אמהות קושרת ב"אלפא" של דנה גולדברג
הסרט "אלפא" שהוצג בפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות מעביר ב-12 דקות של משחק תפקידים אינטנסיביות רגשית גדולה. הכוח עובר מצד לצד, אומרת הבמאית דנה גולדברג, "וזה מעיד על כך שהתבגרתי". ראיון
סרטה של גולדברג (30) "אלפא", שהופק בתמיכת פרוייקט קולנוע - קרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות תל אביב, הוצג בשבוע שעבר בפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות. שאיפתה של גולדברג לעשות קולנוע קרמה עור וגידי צלולואיד בשלושה סרטים קצרים נוספים: "נומי טלר", "מאשה" ו"תא", שהוצגו ברחבי העולם, בין היתר בפסטיבל הבינלאומי לסרטים קצרים באוברהאוזן ובפסטיבל הסרטים קורק באירלנד.
"אלפא" מציג מפגש בין שתי נשים, צעירה ומבוגרת, אשר במהלכו מתרחשות תנודות במצבי הרוח ובעמדות הרגשיות של שתי הנשים זו ביחס לזו. " הכוח עובר מצד לצד", אומרת גולדברג, עובדה שמעידה בעיניה על תהליך התבגרות שעברה.
עם השחקנית רוזינה קמבוס יש לגולדברג קשר מזה שנים, והיא השתתפה גם בסרטה הקודם "נומי טלר". "רוזינה קמבוס היא חלק מהחיים שלי מאז שהייתי בת 18. היא הייתה מעין מיתוס בחיים שלי, שעדיין לא התפוגג".
איך היה לעבוד עם רוזינה קמבוס?
"רוזינה היא שחקנית מאוד מנוסה, והיא עזרה לי עם דברים בטקסט שהיא הבינה יותר ממני, למרות שאני כתבתי אותו. זה לא היה פשוט לביים אותה, כי הרגשתי חסרת ביטחון. אחרי הכול, היא הרבה יותר מנוסה כשחקנית מהבמאית שאני".
מה מקומו של "אלפא" ברצף של הסרטים שעשית עד כה?
"בסרטים הקודמים שלי מאוד העסיק אותי הנושא של יחסי כוחות ושל משחקי תפקידים. בשניים שקדמו ל'אלפא' התפקידים 'רע', 'טוב', 'מנצל' 'מנוצל' היו ברורים ומוחלטים מאוד. לעומת זאת, ב'אלפא' התהליך הוא לא ליניארי, יש בו דינמיות רגשית".
ובכל זאת, מדובר ביחסי אם-בת מובהקים שבאים לידי ביטוי גם בפערי הגיל המשמעותיים.
"יחסי האם והבת הם לא תולדה של פערי הגיל, הקישור הוא למעשה הפוך. כל אחת מהן מבקשת לגלם תפקיד, ופערי הגיל הם נגזרת של התפקיד".
"במהלך ההכנות לקראת צילומי הסרט "תא", שמתרחש בשירותים של המינרווה נתקלתי בפתק על לוח המודעות". בפתק שנתלה בשירותי הפאב הלסבי התל אביבי שנסגר לפני כמה חודשים נכתב " 'מחפשת אימא מאמצת, דרישות: כסף, אוכל, סקס, אוטו'. בפתק צוין מספר טלפון, לקחתי אותו וידעתי מיד שזה הסרט הבא שלי".
פערי הגיל העסיקו את גולדברג במשך תקופה. חיפושים באינטרנט הוכיחו לה, שנשים (וגברים) מבטאים בלי להתנצל
"רציתי לעשות סרט על נשים שעונות להגדרה הזו", מספרת גולדברג. "כל אחת מחפשת פונקציה מסוימת, והן מוצאות אותה אחת בשנייה באופן הרמוני. בסופו של דבר קשר בין אימא לבת הוא טוטאלי, יש בו אהבה בלי תנאים"
אני מבקשת לערער.
"אולי לא בהכרח אהבה, אבל עצם הקשר אם –בת, על יחסי השארות שלו, הוא נטול תנאים. גם אם היחסים מאוד עכורים, אימא תמיד תהיה אימא, ואחד המרכיבים המשמעותיים בחיי כל אדם ואישה. אי אפשר להתגרש מאימא. כשמדובר בשתי נשים זרות שמשחקות באימא ובת, זה רק משחק, שנגמר מתישהו. כשהמשחק נגמר, מתגלים פערי הגיל בין היתר בזה שהצעירה היא חסרת גבולות".
למה בחרת להוסיף אלמנט נוסף של BDSM ליחסי כוח מובְנים ממילא במערכת יחסים כזו?
"במשחק הזה, שחקרתי אותו גם בסרטים הקודמים שלי, יש משהו שיכול להוות שחזור של חוויה ראשונית של חוסר ישע, של חוסר אונים. כמו שהרבה אנשים נורא אוהבים לראות סרטי אימה, כי הם יכולים להרשות לעצמם לפחד ולאבד שליטה, אבל יודעים שהם בסך הכול בטוחים, גם במשחק הזה יש שחזור של הטראומה בתנאים בטוחים, בהם הצעירה יודעת שלא יאונה לה כל רע".
בכל זאת מדובר בסוג של הימור.
"נכון, זה הימור, וזה גם חוסר אחריות לעשות את זה בדייט ראשון".
למה זה לא יכול היה להיות הפוך, כך שהמבוגרת תיקשר על ידי הצעירה?
"כמובן שאפשר היה גם להפוך, בהחלט יכול להיות קשר שבו זה הפוך, אבל כשעושים סרט של עשר דקות ואני רוצה להעביר דינאמיקה, מצב קיומי מסוים, יש צורך לבחור מבין סך אינסופי של אפשרויות. בסרט באורך מלא זה היה, כמובן, אחרת".
סרטה של גולדברג מצליח להעביר ב-12 דקותיו סבך מורכב של יחסי כוחות, דחיסות של מאוויים, פגיעות ומטעני עבר, שבאים לידי ביטוי במעט מילים, במעשים ספורים המתרחשים בחדר השינה ובאמבטיה. הצעירה תלויה במבוגרת שמכתיבה את הקצב ואת הכיוון של מערכת היחסים ואילו המבוגרת תלויה בנעוריה של הצעירה, באמצעותם היא מממשת תשוקה, חווה חיות-נעורים ומשיגה שליטה.
סרטה של גולדברג מצולם בשחור לבן, על סט שעוצב במיוחד לצילום בשחור-לבן. "הסט היה צבעוני, גם צילמנו בצבע, אבל כל פריט נבחר בהתאם לגוון האפור שיהיה לו". גולדברג לקחה בחשבון את הטווח, העומקים והצורות, ושילבה בסרט במתכוון קומפוזיציות מתולדות האמנות. וריאציה על פסל הפיאטה מתקבלת בתנוחת הערסול של האם את הבת (קשורת הידיים) וסצינת האמבטיה מתכתבת עם "הולדת ונוס" של בוטיצ'לי.
למה צילמת את הסרט בשחור-לבן?
"יש לזה שתי תשובות. הראשונה היא שככה ראיתי את זה בעיני רוחי, והשנייה קשורה לדיוויד פריינטה, המעצב המדהים שעבדתי איתו. רצינו שהקומפוזיציה בסרט תבלוט יותר מהצבע. רצינו שהסרט יהיה נזירי, מינורי, לבחון אסתטיקה של צורות, תבניות ופני שטח בסקאלה של שחור ולבן".
איך נעשה תהליך הליהוק לסרט?
"תמרה קלינגון שיחקה בסרט הקודם שלי, "תא". יש בה משהו נורא נערי, ילדי, אבל התפקיד שלה הוא כוחני ומניפולטיבי. יש משהו בגוף הצעיר, הרענן והילדותי הזה, משהו שהוא מצד אחד רך וענוג, אבל היא יודעת איך לנווט את השיחה ושולטת בתגובות שהיא רוצה לחלץ".
למה בחרת לסיים את הסרט עם המבוגרת?
"עבדתי על התסריט הזה כמה שנים, לסירוגין. בגרסאות המאוד ראשונות שלו, אחרי הסטירה, היינו אמורים להיות בחדר המדרגות עם הצעירה, אבל בעקבות הערה של חבר טוב הבנתי שזה יהיה הרבה יותר מעניין אם נישאר עם המבוגרת. הצעירה היא תובענית ומניפולטיבית, ורציתי שפתאום יהיה שקט, שמשהו באנרגיות יצנח בבת אחת. בסופו של דבר בסרט טריקת הדלת מהווה שינוי מאוד משמעותי בווליום הרגשי".
בימים אלה מתחילה גולדברג ללמד בימוי בשנה ג' בבית הספר לאמנות "מנשר" וכותבת תסריט לסרט באורך מלא, שיעסוק באליס, רעיה ואם, שחיה עם בן זוג שהיא לא אוהבת ומתנכרת לבנהּ. "היא אכולת רגשות אשם. בסדרת אירועים שהיא עוברת במהלך הסרט כל מה שהיה לה מתפרק, והיא מאבדת את הבעל, הילד, המאהב והעובר".
בניגוד להלך הרוח הקודר של "אלפא", יש מפנה אופטימי בסרט שאת עובדת עליו?
"מתוך השפל שאליס חווה, היא מבינה פתאום כמה היא זקוקה לילדהּ. היא מקבלת הזדמנות נוספת והיא לוקחת אותה בשתי ידיים".
חלומה הנוכחי של גולדברג, שהפגינה כישורי אוטודידקטיות מרשימים, הוא לעשות תיאטרון. "כשכתבתי את אלפא", היא מספרת, "לא קיבלתי מיד תקציב. התסריט שכב כמעט שנה, ואז פנו אליי מ"שוקולטורה" וביקשו שאביים הקראה.
"ביימתי הקראה של התסריט מול קהל, עם שלוש שחקניות, כשהשחקנית השלישית הקריאה את קטעי המעבר או את הוראות הבימוי. זה סיפק לי הזדמנות לביים את הסצנות באופן חי על במה, בלי אפשרות לחתוך, לערוך, וזה נורא ריגש אותי. אז הבנתי שאני רוצה לביים משהו חי, שהאימפקט שלו הוא מיידי, שברגע שהוא קורה – חווים אותו".
"אלפא" הוצג בפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים, בספטמבר 2008, במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית במסגרת התערוכה ריטואלים, 2007, וניתן להשגה ב-HOT VOD ובספריית ה"אוזן השלישית" בתל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
