"האזרחית אלוני" לא מתנחמדת
"שולמית אלוני היא לא תמיד אישה נחמדה", אומרת ענת סרגוסטי, במאית הסרט "האזרחית אלוני". סרטה של סרגוסטי מציג לקהל את סיפורה של האישה שהנחילה לאזרחי ישראל את זכויות האדם, אישה "מרשימה ביותר, שלא מתכופפת משום דבר". ראיון
סרטה של סרגוסטי מציג את סיפורה של האישה שהקימה את התנועה לזכויות האזרח, הראשונה שחיתנה זוגות בטקסים אזרחיים, במסגרת המאבק בכפייה הדתית כבר ב-1970, ומי שנבעטה ממשרד החינוך בתקופת ממשלת רבין.
סרגוסטי, בעצמה אישה שלא מתפשרת על עקרונות, פרשה לאחרונה מחדשות ערוץ 2, אחרי שמילאה שם מגוון תפקידים, מכתבת בעזה ועד עורכת המהדורה המרכזית ו"אולפן שישי". "אהבתי את מה שעשיתי", היא אומרת "אבל בשלב מסוים הרגשתי שאני רוצה לעשות גם דברים אחרים בתחום החברתי". בימים אלה מנהלת סרגוסטי את אג'נדה, ארגון ללא כוונות רווח, שמטרתו ללמד מיזמים לשינוי חברתי איך לעבוד עם המדיה.
"הסרט", אומרת סרגוסטי "מספר גם את סיפורו של הדור שהקים את המדינה, דור שהיו לו חלומות על איך המדינה הזאת צריכה להיראות". החזון של שולמית אלוני לא התגשם במלואו, אבל הן שותפיה לדרך והן יריביה הפוליטיים לא מתכחשים לתרומתה של אלוני לפוליטיקה בישראל.
בסרטה של סרגוסטי מובאים קטעי ארכיון, שיחות עם אלוני, עם שלושת בניה ועם דמויות נוספות מעולם הפוליטיקה והשדה החברתי בישראל. חדי אבחנה יוכלו לראות בו את יוסי שריד מתפתל, במה שנדמה כשמץ של נקיפות מצפון על
"שולמית אלוני בולטת בכך שהיא עדיין לא איבדה את החלום", מדגישה סרגוסטי. "אם כי לעיתים קרובות היא מאוד כועסת ומיואשת. כל המאבקים שהיא עשתה ועושה כל השנים נועדו כדי 'להקים כאן חברת מופת'".
רוב הציבור בישראל מקשר את דמותה של אלוני עם ערכים של אנטי-דתיות ושל ליברליזם מתלהם שמנותק במוצהר מהמקורות היהודיים. הסרט, על כן, עשוי להפתיע רבים, כשהוא חושף את היכרותה המעמיקה של אלוני עם התנ"ך וידיעותיה המופלגות בהלכה.
איך נולד הרעיון לסרט? למה דווקא שולמית אלוני?
"הרעיון היה של ענת זלצר - עורכת תוכן של סדרות מפוארות כמו 'במדינת היהודים' ו'הכול אנשים'. ענת, שיש לה חברת הפקה משותפת עם מודי בראון, הציעה לי לביים את הסרט. שולמית אלוני מסמלת את זכויות האדם וזכויות האזרח בישראל, כשיצאתי לדרך ידעתי שהיא הקימה מפלגה ועמדה בראשה, ושבניגוד להרבה מפלגות שקמו במהלך ההיסטוריה של המדינה, המפלגה שהקימה עדיין קיימת - וזה לא דבר מובן מאליו בנוף הפוליטי בישראל. כשצללתי לעומק התחקיר, גיליתי עוד המון דברים שלא ידעתי".
מהו הדבר החשוב שלמדת במהלך העשייה על שולמית אלוני ועל החברה הישראלית?
"ספר הלימוד שממנו למדתי אזרחות בתיכון היה "אזרח ומדינתו" מאת עו"ד שולמית אלוני. כשהתחלתי את התחקיר על הסרט הבנתי שזה היה ספר האזרחות הראשון שנכתב לבית הספר, ואלוני כתבה אותו עוד בשנת 1957. עד אז, במסגרת לימודי האזרחות בבתי הספר למדו על מוסדות כמו הקרן הקיימת, הסוכנות היהודית וקרן היסוד. אלוני הכניסה למערכת החינוך מושגים כמו סדרי שלטון ומשפט, הפרדת רשויות - כל עמודי היסוד של הדמוקרטיה".
מהי, לדעתך, התרומה המרכזית של שולמית אלוני לזכויות האזרח בישראל? לפוליטיקה הישראלית?
"אני חושבת שפרופ' עידית זרטל אומרת את זה מאוד יפה בסרט: אם בן גוריון הקים את מדינת ישראל, שולמית אלוני הנחילה לנו את זכויות האדם וזכויות האזרח. אני חושבת ששולמית אלוני היא המצפן של זכויות האזרח. היא תמיד יודעת וידעה להשמיע את הקול הצלול הזה - גם אם לעיתים קרובות הקול הזה עצבן הרבה אנשים וגרם לאי נוחות.
"אלוני יודעת לזהות את המקומות שבהם נרמסות זכויות ולצאת נגדם. היא תמיד יודעת לומר את מה שחשוב שכולנו נשנן שוב ושוב: דמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב. זה קל. החלק היותר קשה ויותר חשוב של הדמוקרטיה הוא שמירת זכויותיו של המיעוט, ואת זה הרבה יותר קשה לבצע, ואת זה רבים שוכחים".
מהי התרומה שלה לשיח הפמיניסטי?
"אני חושבת שמעצם מהותה שולמית אלוני היא פורצת דרך לנשים. היא לא פמיניסטית במובן של הפמיניזם של 2008. היא אומרת שהיא לוחמת למען הזכויות של כולם, של כל המיעוטים. לטענתה, מאבק למען זכויות נשים מדיר מתוכו את המאבק למען זכויות ערבים, ועולים וכל השאר, ולכן היא תמיד מקפידה לא להיכנס למאבקים ספציפיים.
"היא לא תהסס להילחם גם למען זכויות של חרדים, אם היא תאמין שפגעו בזכויות לגיטימיות שלהם. אבל מעצם היותה אישה, שהקימה מפלגה, עמדה בראשה כל כך הרבה שנים, ניהלה פוליטיקה נקייה, לא מושחתת, וידעה לפרוש בזמן, במובן הזה אלוני מהווה מודל להרבה מאוד נשים".
מצפייה בסרט ניכר ששולמית אלוני היא לא מרואיינת קלה, ושהחשיפה הרגשית לא כל כך לרוחה. איך מתמודדים עם קושי כזה במהלך העשייה?
"קודם כל, אני רוצה לומר שאני מעריכה את הנכונות שלה ללכת למסע הזה, שנמשך קרוב לשלוש שנים, וחייב חדירה לבית, לפרטיות ולחיים האישיים - לא היה קל. אלוני היא מרואיינת קלה, כשהיא אומרת מה שהיא רוצה לומר, ויש לה הרבה מה לומר.
"היא מרואיינת מאוד קשה, כשזה נוגע לדברים אישיים, היא הודפת שאלות אישיות, היא שונאת פסיכולוגים ופסיכולוגיה. במובן הזה היא מייצגת את דור הפלמ"ח, דור מקימי המדינה, שלא האמינו בחיטוטים בנפש האדם. בכוונה השארתי בסרט את כל הקטעים בהם היא נוזפת בי והודפת שאלות בנושאים רגשיים. אני חושבת שזה מאפשר לנו להכיר את הדמות שלה טוב יותר".
בסצינת הסיום של הסרט, נראית אלוני מטיילת עם כלבהּ ברחובות כפר שמריהו. שני ילדים המגלים עניין במצלמות שעוקבות אחריה, מנסים לברר במי מדובר. "את זמרת?" שואל אחד הילדים את אלוני, "אם לא זמרת, מה עוד יש?" הוא מתייאש. "אה!" הוא מנסה שוב בפרץ מחודש של רעיונאות: "את דוגמנית!".
מה חשוב לך במיוחד שהצופים ילמדו על שולמית אלוני?
"אנחנו חיים בעולם של סלבריטיס, של בידור, עולם שבו הצורה יותר חשובה מהתוכן, עולם שבו אידיאולוגיה היא מילה כמעט גסה ולא רלוונטית. שולמית אלוני היא שונה: היא סללה את דרכה בעזרת תכנים ולאו דווקא בעזרת המראה.
"למרות שהיא אישה מצודדת מאוד, והייתה צעירה מצודדת ביותר, שהקפידה תמיד ללבוש בגדים נשיים ולא שמרניים, היא מצליחה לשלב בין עולם התוכן ההלכתי לעולם התוכן החילוני. אלוני היא אישה רחבת אופקים, שמרבה לצטט מכל מיני מקורות, בין השאר שירים שלמים שהיא יודעת בעל פה. זה נדיר לראות אדם כל כך תרבותי ואיכותי".
"האזרחית אלוני", בימוי: ענת סרגוסטי, עורכת ראשית: ענת זלצר, הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים, יום רביעי, ה-17 בספטמבר, 21:00, חן 3 רחובות
נא להמתין לטעינת התגובות
