בירה, לוזרים, וכדורגל גרוע ב"גאווין וסטייסי"
זה מזכיר את "אהבה זה כואב" של דנה מודן, אבל "גאווין וסטייסי" היא גירסא בריטית עם השפעות של מייק לי שנוגעת קרוב לחיים, בלי יותר מדי רעש וצלצולים. וגם על פנטזיית האימה המפגרת שיצר קווין סמית'
גאווין וסטייסי, ערוץ יס סטארז 1
"בחור פוגש בחורה, הם מתאהבים, אבל אז מגיעות הבעיות. האם אהבתם תשרוד?". זהו, ככל הנראה, אחד מקווי העלילה העתיקים והשחוקים שיש. קשה להתרומם מנקודת פתיחה לא מבטיחה כזאת. קשה להגיע לאנשהו עם סדרה שמצהירה מראש: ראית אותי אלף פעם, אז הנה עוד גרסה.
"גאווין וסטייסי", דרמה קומית עטורת פרסים של הבי-בי-סי (שתי עונות שודרו, עונה שלישית בדרך) מצליחה לדלג בקלילות מעל המשוכה הגבוהה הזאת. איך היא עושה את זה? אולי כי היא נטולת רעש וצלצולים. היא לא גדולה מהחיים, אלא קרובה לחיים.
העלילה הנדושה שלה לא מנסה להתחפש לרומן זוהר. במקום זאת, היא נצמדת לתפניות הבנאליות המרכיבות את עלילת החיים של כולם. שני צעירים משוחחים זה עם זו בטלפון במסגרת עבודתם. חודשים חולפים, והם מרגישים קרובים יותר ויותר. הם נפגשים פנים אל פנים, ומכאן הכל רץ, נוזל מבין האצבעות שלהם ויוצא משליטה: אירוסין, חתונה, סודות לא נעימים מן העבר, צרות משפחתיות.
האמת היא שגם לנו היתה פעם "גאווין וסטייסי" מקומית: "אהבה זה כואב" של דנה מודן. הן די מזכירות זו את
גאווין הוא "אסקס בוי"-אחד מהטיפוסים המבוזים והנלעגים ביותר בחברה המעמדית של בריטניה. אלה הערסים שתמיד משתדלים יותר מדי. הם שזופים מדי, מחומצנים מדי, מטופחים מדי, המכוניות עטורות הספוילרים שלהם ספורטיביות מדי, וכמה שינסו להיות טרנדיים-תמיד יפספסו את מה ש"נכון" (אמו של גאווין, למשל, נאבקת בדיאטת אטקינס באיחור אופנתי של כמה שנים).
האתגר הגדול של חייו, שהציב לו חברו הקרוב, הוא לשתות כל סוג בירה שקיים בעולם בתוך שנה. ומצבו עוד טוב. כי סטייסי היא וולשית שמגיעה מאי קטן ודועך כלכלית. והוולשים, זר לא יבין זאת, נמצאים הרחק מטה במדרג המעמדי הבריטי. נחותים מנחותים. אז "גאווין וסטייסי" מציירת לנו בחן ובאהבה דרבי תחתית, רומן בין לוזרים שבו הכל יכול לקרות. בירה, לוזרים, וכדורגל גרוע: הבריטים תמיד עושים מזה מטעמים.
ריפר, ערוץ יס סטארז 2
"גאווין וסטייסי" מהקטע הקודם היא סדרה שאפשר לזהות בה קווי דמיון לעבודתו הקולנועית של הבמאי מייק לי. אבל שם זו רק השראה. "ריפר" האמריקנית היא סדרה שבה מעורב במישרין במאי קולנוע: קווין סמית'. תהום אדירה מפרידה בין הריאליסטיות והצניעות של "גאווין וסטייסי" לבין פנטזיית האימה המפגרת במתכוון שהיא "ריפר". זה לא אומר ש"ריפר" (אמש שודר הפרק השני) לא כיפית. להפך.
סאם אוליבר הוא כלומניק מצוי שמתבשר ביום הולדתו ה-21 כי הוריו מכרו את נשמתו לשטן (ריי וייז הוותיק, אבא של לורה פאלמר מ"טווין פיקס"). מכאן, ייאלץ לעבוד כלוכד נשמות שנמלטו מהגיהנום כשהוא נעזר בחבריו הלא יוצלחים עימם הוא עובד בחנות לחומרי בניין. מזכיר מאוד את "מתים במשרה חלקית" הקודרת שהבטיחה רבות אך בוטלה אחרי עונה וחצי.
אולי במקרה של "ריפר" המעורבות של סמית' תבטיח חיים ארוכים יותר. והמגע שלו אכן מורגש: באופי הדיאלוגים בין החברים, ביחסים הנואשים בין סאם לידידתו אנדי-לאף אחד מהם אין אומץ לעשות את הצעד ולהודות באהבתם-ובשימוש במקום העבודה האפרורי והמדכא כמוקד להתרחשויות. ממש לא יצירת פאר, אבל בהחלט חביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
