בין החיים הטובים לערוץ הילדים
"החיים על פי אד", שעלתה אמש כחלק מהעונה החדשה של ערוץ החיים הטובים, מתעדת את שגרת חייו האקולוגיים של השחקן אד בגלי ג'וניור ומנפיקה רגעים משעשעים בגוון ירוק. וגם: ילדים יוצרים סרטים בערוץ הילדים
החיים על פי אד, ערוץ החיים הטובים
הערוצים הגדולים הרגילו אותנו לכך ש"עונה חדשה" פירושה תוכנית מציאות גדולה אחת שעליה ייפול או יקום הכל, בתוספת עוד כמה פירורים זניחים בחשיבותם שמפוזרים אקראית היכן שנותר מקום. וגם זה רק משום שהפוצים הרשעים ממועצת הרשות השנייה מנופפים בתנאי המכרז ועושים נו-נו-נו עם האצבע.
כרגיל בזמן האחרון, מי שמחפש התנהלות נורמלית יותר צריך לנדוד לערוצי הנישה. הנה, למשל ערוץ החיים הטובים: אפשר לגחך עד מחר על תכניו, לקרוא לו ערוץ חדרי ההמתנה של רופאי השיניים, או ערוץ תוכניות הבישול העתיקות-אבל לפחות שם עדיין נותנים כבוד למושג "עונה חדשה".
אתמול הושקה שם עונת הסתיו, ובגדול אפשר לומר שכמעט כל לוח המשדרים רוענן והוחלף בשורה ארוכה של תוכניות וסדרות. ניכר שנעשה פה ניסיון לא לרכוש על המשקל, מכל הבא ליד, אלא להשקיע מחשבה מסוימת. כך אנחנו מגיעים לרצועה הירוקה שנוסדה בערוץ, ומשודרת מדי יום בעשר בלילה. אז הנה, מהפך מהסוג שערוץ החיים הטובים כל כך אוהב: מסדרות על קישואים, כרובית וסידור השולחן, לסדרות שמנסות להציל את העולם.
"החיים על פי אד", שהחלה אמש, היא נציגת הרצועה בימי ראשון. אד ביגלי ג'וניור הוא שחקן טלוויזיה וקולנוע ותיק. ביגלי, ייאמר לזכותו, היה פעיל איכות סביבה כבר בראשית שנות ה-70 הרבה לפני שמישהו חשב להצמיד את המילה
עד כדי כך שביגלי עצמו (שמחזיק בדעות אנטי-ממסדיות קיצוניות מאוד, למשל שהפיגוע במגדלי התאומים הוא קונספירציה של הממשל האמריקני) הבין שזאת קריירה מבטיחה יותר מאשר קישוש תפקידוני משנה בסדרות טלוויזיה.
ביגלי גר בבית שבסטנדרטים הוליוודיים ייחשב לחורבה. הבית מספק לעצמו את האנרגיה באמצעות קולטים סולאריים ודיווש נמרץ על אופניים המחוברים לגנרטור. בחצר המבולגנת מגדלים ירקות ופירות, ותושבי הבית מטמינים פסולת שהופכת לזבל אורגני.
ב"החיים על פי אד", ביגלי בעל האישיות הקופצנית והנוירוטית משהו-בסגנון עדות לארי דיוויד-מכניס אותנו לביתו, אל לבה של ממלכת הבלגן האקולוגי. הוא מראה לנו ולסלבס שהוא מארח איך אשתו נהנית לסבול במחיצתו ובמחיצת שגיונותיו הירוקים, וגם מתגאה בפטנטים השונים שמאפשרים לו לצרוך אנרגיה בצורה אחראית יותר.
"החיים על פי אד" מצחיקה ומעניינת למדי. אך באופן אירוני, מה שביגלי מוכיח הוא שאקטיביסטים קיצוניים כמוהו אומנם יכולים להציף רעיונות חדשים, אך לא להפוך אותם לנחלת הכלל. ביגלי נהנה מחייו החריגים מזה כמעט 40 שנה. בעצם, מההתנתקות שלו מהקהילה. כך מתקבעת דמותם של פעילי איכות הסביבה כממחזרי צואה תמהוניים ולא כמעצבי דעה.
סרטים מהחיים וילדים יוצרים סרטים, ערוץ הילדים
כחלק מפיצול האישיות של ערוץ הילדים בלוויין ובכבלים, עלו בו אתמול במקביל שני פרויקטים דומים, שבמסגרתם ילדים כתבו והפיקו סרטים עלילתיים קצרים, נאיביים ומקסימים.
שני הפרויקטים הם פרי שיתוף פעולה של משרד החינוך עם ארגונים פילנתרופיים שונים. אני מציין את העובדה הזאת - למרות החיבה הטבעית שרוחשים כלפי הסרטים האלה-כי היא בעלת השפעה ניכרת על הפרויקטים. "סרטים מהחיים", למשל , נתמכת על ידי "קרן הידידות", קרן שעיקרה טיפוח הקשר בין הנוצרים האוונגליסטיים ליהודים.
אולי זה מסביר, למשל, למה הסרט "בייגלה", שמספר על קשייו של נער מרמלה שרוצה להתאמן בקבוצת כדורסל אך צריך לעבוד בעסק המשפחתי, בנוי כמו סיפור מוסר נוצרי קלאסי: אם תסבול, תגיע הגאולה. עדיף שמשרד החינוך יארגן איכשהו את מלוא הסכום, בלי תלות באוונגליסטים למיניהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
