שחקנים בהוליווד בת ימינו: כוכב סרטי האקשן שימי הזוהר שלו מאחוריו (סטילר השחקן), אמן המשחק הרציני (רוברט דאוני ג'וניור), הכוכב הצעיר (ג'יי ברושל), אשף סרטי הנפיחות וההפרשות שהיה זקוק לשינוי (ג'ק בלאק) וזמר היפ-הופ שמדחיק את נטיותיו ההומוסקסואליות (ברנדון טי ג'קסון). אלה יוצאים לצלם סרט מלחמה באי טרופי, אלא שסט הצילומים הופך לזירת מוות כאשר השחקנים ננטשים בלב יער שמשמש מקום מסתור לברוני סמים אלימים.
לא אחיד
סטילר הבמאי יודע להצחיק, אבל רמתו של הסרט לא אחידה, בעיקר בגלל סטילר השלישי, שבו לא נגענו עוד-התסריטאי. סטילר ושותפיו לכתיבה מייצרים אמנם סיטואציות אבסורדיות נפלאות כמו אלה שבמהלכן מנסה בן דמותו של סטילר טאג ספידמן לשעשע את סוחרי הסמים, אבל גם סצינות שבהן הסאטירה ילדותית במיוחד כמו כל בדיחות הנפיחות בסרט שמבקשות לצחוק על הז'אנר אבל בעצם רק מאמצות אותו ביתר שאת.
ניתן כמובן להתייחס אל הסרט גם ברמה אחת מעל הסאטירה שהוא מתיימר לספק
ולהביט עליו כמוצר מטא-קולנועי. ההיקש שבין עלילת הסרט המדומיין (חמישה חיילים נשלחים לזירת קרב למלחמה אבודה) והסרט האמיתי (חמישה שחקנים נשלחים לזירת קרב למלחמה אבודה) מקל על מבט העל הזה, אך הוא אינו מוסיף הרבה להנאה מהסרט מכיוון שהוא חסר כל מסר, בשונה מ"זולנדר" ומ"מציאות נושכת".
ולכן עדיף לחזור לרמה הבסיסית ביותר, לקומדיה המצחיקה שייצר סטילר הבמאי/תסריטאי/שחקן/ מעתה אמור גם מפיק, קומדיה שמספקת הנאה רבה-על אף שאין שכר בצידה.
נא להמתין לטעינת התגובות
