השמש של רות דולורס וייס
"בעברית", אלבומה החדש של וייס, הוא תמונת ניגודים מהפנטת, נוגעת ללב ולא מתפשרת. אלבום שצריך לשמוע תחת שמש מלטפת, בכפות רגליים יחפות
רות דולורס - קיץ
דולורס וייס היא ניגודים טעימים לאוזן. עד עתה לאו דווקא לאוזן ישראלית, הניסיונות המוזיקלים שלה בארץ הותירו אותה בשוליים המאד קיצוניים של הסצנה המאד מקובעת.
זוהי השירה הדרמטית לפרקים שמתערבבת עם מלמול מתוק ונוגע ללב, אלו הטקסטים עמוסי הרגש והמורכבים לעיתים מול הדימויים הפשוטים שמציירים תמונה מדברית, מבודדת, מתוקה-מרירה. אלו הלחנים המצויינים והעיבודים של יהוא ירון ואופיר ונדר, לעיתים אינטנסיביים, כמעט מזוכיסטיים, לעיתים רגועים ומתנגנים בקלות גם מול אוזן שמתקשה לקבל משהו חדש.
"משירי ארץ אהבתי" של לאה גולדברג, שהיה הסינגל הראשון ששיחררה וייס לרדיו, לא התקבל בברכה רבה. דווקא חוסר הקומוניקטיביות הופך את הביצוע למרטיט, כזה שיש להתאמץ ולהתעמק בו. זה סוד קסמה של וייס שלא מתפשרת ולא נותנת את עצמה בקלות.
בלי פשרות
"גיליתי שמש", שפותח את האלבום, הוא דוגמה משובחת לקסם המסתורי של וייס, לחוסר הפשרה המוזיקלי שלה. וייס נותנת מעצמה אבל יודעת להתרחק כשצריך, יודעת לתת למחשבות המאזין להתרוצץ, למוזיקה להיקלט בפנים, לבסוף היא מצליחה לגעת בדרכים מרעננות מאד, כך גם ב"באר שבע" הדרמטי.
"היה נא טוב אליי" של רחל זוכה לביצוע נוגע ללב, חריג בין כל גרסאות הכיסוי לשירי משוררים שהוקלטו בשנים האחרונות. וייס הופכת את השיר לשלה, בניואנסים קטנים ומצליחה להפנט. "שיר נחמה" הוא כנראה השיר שמשקף יותר מכל
את האמנות של וייס, שלשה את המוזיקה ומפסלת סביבה את השירה, העיבוד המצויין מותאם בדיוק לשירה הכל כך יוצאת דופן שלה, שעושה את העבודה גם בביצוע לטקסט מתוך קהלת א', שחותם את האלבום.
"בעברית" הוא אלבום שכולו צבעים חמים, שמש ישראלית שקופחת מעל לראש ומסנוורת את העיניים, דימויים של טבע מרוחק, שממה שמתמלאת בתוכן. זהו אחד האלבומים המרתקים של השנה האחרונה, חיבוק מוזיקלי, בתחילה הססני ואחר כך נחוש שוייס מצליחה להעניק בכשרון רב לגוף שמרגיש ומרגיש גם אחרי שהאלבום מסתיים.
רות דולורס וייס, "בעברית", אנובה, 2008
נא להמתין לטעינת התגובות
