מלואו ועד סבאתון
להקת לואו הופיעה בתל אביב ביום ה' האחרון, מיד אחריה הגיעה להקת סבאתון. שני לילות, שני סגנונות מוזיקליים, שתי הופעות שונות, שתי תגובות אוהדות של קהל. ליהיא לסלו מסכמת שתי חוויות עוקבות במועדון הבארבי
הקהל שהתאסף במועדון הבארבי ביום חמישי נראה כאילו מהלך על קצות האצבעות. אפילו דירבונו מכיוון הבאר של שאול מזרחי, מנהל המועדון, לשמור על שקט, נשמע מעודן פתאום. המועדון כולו, שרגיל לרוב למקצבים ומצבי רוח אחרים, עבר לפעילות בהילוך נמוך, ממתין בסבלנות לקראת חוויה שלא ידוע כיצד תתורגם להופעה חיה. לואו, השלישייה האמריקאית אשר ידועה בשיריה העדינים והחודרים, העמידה עצמה במבחן תירגום השירים המכונסים שלה לקהל הרחב.
והם עלו לבמה: מימי פארקר, מופקדת על התופים המינימליסטיים, עומדת במקום, קפואה ומרוחקת לכל אורך ההופעה. בעלה, אלן ספארהוק, על הגיטרה, צלול ומרוכז. מאט ליבינגסטון, הבסיסט הטרי יחסית, עומד לפני מגבר ענק, מהווה את מרכז ההתרחשות הפיזי של ההופעה, נע ונד לתנועות הבס, לרגעים אף מצליח להפנט בתנועותיו.
את מרבית חלקה הראשון של ההופעה הקדיש ההרכב לשירים מאלבומו האחרון, Drums and Guns, שיצא בשנה שעברה. ביצועים מצמררים ומדוייקים במיוחד לשני הקטעים החזקים והמרגשים ביותר באלבום, Murderer ו-Dragonfly לא פסחו
בהמשך נכנסה השלישייה למהלך פסיכדלי במסגרת Do You Know How To Waltz, מלווה בחומת רעש גיטרה שנמשך דקות ארוכות ולבסוף גם התפרץ בקול. מבט על העיניים העצומות בקהל והריקודים הקטנטנים במקום העיד על התחברות מלאה גם לקטעים הפחות קומוניקטיביים של ההרכב, שהגיעו בהמשך. בתמורה לתמיכה השקטה הזו חזרו לואו לבצע שני הדרנים ארוכים, מסתכמים להופעה של יותר משעתיים.
למרות הופעה שלווה לכאורה, לואו מצריכים הרבה מאד אנרגיות נפשיות. הרוק המהורהר והשקט שלהם לא פשוט להאזנה, קל וחומר שלא בהופעת עמידה עם קהל רב מסביב. וכמו שנלחש בין בני זוג ביציאה מהמועדון, לואו תמיד יהיו במלוא תפארתם בבית, עם הדיסק, האוזניות והלבד, שהולם אותם כל כך. לואו, מצידם, עברו את המבחן בהצלחה; אבל היו גם כאלה שכלל לא רצו להעמיד אותם בו מלכתחילה.
יום אחד בלבד הפריד בין ההופעה המבויישת של לואו לבין הופעה אחרת, רחוקה ממנה אלפי מילין, של להקת הפאוור מטאל השבדית סבאתון. לא בטוח שהלהקה, שפומפמה תקשורתית היטב בימים שלפני ההופעה כלהקה אוהדת ישראל, ציפתה להתרחשות שאירעה בזמן שהקהל המתין לתחילת ההופעה שלה.
הקלף המנצח של סבאתון והשיר שכולם ציפו לו – Counter Strike – אותו שיר הלל לנצחון ישראל במלחמת ששת הימים, נשמר בחוכמה להדרן. עד אז הקהל השתולל והלהקה איתו ביחד. המועדון נרעד והזדעזע עם רוחות המלחמה, ההיפותטיות אמנם, שנשאה איתה השישיה השבדית, ואכן עם המנונים כגון 40:1, Cliffs of Gallipolli ו-The Price of a Mile פספוס מכל סוג שהוא אינו בא בחשבון.
אין ספק שסבאתון עשו שיעורי בית לפני ההופעה, וידעו ללחוץ על הנקודות הנכונות: מחווה לחיילים בקהל, מחווה למעריצים ממוצא רוסי, מחווה למעריצים שצפו בהם השנה בפסטיבל "וואקן" הגרמני, ואפילו הזמנה חגיגית לחסל טרוריסטים. הקהל, כצפוי, הגיב באקסטזה מדושנת עונג. עם זאת, נראו חברי הלהקה מופתעים כל פעם מחדש מהחום שהורעף עליהם, כולל דגלי ישראל שהונפו לעברם ודגל שנלקח כלאחר כבוד אל הבמה והוצג לראווה לקול שאגות רמות. בסיכומו של דבר הלהקה נתנה את כל כולה ונראה שאף מעבר, תוך מפגן הבי מטאל מחוייך וכריזמטי להפליא.
גלריה: ההופעה של לואו
גלריה: ההופעה של סבאתון
נא להמתין לטעינת התגובות
