מבירוקרטיה קרימינלית ועד מה קשור

אמריקה של אולמרט, סדרת קומיקס על הג'ובניק הצבאי מוכיחה כמה קשה לתרגם סלנג משפה לשפה, על הצורך בפיצוח המשפט המקראי ומה הקשר בין בול עץ, בול קליעה ובול דואר

רוביק רוזנטל | 11/9/2008 16:45 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
 
ג'ובניק, מרים ליביצקי
ג'ובניק, מרים ליביצקי צילום: יח''צ
החיילים והמנהל העסקי

בשבועות האחרונים מתוודע העם בישראל למה שניתן לקרוא  "בירוקרטיה קרימינלית". עולם הפשע זוכה באמצעות השפה ללגיטימציה בזכות סדרת מונחים מעולמות הנחשבים מהוגנים. קבוצת המונחים הראשונה היא מתחום הניהול. וכך אנו יודעים מזמן שיש "ארגון פשיעה", למרות ש"ארגון" בהגדרתו הוא מוסד שיש לו שם, הגדרה, ומעמד כלפי המדינה והחוק.

לארגון הזה יש "ראש" ממש כמו ראש ממשלה או ראש עירייה, ובחלופת הסלנג "בוס". לארכי-פושע פלוני יש "מעמד בכיר בארגון פשע". לארגון הפשע "מנהלים", וגם "איש כספים", ממש כמו הגזבר המיתולוגי של הקיבוץ. בתחתית ההיררכיה מצויים ה"חיילים", ביטוי מתורגם משפת הפשע האנגלית.

מאגר המונחים השני הוא עולם העסקים. פושע-על שנתפס נוהג לטעון בדרך כלל שהוא "איש עסקים מהוגן", ובמקרה מיוחד אפילו "תורם לקהילה", התקשורת והציבור דווקא אוהבים. פלוני אבוטבול "מנהל את עסקי ההימורים שלו", ירי ברחובות העיר הוא עניין של "יריבות עסקית", והחבורה העסוקה פועלת ב"שוק מועדוני ההימורים", ממש כפי שבני משפחת השמנת שטראוס פועלים ב"שוק מוצרי החלב".

באופן פרדוכסלי זכה גם הביטוי העברייני "חיסול" ללגיטימציה מהשימוש שלו במלחמה נגד הטרור, שלא לדבר על "חיסול ממוקד", המזכיר את "המידע הממוקד" שלא היה למשטרה בפרשת צ'רלי אבוטבול. בל נשכח את קורבנות המלחמה לסוגיה: "אזרחים תמימים" או "חפים מפשע".

פה ושם נפרץ סכר המהוגנות, ובמקום הביטוי הרומנטי "משפחת פשע" מדובר ב"כנופיית פשע", אבל בַכללי החברה שיושבים בחמארות ומתכננים לבזבז את הפותח-תחת שהשטנקר עליהם מקשיבים לדיווחים חמורי הסבר, וצוחקים כל הדרך לדוּרי דוּרי בחולות, או סתם לפוצץ את הראש של השרמוטה שיושב בפיצוצייה.
כל אחד והאמריקה שלו

"אמריקה - זה כאן" (אהוד אולמרט לעולים חדשים, יום ראשון).
"אני פוחד מאמריקה. אף

פעם לא רציתי עסק אתם" (מאיר אברג'יל, איש כספים של ארגון הפשיעה אברג'יל בע"מ).

מרים בנבכי הביסל"ש

מרים ליביצקי היא עלמה יהודייה מבית דתי, ילידת אוהיו שהתנדבה לעשות צבא בישראל והתעקשה לשרת ב"צבא האמיתי", בבית הספר לשריון בדרום הרחוק.

בצבא עברה מסע טראומטי שנע בין מפקדים אטומי מבט לבין חיילים מזילי ריר ולמטה מזה. היום היא חיה בקנדה, נשואה ליפני בודהיסט המשמש לה לדבריה בין היתר "גוי של שבת", ואת החוויות המיוחדות שלה תיעדה בסדרת קומיקס שהופיעה בקנדה ושמה jobnik, הוא הג'ובניק הצבאי.

הקומיקס של מרים כתוב אנגלית, אבל רצוף מילים בעברית (באותיות לטיניות) שאותן לא מצאה דרך לתרגם, בעיקר סלנג צבאי. וכך צצות בבועות הקומיקס של מרים ביטויים כמו "pkida's paradise", (גן העדן של הפקידה), שהרי פקידה צבאית איננה סתם "מזכירה".

אהובה הראשון והמאכזב שחר נמשך אליה מפני שכדבריו "I never met a mur'al secretary before"(מעולם לא פגשתי פקידה מורעלת עד היום). מרים מגדירה "מורעל" ככינוי זלזול בחייל הנלהב לשרת בצבא. שחר בן ה-22 אומר למרים בת ה-19 "don't worry, tze'ira (אל תדאגי, צעירה), בעוד הוא מגדיר עצמו old soldier.

"צעירה" היא חיילת שזה עתה הגיעה לבסיס. ויש עוד מילים שאי אפשר לתרגם לאנגלית: "מסכנה", "בן-אדם", "ריתוק", והישראלית מכולן: "סתם" (stam), אותה מסבירה מרים בשולי הקומיקס: just kidding.

ג'ובניק, מרים ביליצקי
ג'ובניק, מרים ביליצקי צילום: יח''צ
"פקידה צעירה" היא אמה הורתה של מילת ראשי התיבות פקצה, שהתגלגלה מאז למחוזות שונים ומשונים. המילה "מורעל" נולדה מהמילה  רעל, שהתגלגל כנראה מראשי התיבות רה"ל, רוח הלחימה, או על פי האִמרה "אם היה לנו רה"ל היינו שותים אותו".

מרים לומדת את סודות תורת ראשי התיבות הצבאיים, ומגלה כבר בראשית הספר, המתרחש בתקופת האינתיפאדה השנייה, שבחיי הפקידה הצבאית, "חמָס" איננו ארגון טרור אלא ראשי תיבות: "חומר מסווג", שאותו צריך לגרוס או לשרוף.

חמ"ס, יש לומר, נפוץ יותר כראשי תיבות של "חומרים מסוכנים". מרים מתוודעת לקב"ן ולקח"ר, וכאשר מגיע לרופא חייל שעליו מצוירת כתובת קעקע גדולה היא תוהה "איזה ראשי תיבות ניתנו למחלה הזו".

למי שרוצה לראות עוד, ביום שישי 12.9  חותמת מרים על ספר הקומיקס שלה בחנות "קומיקס וירקות" ברוב המלך ג'ורג' 40 בתל אביב. יש לה גם אתר.

לתרגם את התנ"ך לעברית

כבר שנים מתנהל ויכוח בהמשכים על הוראת התנ"ך, ונעשים נסיונות רבים, חלקם ראויים וחשובים, להקל על עיכול התנ"ך בדורות החדשים של תלמידי ישראל. מאיר שלו, שעשה בנושא עבודת קודש, יצא השבוע בספר חדש, "ראשית", ובו הוא מביא עשרה עניינים כמו אבא, בכי, נביא וכדומה, ומברר מתי הופיעו לראשונה בתנ"ך, ומה אפשר ללמוד מכך.

ניסיון בעייתי יותר הוא של המחנך הוותיק אברהם אהוביה מנצר סירני לתרגם את התנ"ך לעברית פשוטה. הניסיון בעייתי בעיני במישור העקרוני, אבל גם כשמתרגמים אותו לפרוטות מתברר שעיקר הקושי בקריאת התנ"ך אינו אוצר המילים.

תורה
תורה צילום: ארכיון
כך, למשל, בתרגום 8 הפסוקים הראשונים בתנ"ך, המילים הקשות היחידות שמחליף אהוביה הן "תוהו ובוהו", והחלופה היא "הארץ היתה שוממה וריקה". "תוהו ובוהו" הוא ביטוי מוכר ופירושו כאוס, ובעברית צחה, בלגן. הוא גם אחד הביטויים היותר חשובים בעברית שהוריש התנ"ך לשפות זרות, כמו גרמנית וצרפתית. למה לשנות?

לעומת זאת משנה אהוביה לגמרי את מבנה המשפט. במקום "ויקרא אלוהים לרקיע": "אלוהים קרע לרקיע". במקום "וירא את האור כי טוב": "ראה שהאור טוב". בדוגמאות האלה (ואני מודה שהספר השלם לא הגיע אלי, ההתייחסויות הן על פי דוגמאות שפורסמו), מעיד על כך שרוב המילים בתנ"ך לא רק שהן מוכרות לקורא ולדובר העברית הסביר, אלא הוא משתמש בהן באופן יומיומי.

זה ודאי נכון ביחס לסיפורת המקראית  בספרים כמו בראשית ושמות, יהושע, שמואל, שופטים ומלכים, מגילת רות ואסתר ועוד. תהילים הוא ספר תפילות  היכול בסיוע קל להיות מובן לכל אדם.

הקושי הגדול שאותו מנסה אהוביה לפתור בעבודתו הוא פיצוח המשפט המקראי המהודק, הקמצני, המפוסק בטעמי המקרא שאינם מוכרים לרוב דוברי העברית. אבל דווקא האיפיונים האלה הם מחלפות השפה התנ"כית. אם גוזזים אותן, המשפט המקראי מאבד את כוחו, העוצמה הלשונית והתכנית שלו נעלמת, והתוצרת של אהוביה מוכיחה זאת. את המשפט המקראי צריך לפצח דרך הדקדוק ולא דרך המילון. לפצח, לא להחליף.

חמישיית מה קשור

שאלות בנוסח "האם יש קשר" עולות שוב ושוב. יש מילים רבות שיש ביניהן דמיון ואפילו זהות בשורש, אבל לא תמיד יש ביניהן קשר. דרכי השפה לאורך הדורות יצרו מפגשים מפתיעים בין מילים דומות שאין ביניהן קשר, ולעומת זאת מתגלה לעיתים שמילים שהתרחקו במשמעות באות דווקא מאותו אב קדמון.

יוחאי נבו שואל: האם יש קשר בין לחלוט במים רותחים, לביטוי 'לחלוטין'? לא, אין קשר. מדובר לא רק בשניים אלא בשלושה שורשים שונים. חלט א' הוא מהתנ"ך, והוא עוסק בעניינים ברורים ומגובשים, ומכאן 'החליט' ו"לחלוטין' וגם "פסק דין חלוט", שאין אפשרות לערער עליו. חלט ב' הוא מהתלמוד  ואתו מרתיחים תה וביצים. יש גם חלט ג', בשימוש משפטי בלבד, מתייחס להפקעת רכוש (חילוט). זהו פועל ארמי שעבר גיור, ככל הנראה  מקבוצת הפעלים חילץ, חילק וכדומה.

קארין שואלת: רציתי לדעת מה מקור הביטוי "לסבר את האוזן" ומה הקשר שלו למילה "סביר" ולביטוי "סבר פנים יפות". יש קשר. הביטוי מצוי בלשון חז"ל ושם בש' שמאלית: "לשׂבר את האוזן", לגרום שטסקט כלשהו יהיה פשוט ומובן, ומכאן גם סביר, פשוט והגיוני. סֵבֶר (בתנ"ך: שֵׂבֶר) פירושו תקווה והוא התרחב למשמעות של הבעת פנים, ועל כן נכתב במסכת אבות: "והווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות".  בשפות שמיות מקבילות "סבר" פירושו חשב, האמין, קיווה או ציפה לדבר מה, ומכאן הקשר.

חן גילאון שואל: בעבודה היום התעורר דיון בנוגע למה מקור המושג "בול עץ"? יעקב מנתניה מוסיף: מה הקשר בין בול עץ, בול דואר וקליעה בול? אין קשר. בול עץ הוא ביטוי מן התנ"ך ופירושו גזיר עץ יבש. בול במשמעות בול דואר היא מילה מודרנית הלקוחה היישר מן הערבית, שלקחה אותה מצידה מטורקית, שהתגלגלה מפרסית, שם פירושה כסף.

בביטוי "קלע בול", בול היא מילה אנגלית, והביטוי הוא hit the bull’s eye (פגע בעין הפר). Bull's eye (עין הפר) הוא כינוי מטאפורי לנקודה השחורה שבמרכז מטרת ירי שסביבה עיגולים ההולכים ומתרחבים. ביידיש אומרים "פגע בנקודה", בגרמנית ובצרפתית: "פגע בשחור". יש גם ירח בול, חודש חשוון, וכאן בול  קשור ככל הנראה למילה "יבול".

נדב מהשפלה שואל: המילים palm באנגלית וכף יד בעברית קשורות לעץ התמר. האם יש קשר בין המונחים בשתי השפות, ומה מקורו?
אין כאן קשר אלא קווים מקבילים. כפות תמרים בתנ"ך נקראות כך בגלל הדמיון של ענף התמר לכף יד. המקור הוא בשורש כפף. Palm היא כף יד בלטינית, וכבר בלטינית נקרא גם עץ התמר וכן הענף שלו הדומה לכף יד בשם זה. אפשר אולי לטעון שהדמיון של כותבי התנ"ך השפיע על הדמיון של יוצרי הלטינית, אך קשה להוכיח זאת.

עופר מראשל"צ שואל: האם יש קשר בין פמליה למילה האנגלית family? יש ויש. המילה התלמודית פמליה היא צורת עברית של המילה הלטינית familia, שפירושו בעל בית, ממנה התפתחה המילה האנגלית family. פמיליה הלטינית מצידה התפתחה מ'פמולוס', עבדו של בעל הבית, ממש כפי ש"משפחה" העברית התפתחה מ"שפחה".

הספר של אילת

ברכות לאילת ברגר, המורה האולטימטיבית ללשון מבית הספר בליך, על ספרה החדש המיועד לתלמידי לשון בתיכון: "אבני שפה". ולהלן דוגמית:

"לפניך ידיעה חדשותית מעיתון "מעריב" (3.5.2006): העבריין לאביו: 'תשרוף' את הכסף שבבנק; האב הצית רבע מיליון שקלים.
זה מה שקורה כשהאבא לא מבין את הסלנג של בנו, שהתכוון שהאב יבזבז את כספי הסמים.
א. הסבירו את האי-הבנה בדו-שיח בין האב לבן.
ב. מדוע מופיעה המילה תשרוף בין מירכאות?
ג.  כיצד יכול היה הבן למנוע את האי-הבנה מראש?"
אתה הבנת את זה, צ'רלי?

קשה שפה

שירה (6): כל יום לפני השינה אני קוראת הארי פוטר.
סבתא: זה לא כתוב בשפה קשה?
שירה: לא, זה בעברית.

יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך"/ השבוע ב"הזירה הלשונית" במוספשבת של מעריב: המילים שציפי לבני ושאול מופז אוהבים במיוחד.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

הזירה הלשונית

רוביק רוזנטל מביא מילות סלנג חדשות, מזכיר ביטויים נשכחים, מספר מה מתרחש בעולם הלשוני בישראל ובתפוצות, מציץ בספרים חדשים ובפרשת השבוע, מציג הברקות לשוניות של ילדים ומשחקי מילים, ועונה לשאלות

לכל הכתבות של הזירה הלשונית

עוד ב''הזירה הלשונית''

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים