ראשי » רייטינג » מוזיקה

הדרמה של עפר בשן

עפר בשן, אתמול טווס מוחצן והיום סופשבוע רגוע, מוציא אלבום הכולל דואט עם הזמרת הענקית והסקסית מירי מסיקה, כותב שירים לאלבומו של הזמר הגדול והמצמרר הראל סקעת, וחושף את נפשו הפצועה בשירי פרידה בניחוח אייטיז

אפשר להגיד הרבה דברים על האלבום החדש של עפר בשן. אפשר, למשל, להודות שבאופן יחסי לנוף המקומי הוא מתגנדר בטונות של שמאלץ, בדיבור מתייפייף על בדידות ועטיפת סאונד אייטיזית שלוקחת את כל הפוזה המלנכולית ומטביעה אותה בים של ריקנות.

בשן, בחור שמעולם לא נטה לברוח מתשומת לב, פורק כאן את המחסנית ויורה לכל הכיוונים: טווח באהוב שעזב, מכוון נגד אלוהים שלא הקשיב, מביט במראה ויורה גם בה. "זה מצחיק, כי הרבה אמרו לי שזה מזכיר להם באמת אייטיז", הוא אומר.

"זרקו לי שמות כמו מארק אלמונד, שאף פעם לא שמעתי עליו, או רופוס ווינרייט. רק בדיעבד התחלתי להקשיב לשירים שלהם ואהבתי. אבל אם אתה שואל אותי מה ההשפעות שלי, אז הראשון במעלה זה באך. יש לי אליו רגש דתי. בכל פעם שאני עובר איזה משבר, אני יושב ומנגן באך. זה עובד כמו תפילה, זה הערוץ שלי למעלה. אבל ההשפעות אצלי נעות מבאך עד בריטני ספירס. אני מחפש את הרגש המתפרץ, נטול הציניות. אני חושב, באמת ש'Hit Me Baby One More Time' הוא אחד השירים הכי טובים שנכתבו אי פעם".

אז מה, אתה בעצם מין דרמה קווין?
"הייתי רוצה להגיד לך שלא, אבל אתה יכול לשאול את אמא שלי ולהבין שכן. נורא קשה להיות אמא שלי. היא לא מפסיקה לשמוע ממני כל הזמן. אבל אני חושב שהחיים הם באמת מאוד דרמתיים. מריח של קפה עד המבט של הכלב שלך. הכול דרמתי".

גם עטיפת האלבום של בשן מצליחה להטריד. בשן נראה בה כמי שאשפז את עצמו במכון הפוטושופ לבית ביה"ס רימון, ולקח דוגמה מהראל סקעת, בכל הקשור למרחק שיש ליצור בין איך שאתה נראה לבין איך שאתה רוצה להיראות. אולי זו אחת הדרישות שעולות כשאתה מצליח להכניס שני שירים לפלייליסט, להשיג דואט עם מירי מסיקה, לכתוב שירים לאלבום הבא של סקעת ובאופן כללי להיחשב כאחת התופעות המסקרנות של עונת החגים תשס"ט.

כך או כך, לבשן לא ממש אכפת שהוא מפוטשפ עד אימה על העטיפה. "בשבילי מוזיקה היא העולם הפנימי שאנחנו חווים, ופחות העולם החיצוני", הוא מתפייט. "בעיניי, מה שאתה מתאר בעטיפה הוא בדיוק ההפך מניכור ומזיוף. זה משקף עולם עם כמיהות ורצונות. המציאות היא תמהיל, והאמנות לוקחת את התמהיל הזה, ומנקה ממנו את הפשרות. ליאונרדו דה וינצי לא ניסה לשקף מציאות, הוא ניסה לייצר אותה. הרי לא סתם אמנות נמצאת על במה. היא אמורה לתת ערך מוסף למציאות. מי ששומע את האלבום שלי אמור לטוס בטיסה ישירה אל הנפש. לא לשלי, אלא לזו שלו, פנימה".

כפי שהצלחתם להבין, היצירתיות של בשן לא נוטשת אותו גם כשהוא מדבר בשוטף. וזה היה אצלו ככה מאז ומעולם. "כבר בגיל ארבע, עוד לפני שהתחלתי לדבר, הייתי מתקשר בעזרת מוזיקה", הוא משחזר. "ההורים שלי היו בטוחים שאני אוטיסט. הייתי

שומע כל מיני תקליטים של פסטיבלי שירי ילדים. בעיקר אני זוכר את 'טוליק'. עד היום אני בוכה כשאני שומע את השיר הזה. מצד שני, התחלתי לנגן רק בכיתה ט', שזה נחשב מאוד מאוחר. אבל תמיד ידעתי שזה מה שאני אעשה. מוזיקה".

באלבום שלך אתה ממש מתערטל רגשית. איך מתמודדים עם החשיפה הזאת?
"זה המקום שבו הרגש בלבד אומר את דברו. זה בהחלט סוג של עירום. גם בשירה וגם בכתיבה. יש בזה אלמנט מסוים של סיכון. אבל המקומות האלה שבהם אני מביע את עצמי, בשבילם אני קם בבוקר".

אתה אקסהיביציוניסט?
"לא. איך שאני מבין את זה, באקסהיביציוניזם חושפים גוף, לא נפש. אני לגמרי חושף את הנפש שלי. כשמישהו חושף את הגוף זה כבר הרבה יותר אלים, וולגרי".

אתה כל הזמן שר על פרידות.
"בהופעות אני תמיד אומר שאם כל השירים בעולם הם על אהבה, אז אצלי כל השירים הם על פרידה. פרידה זו נקודת השיא של האהבה, אבל מה שחשוב לי להבהיר זה שאני אף פעם לא כותב על מה שאני כותב. כשאני כותב על בדידות זה לא באמת על זה. זה על העולם הפנימי, לא על החיצוני. חוץ מזה, שהאנשים הכי עצובים הם אלו שגם צוחקים הכי הרבה. אני גם וגם. השירים שלי באים מתיאבון חיים. מהתשוקה לאהבה, לחוויות, ליופי, לגשם. אני נורא אוהב גשם".

זה לא קצת מתיש, כל הברומטריה הרגשית האינסופית הזאת?
"להפך. דווקא ההתעסקות היומיומית הזו שכל הזמן מתרחשת, מתנקזת לבריכות הקטנות של השירים. פתאום הרגש יכול לבוא ולקבל ביטוי. בעצם זה סוג של הקלה".

עכשיו, ככל הרגשות האלה הפכו לדיסק, אין לחץ מתגובת הקהל?
"אני לא מתחבר ללחצים. כל מה שמטריד אותי זה האם מה שמונח באלבום הזה הוא אמיתי או לא אמיתי. כל שאר הדברים יקרו, או לא. יש לי אמונה נאיבית שאם מישהו אומר משהו אמיתי על עצמו, יהיו הרבה אנשים שיוכלו להתחבר לזה".

אני רוצה להתייחס ל"רן", שיר אהבה הומואי מובהק. ספר לי עליו משהו.
"בשבילי לכתוב זה כמו להזיע. החיים זה לעשות ספורט והשירים הם הזיעה. זה לא משהו שעבר דרך הראש, אבל מה לעשות, יש חוויה מציצנית בלשמוע שיר. כשאתה שומע שיר שלי, אתה מציץ לי לתוך הנשמה".

בשן, שבשום פנים ואופן לא מוכן לחשוף את גילו (הלא מופלג), למד מוזיקה קלאסית באקדמיה למוזיקה בירושלים, שם התמחה בפסנתר קלאסי. במקביל עבד קצת על הפקות וידאו ארט והלחין לתיאטרון.

את האלבום הראשון שלו, "לעוף", שיצא לפני שש שנים, הפיק יועד נבו. גם אם נראה שאישיותו הנוכחית של בשן היא צבעונית, הרי שזו מחווירה לעומת העמדה שתפס בגלגולו הקודם. האלבום הראשון הביא איתו את רצועת הדאנס "איפה אתם, יא הומואים", שהגיעה חמושה במראה אנדרוגיני ובאיפור כבד. ההומואים לא מתו על הבדיחה שבשן כתב על חשבונם, ההומופובים לא ממש ידעו איך לעכל את המוצר, והעוף המוזר צנח בין הכיסאות.

גם אם בפרספקטיבה הנוכחית ניתן היה לקחת את הרצועה ההיא כסוג של דאחקה, הרי שבשן מעדיף למחוק אותה לחלוטין מהרזומה. " איפה אתם, יא הומואים' לא היה כזה להיט", הוא אומר בחוסר חשק. "אנשים זוכרים רק את הצהוב, חושבים שהשיר הזה מייצג את האלבום הקודם. אבל זה ממש לא נכון. הוא היה אלבום נורא רציני. מה שכן, אני שמח על הדרך שעברתי מאז ועל כל הטעויות שלמדתי מהן".

במסגרת הניסיון למחוק את הדימוי הצעקני, באלבום הנוכחי נעשו דברים אחרת. בשן, שהשתפר במהלך שש השנים האחרונות בקריאת המפה הסינופטית, זו המוגשת בחסות תחנת הכוח הגל"צית מיפו, הבין ששיתופי פעולה עם מפיקים מוכרים ומקושרים יעשו את העבודה. וכך היה. על ההפקה הופקדו עדי גולדשטיין ואודי שמחון, ועל כס הייעוץ התיישב אורי זך, האיש שאחראי להצלחות הענק של מירי מסיקה, אריק ברמן ושאר חורכי פלייליסט מקצועיים. גם הדואט עם מסיקה ושיתוף הפעולה עם סקעת לא מזיקים, כמובן.

איך נוצר החיבור הזה?
"זה משהו שקרה באופן טבעי. מירי ואני מכירים כבר כמה שנים ולדעתי היא אחת הזמרות הכי גדולות, לא רק בארץ, בעולם. הקול שלה הוא כמו רוח שלוקחת את השירים שלי למקומות הכי נכונים. הדואט התחיל בהופעות קטנות שלי, כששרנו יחד, ולאט לאט זה התחיל לקרות מעצמו. ככה זה תמיד עם הדברים הטובים בחיים. מה שלא מתוכנן תמיד עובד טוב יותר".

ומה עם סקעת?
"גם הוא זמר גדול. יש משהו בזמרים האלה שנורא מתחבר לכתיבה שלי, כי גם היא לא ממש מינורית, בלשון המעטה. היא פורשת כנפיים ולא מתחשבת בכלובים. במובן הזה גם הראל וגם מירי ענקיים, ויש בהם משהו מאוד סקסי. כשאתה רואה לאן הוא לוקח את מה שכתבת לו, איך הוא יוצא משליטה, זה יוצר צמרמורות בכל הגוף".

אתה עם שני סינגלים בגלגלצ. יש לך דואט עם מירי מסיקה. אתה כותב לה ולסקעת. חשוב לך להגיע לקהל רחב?
"אין לי מילים כדי לתאר עד כמה זה חשוב לי. חשוב לי שלא יהיה אדם בעולם שלא ישמע את האלבום הזה. אם אני אכיר מישהו כזה, אני לא אשב בשקט".

כי מה?
"כי זו היונה שלי. כמו שנח שלח את היונה שלו לתור את כל הארץ, עכשיו הגיעה זמנה של היונה שלי. אני ארגיש שהיונה הזו מיצתה את עצמה רק אחרי שהיא תתור את כל הארץ. כשאני חושב על זה, אני רואה לנגד עיניי זוג עיניים. מישהו שמתרגש. בן אדם אחד. הרצון לכבוש אדם אחד והרצון לכבוש עולם הוא אחד. הרי אם כבשת אדם אחד, כבשת את כל העולם".

עפר בשן יופיע ביום ד' הקרוב, ה-24 בספטמבר, בשעה 19:00 בטאואר רקורדס בקניון עזריאלי בתל אביב.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...