מדף הספרים של מיכל סנונית
מיכל סנונית, שהוציאה לאחרונה את ספר השירים "שירת הלב" וספרה "צפור הנפש" מוצג כעת בתיאטרון מחול בגרמניה, בוחרת את הספרים המשמעותיים ביותר בספרייתה. "כולי מכות וחבורות מספרים שהיכו בי", היא כותבת, "בלעדיהם חיי היו נראים אחרת"
עד שהאצבעות יתחילו לדמם - צ'רלס בוקובסקי
הספר, בתרגומה של דורית ויסמן (משוררת טובה) סימר אותי לרצפת חנות הספרים ולא הנחתי אותו מידי גם בדרכי הביתה. ספר שירים שכריכתו אדומה כאש ושירתו מושכת כאש. "שנאתי משוררים ושנאתי שירה והתחלתי לכתוב שירה" כתב משורר הביבים. שונה מעולמי בתכלית השוני, אבל אני כל-כך אוהבת אותו, שאולי הוא האני שלי בקוטב השני?
פר גינט - איבסן
בתרגומה הנפלא של לאה גולדברג, הוא חלק מחיי. למדתי תאטרון באוניברסיטת תל-אביב ומאז המחזה לצדי. פר גינט שלוח רסן, אוהב עצמו, פנטזיונר נועז עם כל משובותיו ושגיונות חלומותיו. אבל תמיד ישוב לסולוויג, כי בלעדיה אין לאן ובשביל מה לברוח והכי חשוב, אין לאן ואל מי לשוב.
אנה לא - גומז ארקוס
ספר שהוא יהלום אמיתי. קשה, איום ומצמרר. אמא שאיבדה את בעלה ושלושת בניה במלחמת האזרחים בספרד, יוצאת לחפש את בנה האחרון שנותר בחיים אך גם אותו תמצא רק לאחר מותו. מונולוג הפרידה שלה הפונה לאדמה הזונה שגזלה ממנה את כל גבריה, נתן לי מכה שלא אשכח לעולם. שיבצתי את המונולוג בערב ספרותי אותו אני מגישה לצד הבמאית והשחקנית מיכל בת-אדם. כל פעם שאני קוראת אותו קולי רועד כאילו זו היא לי הפעם הראשונה. לגמרי אקטואלי.
אדם הראשון - אלבר קאמי
ספר אוטוביוגרפי שהוא דוגמא ומופת כיצד אדם מבוגר, בהושיטו יד לילד קטן שנידון לחיי עוני, בורות וניוול – יכול לקבוע את גורלו. המבוגר הוא המורה. הילד הוא קאמי והתוצאה? פרס נובל לספרות ברבות הימים. הספר התפרסם שנים רבות אחרי שנכתב. כתב היד נמצא במכונית בה נהרג קאמי בתאונת דרכים. אלמנתו, מסיבות שלה, מיאנה לפרסם את הספר שראה אור רק לאחר מותה. הספר גרם לי לרעידת אדמה. בעקבות הקריאה בו שבתי וקראתי את כל ספרי קאמי שתורגמו לעברית, אבל אף אחד מהם, למרות גדולתם, לא עשה לי מה שהספר הזה עשה.
מעשה בצייר - לאה גולדברג
במפגשי ספרות עם ילדים, אני נשאלת תדירות האם אני אוהבת לקרוא ספרי ילדים. אוהו, כמה אני אוהבת! לצערי, ערימת ה"זבל" גבוהה במיוחד אבל אני מתנחמת בספרים נהדרים או סתם טובים שגם הם בנמצא לאחר מיון.
הספר שתמיד יהיה לצדי הוא דווקא קטן וצנוע והרבה פחות ידוע. זהו ספרה של לאה גולדברג "מעשה בצייר" שגם צוייר על-ידה. הנה שורות כמו: "יש בעולם הרבה דברים יפים/ פרחים וחיות, אנשים ונופים./ ומי שיש לו עיניים פקוחות/ רואה יום יום מאה דברים נפלאים/ לפחות." הצייר חולם את ציוריו. כשהוא חולם על נערה יפה, הוא מצייר אותה ויוצא בעקבותיה. אפשר לפרש זאת גם כחיפוש אחר סוד היצירה. אין, אין ספר ילדים שכזה. ושמא זהו ספר למבוגרים שהם גם ילדים? זוהי אותה משוררת שכתבה בשירי אהבתה של תרזה די מון: "קללה נמרצת זו שבה קוללתי,/ שהתמימים קוראים לה אהבה..." נו, יש מילים יפות מאלה בשירה העברית?
העץ הנדיב - סילברסטיין
חיי שזורים בכתיבת שירה למבוגרים ובכתיבה לילדים. גם אהבותי הספרותיות נחלקות בין אלה לאלה ואני בולעת בשקיקה ספרות רב-גילית. פיטר פן מאת ג'ימס מתיו ברי הוא חוויה מכוננת עם "ארץ לעולם לא" (ועדיין לא זכה לתרגום ראוי. כן, עברתי על התרגומים הקיימים). עליסה בארץ הפלאות של לואיס קרול (לטעמי דווקא בתרגומו של אוריאל אופק), אין שניה לה. וכמובן "העץ הנדיב" של סילברסטיין שהוא תמצית הנתינה והאהבה שאינה תלויה בדבר.
וכאן אגלה לכם סוד שזהו לו פרסום ראשון (ממש
כולי מכות וחבורות מספרים שהיכו בי. בלעדיהם חיי היו נראים אחרת. מה הייתי עושה אם לא היו יותר ספרים? אינני יודעת. לאלוהים פתרונים.
נא להמתין לטעינת התגובות
