שולי רנד מדלג בין עולמות
"חשבתי שאהיה סטאר ביהדות כמו שהייתי בתאטרון", מתוודה שולי רנד. לא קל היה לו לנטוש את הקאמרי ולחזור בתשובה. לא קל לו עד היום לדלג בין העולמות. אבל אוי, כמה הוא מצליח. 30 אלף חילונים וחרדים קנו את הדיסק שלו, והפכו אותו ליוצר החם בארץ. עם שבעה ילדים, אוברדראפט ואחד אלוהינו הוא חוזר לבמה. שיחה על אמונה ופקפוק
ככששולי רנד רוצה ליצור שיר הוא מתבודד ביערות ירושלים. עמוק בין העצים עולות המנגינות והמילים. "רוב השירים נולדו בשדה", הוא מספר בעודו מנענע את גופו כבעת תפילה. "לא הסתובבתי שם עם טייפ או עט, הרבה פתרונות נשכחו. אני לא מוזיקאי טבעי. לא יודע באיזה סולם אני שר. שיחות של מוזיקאים נשמעות לי כמו דיבורים של כלכלנים. לכן תמיד הכל מלווה בבקשות ותפילות. לפעמים אני נכנס ללופ. יש לי מנגינה, אבל המילים לא ברורות. ביקשתי ממנו שיעיר מתוכי את השיר".
רק שלא תמיד זה הלך לרנד פשוט. לעתים הצורך לבקש עזרה מאלוהים, דווקא בשעת ההתייחדות היומית, הוא שעורר את זעמו. "לא ידעתי אם באתי לעבוד או להתפלל. לפעמים אמרתי 'ריבונו של עולם תוריד לי את השיר מהראש, באתי להתפלל'. אם אני ננעל על טרק, קשה לי לעזוב אותו. אני מגיע למצב של דיבוק. הופך להיות אנוכי, מעצבן את הסביבה".
נשמע מאוד רומנטי. מה כל כך קוסם ביער?
"כחסיד ברסלב אני נוהג להתבודד שעה ביום. ליערנים יש כמה מקומות בירושלים: יער רמות, יער סנהדריה, יער החוצבים שקיצצו אותו. אתה נכנס למקום שיש בו תחושה שאין בו אנשים, ואחרי עשר דקות אתה מגלה מולך עוד חמישה ברסלבים. יש צפיפות ביערות הירושלמיים, ברוך השם. המצב האידאלי זה להיכנס בחצות, עת רצון".
מה קורה שם?
"הכל. אני יכול לשתוק, לעשן עשר סיגריות. לפעמים אתה בא נסער ומדבר. הרעיון הוא לדבר עם הקב"ה ישירות, בשפה שלך. חשבונות מכולת, קנאה, פחדים. זו יכולה להיות חוויה לא פשוטה בכלל. האם אני באמת מאמין שהקב"ה מקשיב או שאני מדבר לעצים. מצד שני, במציאות הסלולרית העצבנית אין לך סיכוי להקשיב לעצמך, לדעת מי אתה".
השיחות הישירות עם אלוהים הובילו לאלבום "נקודה טובה", שארבעה חודשים בלבד לאחר צאתו מכר כבר 30 אלף עותקים. מבקרי המוזיקה התחרו ביניהם על השבחים. רנד - כמעט בלי ניסיון קודם בשירה-כתב, הלחין וביצע את מה שנחשב בעיני רבים ליצירת מופת.
קשה לקטלג את האלבום. זה לא דיסק שזועק אליך מהרגע הראשון. זו הזמנה,
רנד, עם המבע הבוהמי המחוספס שמזכיר שילוב של יוסי בנאי/שמוליק קראוס/אריאל זילבר, מתעתע בך. בלי תיבות מוזיקליות מנייריסטיות. עם שורות שיכולות לגרום לך להתעצבן על הקיום הכל כך פשרני שלך. אתה רוצה לענות לו, לעצור את הסחף, להתעצבן עם המשפטים המקוממים בנוסח התפילתי של ה"ברוך שלא עשני גוי". לא רוצה להתפלל איתו. אבל ככל שנמשך המסע אתה מבין שאין לך ממש ברירה. או שתשלים עם העיוות הפנימי שבך, או שתנסה לספוג משהו מהדבר הגדול והאמיתי הזה.
("אייכה", מתוך האלבום "נקודה.טובה")
מדרחוב ממילא ירושלים. באופק אחד נשקף מגדל דוד, בשני גן העצמאות. פרויקט מוזר: עשרות בתי אבן עתיקים שהועתקו ממקומם, שופצו ואוכלסו בחנויות בנוסח עדות הקסטרו. ברחבה שליד חנות סטימצקי (שמפיצה את "נקודה טובה") מתיישבים כ-300 מוזמנים שהגיעו להופעה מיוחדת לרגל חגיגות הזהב של האלבום. מעבר לגדרות עוד עשרות סקרנים.
הקהל מעורב. בשורה הראשונה יושב הרב שלום ארוש, ראש ישיבת "חוט של חסד", שבה עשה רנד חלק דומיננטי בתהליך החזרה בתשובה שלו. מדי כמה רגעים מגיע אברך מהישיבה או בחורה בכיסוי ראש ומבקשים ממנו ברכה. הרב מניח את ידיו על הראש של המבקש ולוחש כמה מילים בעיניים עצומות. בשורה השנייה יושבות בחורות בגופיות חשופות, נציגות של הגופים העסקיים שתמכו בתקליט. במקום גם בעלי ובעלות תשובה, אנשי מוזיקה ותקשורת.
רנד, בחליפה שחורה, מזמין את הרב ארוש לקבל את תקליט זהב. "הדעת שלו נמצאת עמוק בתוך התקליט", הוא מדגיש ומבקש מהרב לומר דבר תורה. "אני מודה לה' ומברך את שלום יוסף שקוראים לו שולי רנד שימשיך לעלות ולשמח את עם ישראל", אומר הרב ארוש. אחר כך הוא מרביץ תורה והקהל עונה בקריאות "אמן" רמות. גם שבעת ילדיו של רנד עולים לבמה. "תם הטקס, בואו נשיר את שירת התקווה", מתלוצץ רנד ומזמין את המפיק המוזיקלי של ההופעה אסף אמדורסקי והנגנים.
דרך ארוכה עבר בחייו רנד .(46) הוא גדל בבני ברק במשפחה דתית הקרובה לחסידות ויז'ניץ. למד בבית ספר דתי ובישיבה, אבל החליט להתגייס ליחידה קרבית. לאחר השחרור עבד בגידול קישואים במושב נחלים. בהמשך למד משחק בניסן נתיב ומיד עם סיום הכשרתו כבש את עולם התאטרון. גרף פרסים ושיחק בתפקידים ראשיים בהפקות נחשבות: חנן ב"הדיבוק," המלט ב"המלט," ווייצק ב"ווייצק," פולארד ב"פולארד."
גם בקולנוע קצר רנד שבחים. הוא שיחק ב"המיועד" של דני וקסמן וב"אדי קינג" של גידי דר. אבל התפקיד הקולנועי שהכניס אותו לפנתיאון היה ב"החיים על פי אגפא" של אסי דיין, שם גילם את דמותו של השוטר מעורער הנפש.
במקביל לנסיקת הקריירה המשיך רנד להתרחק מאלוהים. "הלב שלי קהה ושכח. ככל שההתעסקות היתה באני, כשחקן, טסתי למרכז האגוצנטריות והקשר שלי עם הקב"ה הלך ופחת. הכל היה קרייריסטי לחלוטין. ההנאה שלי. מדי פעם הוא הזכיר לי שהוא באזור. דחף אותי לפינה, דחף אותי לכאבים. היום אני רואה את זה כרחמים מצדו. הוא השאיר לי כל מיני תמרורים מאחורי הקלעים של הקאמרי."
איזה תמרורים למשל?
"פעם רציתי איזשהו תפקיד. הייתי צעיר, עוד לא בוגר. נפתחה לי הזדמנות בסרט 'המיועד.' אמרו לי שאני עושה את התפקיד ואז התחרטו ושוב אמרו אולי. עברתי שנה וחצי מאוד קשות. פעם אחת ברחתי מהאודישן מספר 2,000 לתפ־קיד. עליתי על גבעה בגבעתיים וצעקתי לעברו 'אם אתה לא רוצה לתת לי - אל תיתן לי. למה עוררת אותי.' זה היה שיעור גדול. אמרתי אני לא רוצה יותר כלום. לא תאטרון, לא קולנוע. לא אהבתי את עצמי, לא אהבתי את המשחק. מאז הכל בא אליי בקלות, תפקיד אחר תפקיד. לא הפעלתי כוח רצון."
רחוק מאלוהים המשיכה הנפש לבעור. "אני טיפוס אמוציונלי ברמות מאוד גבוהות," מעיד רנד. "בעבודה שלי הגעתי למקומות מאוד עמוקים. השיטה שלי היתה ליצור הזדהות מוחלטת עם הדמויות שגילמתי. למצוא את עצמי בתוך הדמות. האמנתי שכל התכונות האפשריות - רגשיות, שכליות - קיימות אצלי. זה סקרן אותי. חשבתי שזו אמנות המשחק הטהורה. זה היה מפחיד. זה בלבל אותי, הכעיס את הנשמה שלי. למשל, למצוא נקודות משותפות ביני להמלט. עד היום הנפש שלי לא רגועה בלשון המעטה."
גם בחייו האישים עבר סערות. לאחר השירות הצבאי הוא הכיר את מיכל דין (דנינו,( אז ברמנית בפינגווין, מפיקת הופעות וגרושתו של הזמר אדם (חיים כהן.( "ראיתי אותו ואמרתי 'זהו, רק זה. זהו,"' סיפרה בראיון למגזין "את."
"הוא הסתכל עליי ככה, והרגשתי את זה בכל הנשמה מהשנייה שראיתי אותו, שאני רוצה להתחתן איתו." הזוגיות נמשכה חמש שנים ומיכל נכנסה להריון. רנד לא היה בשל להיות אב, השניים נפרדו והיא ילדה את דניאל. הוא הכיר את השחקנית רונית אלקבץ בסרט "המיועד" ותוך זמן קצר הפכו לזוג. העיתונות חגגה. הוא מחוספס, עם סקס אפיל פורץ. היא יפהפייה מסתורית.
אלא שמיכל לא הפסיקה לאהוב את רנד. פעם, כך סיפרה בראיון, התפללה לאלוהים שיחזיר את אהובה. "אני זוכרת את היום הזה. ירד גשם נוראי. עמדתי ליד בוטקה כזה של מפעל הפיס, הסתכלתי עליו ואמרתי: 'אני לא רוצה כסף, אני לא רוצה כלום. אני רוצה את השידוך שלי, ורק עם שולי אני אקים בית. אם תעשה את זה, אני מבטיחה לך בית חרדי ואני אדאג ששולי יעשה קידוש השם עם כל מה שקורה לו.' אז הוא אמר לי 'בסדר."'
שמונה חודשים לאחר הבקשה הזו התחתנו שולי ומיכל. כעבור כמה חודשים החלו בתהליך משותף של חזרה בתשובה. ב־'96 נפרד רנד מתאטרון "הקאמרי," שהיה ביתו האחרון, במהלך ההצגה "סיפור משפחתי." נועם סמל, מנהל התאטרון, ניסה לפתות אותו והציע לו להעלות הצגה מספורי עגנון. רנד סירב. הוא שכר עם מיכל בית בירושלים והחל ללמוד בישיבה של הרב ארוש.
אלוהים לא המתין לו עם כוס וויסקי ביד. "כשחזרתי בתשובה רציתי להיות צדיק פרוש, בבא סאלי. חשבתי שאהיה סטאר ביהדות כמו שהייתי בלימודים ובתאטרון. בעבר, בעזרת המזל שלי הלך לי קל, לא הייתי זקוק למרפקים. חשבתי שאצליח להתבטל לפני הקב"ה, שאלמד תורה כל היום. אמרתי מתי משחקים פה את המלט? הרגשתי שמגיע לי, שעשיתי טובה למישהו. עזבתי את התאטרון והיה לי כל כך קשה לעזוב אותו. חיכיתי לחצוצרות בשמים. תראה מה עשיתי בשבילך! פתאום נזרקתי לתוך ערפל, לחיים שאני לא יודע כלום. אמרתי לפחות תפרוש בפניי שטיח אדום."
הרגשה קשה.
"חוזר בתשובה לא מבין את המגבלות שלו, הקב"ה בא בכאבים. צריך לעבוד כמו סתת, לא תמיד יש כוח. לפעמים נשבר הראש, המקל. זו עבודת פרך. כשאדם חוזר בתשובה, רבי נחמן אומר שזה כמו הרתחת מים, כל המים העכורים עולים למעלה. פתאום צפו כל מיני תכונות ששכחתי שקיימות בי. אתה מגלה שאתה גאוותן, קצר רוח, עצבני. לכן הכאבים האלו מוציאים ממך תובנות או דיסקים."
את המשיכה לבמה אי אפשר היה לרצוח. ארבע שנים בדיוק אחרי שחזר בתשובה העלה רנד הצגת יחיד בשם "יארצייט" (ביידיש - יום השנה למותו של אדם) בבימויה של אשתו. ב־2004 הוא הקים את "התאטרון היהודי הירוש־למי" וביים ושיחק בכמה ההצגות, בהן "ימים אחרונים" לפי סיפורי עגנון. בשנה זו גם יצר את "אושפיזין" שביים גידי דר. בני הזוג שיחקו בתפקידים הראשיים בסרט שזכה בפרס האוסקר הישראלי.
בעקבות הצלחת "אושפיזין" נדד רנד בעולם. "נסעתי לארצות הברית והרגשתי שם נורא. לא יודע למה. אף פעם כצעיר לא היתה לי משיכה לחו"ל. המקום היחיד שאני נוסע אליו זה אומן. הנפש שלי התבטלה מהגודל של אמריקה. זה הרשים משהו בה. הרגשתי את הכניעה של הנפש, הפחד שלה."
בסוף 2006 נקלעו בני הזוג לחובות כבדים, בעקבות אי תמיכת הממסד בתאטרון היהודי. התאטרון הכריז על פשיטת רגל, ורנד נאלץ לפנות לעבודות שונות כדי לכסות חלק מהחובות. כמה חודשים לאחר מכן נכנס לאולפן. "היום אני לא יודע אם יהיה לי כוח לנאגלה נוספת," הוא אומר בעצב. "תאטרון צריך לעשות עם עזרה מאסיבית."
")סגולה".)
שבוע לפני הופעת הבכורה, שנקבעה לשלישי האחרון במועדון צוותא בתל אביב. רנד, אשתו והנגנים מצטנפים באולפן הקלטות קטנטן בשכונת פלורנטין. "תזכרו שצריך לשמוע את המילים. זה כמו דקלום", מבקש רנד מהנגנים להוריד ווליום.
הוא שר בקול מרוסק, ומיד מטפס בכמה אוקטבות כמו ברט אנדרסון, סולן סוויד. רגע אחד זה הרכב בלוזי מהורהר, ברגע אחר מזכירים הצלילים להקת חתונות חרדית. שפע של שמחה, התגרות, שעשוע ואמונה. אמדורסקי מנסה לנצח את המקהלה, אבל אט אט מסתמן כי השולטת במיתרים היא דווקא מיכל. תיבה מוזיקלית אחת לא עוברת בלי הערותיה. "אל תראה אותה ככה. היא עבדה ב'בטי בם,"' מספר מנהל הלהקה.
"בלי מיכל," מחזק רנד, "לא היה קורה כלום. זה לא שאני יוצר והיא מפיקה. יש לה יכולת להתביית על כל דבר שהיא מסמנת. אנחנו שנים עובדים ביחד. כשהיא ביימה הצגה, אני עזרתי. כששיחקתי ב'יארצייט,' היא ביימה אותי. אם אני בא מהשדה ושואל אותה לדעתה על שיר, היא אומרת. בן אדם שיוצר צריך הפריה, ליצור מסננת אמנותית, לדעת מה חילול השם. לא היה יום הקלטות אחד שהיא לא היתה בו."
אין לך רזומה מוזיקלי, הוצאת אלבום בכורה ומבקרים רבים בחרו בו כתקליט השנה. עזרה משמים?
"כן, זה קשור המון לתפילות ולעזרה משמים. אני לא חוזליטו, אני לא איזשהו זמר. החלטתי להשאיר את זה כך בתקליט: חריקות, צרימות, סיגריות. ב'כוכב נולד' לא הייתי עובר שלב. איך זה הצליח? אמרתי לך, התפללתי. זה סיעתא דשמייא. מה אתה רוצה שאגיד, שאני מולטי טאלנט? יצא כך. בגלל שאנחנו ממקום אחר ומתחילים מול הקהל החילוני בצעד אחד אחורה, לא יכולנו לחפף בשום צורה. עבדתי עם אמדורסקי ובנאי. רצינו לעשות את זה הכי טוב שרק אפשר."
ואיך הקהל הדתי־-חרדי קיבל את האלבום?
"אצל הדתיים דווקא יש נאיביות. לא לכולם יש תפישה אסתטית, אבל הם אומרים 'זה ברמה.' הו, כמה שהם מתוקים."
חלק משמעותי מהדרך הברסלבית היא התפילה. מה ההבדל בינה לשירה?
"אני בא ממשפחה שיש לה מסורת של תפילה. סבא שלי היה בעל תפילה. מהסוג הפחות מצועצע, מי שיש לו לב. הפגין יכולת קולית כמו זמר אופרה. גם אבא שלי בעל תפילה מדהים. כשחזרתי בתשובה לקחתי על עצמי אף פעם לא לעבור לפני התיבה (ארון הקודש בבית הכנסת.( זה בגלל ההיסטוריה החילונית שלי כשחקן וכו.' בעיניי אין הרבה הבדל בין שירה תפילה לשירה. התפילה היא יותר חופשית".
חופשית? אלו טקסטים קבועים שלפעמים מדקלמים אותם כמו תוכי.
"התפילה פחות מחויבת לקצב, לטון. יש לה יותר אפשרויות. בתקליט צריך לסדר. תפילה היא דבר שמתרחש. אנשים חוזרים על אותן המילים, אבל הבן אדם הוא לא אותו בן אדם. אני מאמין שיש למילים של התפילה כוח סגולי, קדוש, שמאפשר חיות. אתה צריך לעבוד בשביל חיות, לרצות שזה יקרה. להבדיל אלפי הבדלות, גם כשחקן חיפשתי חיות במילים. זה נותן כוח עצום."
ובכל זאת, רנד מרגיש כבול. "אני יוצר מאוד מוגבל," הוא אומר. "יצירה מהותה לגעת בגבולות החופש. אצלי הגבולות מאוד מצומצמים. מסתובבים לי הרבה שירים, רעיונות, תסריטים שאני לא יכול לעשות משום חילול השם. זה הופך את העשייה הרבה יותר איטית. כל דבר נבחן בעין ההלכה. זה מחייב אותי להפעיל מנגנונים יצירתיים. להישאר רלוונטי, לא דידקטי."
אילו נושאים נשארים בתוך הקופסה הסגורה?
"נושא זוגיות. זה נושא שמעניין אותי. יכול להיות שמשהו ינבע מתוכי ואני אחסום אותו. בכיף."
אבל התורה, ההלכה וההגות היהודית לא פחדה להתעסק עם הנושאים הכי קשים, ה"מוקצים." השתפנת?
"התורה עוסקת בכל, אבל האנשים שעסקו בזה על מנת להוציא הלכה לא עסקו בזה ברמה של חוויה. הפעולה שלי היא לגרום לחוויה ואני, הקטן, בטח לא יכול לדבר כזה. אני יכול להרשות לעצמי ללכת רק למקומות של אמונה."
העיסוק באמנות לא יכול להביא לידי כפירה? שבירת גבולות אישיים, קידוש החופש המחשבתי.
"העיסוק במוזיקה, תאטרון וקולנוע הוא לא טבעי לאדם שחי מציאות של תורה ומצוות. העיסוק שלי הוא חריג. אם הייתי חי לפני 20 שנה הוא לא היה מתרחש. בעבר התפישה לגבי בעלי תשובה היתה טשטוש זהות והיטמעות מוחלטת בחברה החרדית. היום התפישה אחרת, זה נובע מהכמות הגדולה של בעלי התשובה. יש אנשים שקשורים לעברם. הגישה העכשווית היא בואו תקדשו את העבר הזה, גם במקצועות חופשיים, גם באמנות."
אתה הולך על חבל דק.
"העיסוק דורש עיניים פתוחות. להגיד שאין פלונטר רציני, זה לא נכון. אני חושד בעצמי כל הזמן. האם מה שעשיתי זה רצון השם או ששכנעתי את עצמי שזה רצון השם? רוב הזמן אני לא יודע."
("ערפל")
רנד לא רוצה להתנער מהעבר שלו. זה שנחרת בזיכרון האישי שלו ובתודעה הקולקטיבית הישראלית. שחקן כריזמטי, מושך, עם מבט חודר בעיניים. "זה היה חלק בי ואני לא מתכחש לו. לא נגעל מעצמי, אבל גם לא מתרפס ומתגעגע אליו. אני לא נוסטלגי. אני בסך הכל שמח. במקום החילוני קיבלתי את הכלים שלי, השפעות תרבותיות, החינוך."
מתי ראית בפעם אחרונה את "החיים על פי אגפא?"
"לא ראיתי אותו מאז החזרה בתשובה. סיפרו לי שהקרינו אותו ביום העצמאות. זה דווקא מסקרן לראות אותו שוב."
אתה מספר לילדים שלך על העבר?
"הילדים יודעים מי זה אבא ואמא ובמה הם עסקו. לא מסתירים מפניהם. המציאות שלנו בבית מאוד ברורה. לא מכחישים. הם לא ממש מסתקרנים לדעת, אולי כי אנחנו לא עושים מזה עניין. הם תפסו כמה תמונות שלי בלי זקן אצל סבתא ואמרו 'זה אתה? איכס! אתה רזה כזה. לא אכלת, לא שתית."'?
ואם יום אחד הם יחזרו בשאלה?
"אתה חי עם השאלות האלו כל החיים. זה לא תמיד תלוי רק בך. לפעמים לאדם יש את המסלול שלו. החשש הוא שלא תוכל להתמודד עם זה, לקבל את זה, להשאיר את הילד קרוב אליך. אם חס ושלום זה יקרה אקווה שאתנהג כמו שההורים שלי הגיבו כשחזרתי בשאלה."
באופן פרדוקסלי, המהלך של רנד החזיר אותו ללב הקונצנזוס החילוני. תרבות שבמשך שנים הוא מנסה להתרחק ממנה. התקבלות המחודשות, הוא מדגיש, שונה. "אז הייתי מרוחק. אליטיסט כזה, שייקספיריסט. עכשיו הצד הרחב שלי הוא של הלב. השתחררתי מבחינה רגשית. זה מפ־תיע, כי לא יצרתי הרבה. היום אני מקבל תגובות מקשת רחבה של בני אדם. אינטלקטואלים, עממי, ילדים. דברים שאף פעם לא היו. אז הייתי בפוזה של נסיך דנמרק המסתורי."
המקום הזה יותר קל או קשה עבורך?
"זה הכריח אותי לייצר לעצמי חומרים, שירים, תסריט. כשחקן הייתי מקבל מחזות מהתאטרון. פה אין חומרים. אני לא יכול לקחת איזה מחזה של שייקספיר. המגבלה מכריחה אותך לשרטט באבן. להבדיל אלף אלפי הבדלות, זה כמו במצוות - שם אתה משתחרר. את השחרור לא תמצא בחופש - שם יש עבדות גדולה."
אתה עדיין צורך אמנות?
"הצגות וסרטים אני לא יכול לראות. לפעמים אני מת לראות הצגה טובה. הייתי פריק של תאטרון. כאשר אהבתי תפקיד או שחקן, הייתי רואה את אותה הצגה חמש־-שש פעמים. אני לא יודע מה קורה היום בתאטרון. לא יודע מה הצליל, הטון שלו. אני כמעט לא יונק תרבות. מוזיקה פה ושם - אהוד בנאי, מאיר, אביתר, אסף אמדורסקי. קשה לי להגיד מה ההשפעות על התקליט."
לא הסתקרנת לראות את איתי טיראן ב"המלט?" הוא, בדיוק כמוך, מבצע את התפקיד הגדול הזה בגיל צעיר.
"זו הצגה שהסתקרנתי לראות, אמרו לי שהיא כל כך טובה. אבל בסדר. חפיף. עם התכנים אין לי בעיה, דווקא שם יש המון כמיהות לכוח עליון. אבל אני לא יכול לראות נשים משחקות."
")מוחין דקטנות")
על ההצלחה המרשימה של "נקודה טובה" בקרב קהל חילוני, אפשר ללמוד מהעובדה שאפילו בשלושת השבועות - תקופה שבה החרדים לא נוהגים לקנות דיסקים עם שירה - מכר האלבום 8,000 עותקים. הפליאה גוברת כשמאזינים למילים, כולן קשורות פחות או יותר לאלוהים.
"עיקר החיבור הוא לטקסטים," מסביר רנד את ההתקבלות המחודשת שלו. "הקהל עמוק, מסוקרן. גם אם הוא שומע לחן קליל, הוא ינסה להבין את המילים. לתקליט יש סוג מסוים של קונספט. יש לו מערכת יחסים עם הקב"ה. זו עוד אבן או הבהרה בדרך הארוכה."
זה התפקיד של האמן?
"אתה בטח מתכוון לזה שאני מיסיונר, אה!? אין דבר כזה ליצור בלי מיסיונריות. זו השקפת העולם שלך. עיקר הכוונה שלי היא לספר על העולם שלי. יש הרבה עניין בזה לכל יהודי - בעד, נגד. אני לא חושב שיש אדם יהודי שלא מתחבט בשאלות האלו. אם מישהו בעקבות היצירה שלי יסתכל על העולם הזה, אני אשמח."
חושדים בך?
"בתור יוצר חרדי אני מתחיל עם משוכה של חשדנות. לא משנה כמה שנים אני אפעל פה ואתעסק באמנות. רוב הדיון נעצר בדברים החיצוניים - חברתיים, פוליטיים, כן צבא, לא צבא. היצירה שלי היא לא חברתית. היא מתעסקת בקשר של אדם לקב"ה. אני לא בא מעמדה של למעלה. אני לא מרגיש שגיליתי את האור. לא אומר 'אחים טיפשים ואומללים שלי בואו איתי.' זה דיסק אמוני הארד קור. אלו שאלות קשות ומחייבות לחיים שלך."
אתה מבצע בתקליט שורות שיכולות להקפיץ למאזין החילוני את הפיוז. למשל, "ברוך שלא עשני גוי."
"אני מאוד שמח שאני יהודי. זה משפט שהוא חלק מהתפילה. רבי נחמן אומר שגם אם אין לאדם משהו לשמח את עצמו, הוא צריך להתחזק מזה שהוא יהודי. אני לא מתבייש בזה. ביהדות מאמינים בהפי אנד, את זה בדיוק אני מרשה לעצמי להראות. אין לי חשיבה פוליטיקלי קורקט. כשהייתי בתוך המציאות הזו הייתי האם־-אמא של הפוליטיקלי קורקט. הדת היא לא פוליטיקה."
ומה השאיפות הלאה. סרט, תקליט, מחזה?
"אני יודע מה השם יגלגל? אני רוצה להיות דבק בקדוש ברוך הוא. שכל המחשבות והפעולות יהיו קשורות אליו. אין בזה סוף. לעשות כל פעולה לכבודו. זה מה שנקרא עבודת השם. לבדוק בסוף כל יום כמה פעמים הסתכלת על השמים."
ואתה מסתכל מספיק?
"אני יכול לשכוח את המציאות של הקב"ה במשך ימים, שבועות. אבל גם אם אני שוכח אותה, אני לא נרגע. נהפוך הוא. הנפש שלי לא שוכחת. המתיחות הזו יוצרת אצלי חוסר שקט בסיסי."
נא להמתין לטעינת התגובות
