"פרינג'" שאפתנית ומרוממת
בניגוד ל"אבודים" של ג'יי ג'יי אברמס, הטיסה שפותחת את הסדרה החדשה שלו, "פרינג'", דווקא ממש לא מתרסקת. גם הסדרה לא
סוכנת האף-בי-איי נינה שארפ (בלייר בראון) ושותפה (ומאהבה בסתר) ג'ון סקוט, נקראים לזירת הפשע הנמצאת בפיקודו של לאנס רדיק ( "הסמויה" ו"אבודים" ). החקירה מובילה אותם למחסן, שבו טמן החשוד העיקרי מלכודת שמדביקה את סקוט באותו וירוס שהרג את נוסעי המטוס. זאת נקודת ההתחלה של שארפ במרוץ נגד הזמן למצוא תרופה לאהובה לפני שיהפוך לפודינג.
וולטר בישופ, המדען היחיד שיכול להסביר איך מכניעים את הווירוס, מאושפז בבית חולים לחולי נפש. כדי להגיע אליו צריכה שארפ ליווי מבנו, פיטר בישופ. את בישופ הבן, שאותו מגלם ג'ושוע ג'קסון (פייסי מ"דוסון קריק"), מוצאת שארפ בעיראק, שם מנסה הגאון הצעיר להרוויח כמה דינרים.
פרק הפתיחה בן 90 הדקות הוא לא פחות מרגע מהפכני נוסף בהיסטוריה של הטלוויזיה האמריקנית. היקף ההפקה, השאפתנות והציפיות של ג'יי ג'יי אברמס ממסך הטלוויזיה הקטן ראויים לשבחים, ללא קשר לאיכות הכתיבה והמשחק. מבחינת התוכן "פרינג'" ממוקמת בנוח בז'אנר שבחרה לעצמה.
הצהרה כזאת נשמעת לרוב ממבקר ששונא את מה שראה אבל אינו מרגיש מספיק נוח כדי ליירט אותו לחלוטין. הכוונה אינה לזלזל ב"פרינג'" אלא להזהיר את אלה שלא אהבו את "אבודים" או את "תיקים באפלה", שהסדרה החדשה לא תשנה את דעתם. היא פונה היישר למעריצי המדע בדיוני/מתח.
כאשר התרחישים הפרועים בעלילה מטילים צל על האופן שבו הם מוצגים מותר לקרוא להם מהלכים זולים, אבל מי שלמד לאהוב את הז'אנר, לא יראה אותם כך.
"אבודים" לימדה אותנו שאפשר ליהנות מסדרה גם כשהיא משתמשת בשחקנים שאנחנו בקושי יכולים לסבול. זה
ג'ושוע ג'קסון השאיר את "דוסון" מאחוריו, ומוצא דמות שהוא נהנה לגלם ואנחנו נהנים לצפות בה. ג'ון נובל, שמגלם את אביו, הוא תגלית הסדרה. את התואר הראשון שלו בטירוף הוא עשה ב"שר הטבעות" בתפקיד דנת'ור, וב"פרינג'" הוא יקבל דוקטורט.
היה הרבה באזז סביב "פרינג'" לפני עלייתה. אם ג'יי ג'יי אברמס ימשיך לספק את הסחורה גם בשבוע הבא, נוכל לומר שהוא היה מוצדק.