דובאל ממציא מחדש את אמנות המשחק
"יונה בודדה" זכתה לגרסה חדשה ומשופרת. מיברג מפציר בכם לגייס את הכסף והזמן הנדרשים, כדי ליהנות ממה שהוא מגדיר כמיני סדרה הטובה בתולדות הטלוויזיה
יונה בודדה צילום: יח''צ
תמיד היה. להם אני מחכה ואותם אני בולע. אם יש משהו שהחמצתי בטלוויזיה, אני משלים בד.וי.די. בעונה שבה כל ההיצע התרבותי נוסע ל"הורדה" חסרת פנים, אריזה וקרדיטים, אני האספן האחרון בביתי. השאר מעדיפים להתמכר לעתיד ולנקות מפסולת תרבותית מעיקה את מרחב המחיה הפרטי שלהם.
לכן הייתי כה דרוך ומגורה כאשר קראתי שבמלאות לה 20 שנה, יוצאת "יונה בודדה", המיני סדרה המופתית, בגרסה חדשה, תמונה וסאונד משופצים ובפורמט רחב 16:9. ב-1988 שודרה הסדרה בפורמט הריבועי 4:3, באיכות תמונה מזעזעת וסאונד שנשמע כמו מקל מכה בחבית חלולה. האם חשוב לציין ש"יונה בודדה" נחשבת בעיניי למיני סדרה הטובה ביותר בתולדות הטלוויזיה ואחד המערבונים הטובים אי פעם? אינני יודע. קוראים מגיבים באלימות למילים "הכי טוב". אבל זה מה שאני חושב. החיים נפלאים משום שלזולת מותר לחשוב אחרת.
הגרסה החדשה מעניקה לצופה תחושה שזה לו המפגש הראשון עם "יונה בודדה" המבוססת על האפוס עב הכרס וזוכה הפוליצר של לארי מקמרטרי מ-1985. הסאונד כה צלול ונוכח, שהוא חוצה את עור התוף ומסתובב בין האוזניים כמו "סרג'נט פפר". התמונה חדה. הצבעים מדויקים ואינם רוויים ומטושטשים כמו בסיבוב הראשון. כעת ניתן לצפות בארבע השעות הנפלאות הללו ולהבין כמה גדולים היו רוברט דובאל וטומי לי ג'ונס.
שחקנים צעירים יחסית שגילמו בוקרים מקשישים, שכמו בכל מערבון טוב הם מזהים את החמצותיהם הגדולות, את עריריותם, את אהבותיהם הלא
ממומשות ואת החלל שיתאחה אחרי לכתם בלי שישאירו סימן. לכן הם מחליטים להעביר עדר פרות מדרום טקסס השחונה למונטנה הירוקה והלחה. התרבות האמריקנית עושה את המסע המטפורי הזה מיומה הראשון. מעטים עשו אותו טוב יותר מדובאל ולי ג'ונס.
עם תנועות אצבע קטנות על שפמו, עם ידיו המלוות את דבריו בחסכנות, האופן שבו הוא מוצץ את שיניו כחורץ משפט והצחוק הפרטי שלו, שהוא לעגו הסודי ליקום מטומטם, רוברט דובאל ממציא מחדש את אמנות המשחק. לי ג'ונס הלקוני, בעל המזג הכספיתי, המתלקח מהפלגמטיות הרגילה שלו לסערת ברקים בתוכה מסוכסכים צדק וחרון קדושים, מעולם לא היה טוב יותר.
המערבון היה תמיד ז'אנר שגרם לגברים לחפש את הגרעין הקשה שלהם ולתחושת רחמים עצמיים על שגרת חייהם האפורה. "יונה בודדה" כה לא נוסטלגי בפרישת עלילתו, במחיר שגובה הסיפור בחיי אדם ובהחלטות בלתי הפיכות, שהוא בליגה של מערבוניו הגדולים של איסטווד "ג'וזי וויילס" ו"בלתי נסלח". גבר חייב לעשות מה שגבר חייב לעשות. רוב הגברים עושים מה שאומרים להם.
מילים בעיתון אינן גורמות למישהו לעשות מה שאינו רוצה. אבל אני מנסה להבהיר, כמה רלוונטי ומשמעותי לחייכם הוא "יונה בודדה". מרוב שניג'סתי באותו ברבור אינסופי שלי שקוראים מוצאים טרחני, תורגם הספר לעברית. אינני זוקף את ההחלטה המו"לית האמיצה הזאת לזכותי.
לפעמים יש מי ששומע שריקה בחשכה. מי שיכול לגייס את הכסף והזמן כדי לצפות בגרסה החדשה של יצירת המופת הזאת, מוזמן לעשות זאת. כאן התחיל כריס קופר את הקריירה שלו. וריקי שרודר הפך מילד לגבר. ודיאן ליין היא עדיין השחקנית היפה ביותר שנראתה על המסך. גם רוברט יוריק המנוח לא היה מעולם טוב יותר. איכשהו נדמה לי שהסברתי את עצמי.
נא להמתין לטעינת התגובות
