מדף הספרים של דודו בוסי
ספרו הרביעי של דודו בוסי "בסמטאות", המבוסס על טורו השבועי בעיתון "העיר", יוצא בימים אלה לאור בהוצאת כתר. בוסי מספר על אהבותיו הספרותיות - מהנסיך הקטן, שהעציב אותו עד כדי פסק זמן מקריאה, דרך יעקב שבתאי ועד "אני קלאודיוס"
בפעם הראשונה שקראתי את הספר הייתי בן עשר בערך, אני זוכר שבכיתי בעמודים האחרונים, ואחרי הקריאה נמנעתי מלקרוא ספרים במשך כחצי שנה. לא הייתי מסוגל לעמוד בכאב שהספר הזה גרם לי. טענתי אז בפני הוריי שספרים זה עצוב. כדי להחזיר אלי את הרגלי הקריאה הם רכשו עבורי את סדרת הספרים חסמבה, שעשתה את העבודה. לאורך השנים קראתי אותו מספר פעמים וכל פעם הוא נראה לי קצת אחרת. כשהזיכרון ממנו דוהה, אני חוזר אליו ומוצא תחושות חדשות, אווריריות יותר, פחות מעיקות.
מאה שנים של בדידות - גבריאל גרסיה מארקס
את מאה שנים של בדידות, ספרו הפנומנאלי של גבריאל גארסיה מרקס, קראתי בזמן השרות הצבאי שלי. מרקס, מראשוני סוגת הריאליזם הפנטסטי, רקח מטעם עשיר דמויות ואירועים שאין שני לו. אני לא הכי אוהב להשתמש בביטוי הזה, אבל הוא ספר חובה, לטעמי מעין תנ"ך מודרני, הכול יש בו, קנאה בין אחים, מלחמות, שנאות, אהבות, עצב, שמחה ומוות, מציאות מול בדיה, אירועים על טבעיים, כישוף, ומעל הכול מרחפת עננת הבדידות הנוראה שתאמה את מצבי הנפשי אז כלובש מדים.
התגנבות יחידים - יהושע קנז
ספרו הטוב ביותר בעיני של יהושע קנז, מחזיר אותי לתקופת הטירונות שלי בסוף שנות השמונים. כחייל בעל כושר לקוי הזדהיתי עם הדמויות המצויות בשלב מכונן בחייהם. העלילה המתרחשת בתחילת שנות החמישים, דמויות הצעירים בני העדות השונות, המורכבות שלהן, הניתוחים הפסיכולוגיים שמנתח קנז ביד אמן, ההגות והמבט החודר והנוקב שלו על החברה הישראלית בתחילת דרכה, נשארו איתי, ואני משוכנע שעם רוב קוראי הספר רחב היריעה והחכם הזה, ימים ושבועות רבים אחרי הקריאה.
כל החיים לפניו - רומן גארי
ספרו של אמיל אז'אר, הלוא הוא רומן גארי, עורר בי השראה מיידית לבניית דמותו של גיבור ספרי הראשון "הירח ירוק בוואדי". התובנות המקוריות של הנער מוחמד, רגישותו הבלתי רגילה, אהבתו ודאגתו לרוזה, זונה לשעבר וניצולת שואה, שמגדלת לפרנסתה ילדים של זונות – כל אלה ועוד הקסימו וריגשו אותי בזמן הקריאה והביאו אותי לחזור אל הספר בפעם שנייה ושלישית.
חרפה - ג.מ. קוטזי
עלילת הספר "חרפה" של ג.מ. קוטזי, ספר קצר, הטומן בחובו עולם רחב ומזעזע של אלימות מטורפת, וגזענות איומה מתרחש בקייפטאון דרום אפריקה בתקופה שלאחר האפרטהייד. פרופסור לורי, גיבור הספר, מפוטר מהאוניברסיטה בגלל יחסים רומנטיים עם סטודנטית צעירה. הסקנדל שפורץ עם חשיפת הרומן מרחיקה אותו לחווה חקלאית בה מתגוררת בתו. המתיחות הגזעית מתנפצת באחר צהריים של טירוף אלים במיוחד, שמשנה את חייהן וגורלותיהן של הדמויות. בקצב משתנה, בשפה פיוטית, בחוכמה ובכישרון גדול פותח בפנינו קוטזי צוהר לעולם עכור, שונא אדם, אך עם קורטוב הכרחי של חסד וחמלה.
סוף דבר - יעקב שבתאי
את ספרו הכה מדובר של יעקב שבתאי, קראתי באחת החופשות שלי בסיני, מייד עם שחרורי מצה"ל. אל הספר חזרתי שנית לפני כשנתיים. דמותו הבלתי נשכחת של מאיר ליפשיץ, איש בגיל העמידה החרד לבריאותו, האבל על נעוריו, המכיר בכך שייתכן וזמנו שאול, העסוק בפולחנים אובססיביים אבסורדיים המדחיקים לטעמו את הקץ, אך למעשה מקרבים אותו – נגעו לליבי בקריאה הראשונה ובעוצמה יתרה בקריאה השנייה.
הפסקאות הארוכות, כמעט אין סופיות, מוטיב חוזר בשני הרומאנים החשובים של שבתאי, אולי הופכים את הקריאה לקשה יותר, לכאורה פחות ידידותית למשתמש, אך מאתגרת ומחכימה. נראה לי, אגב, כי אפיון דמותו של מאיר, בעיקר דפוסיי ההדחקה שלו, היוו השראה לסופר דויד גרוסמן בבניית דמותה של אורה, גיבורת ספרו האחרון "אישה בורחת מבשורה", שאף הוא, לטעמי, ספר חובה בכל ספריה ביתית.
אני קלאדיוס,קלאודיוס האל - רוברט גרייבס
ספריו של הסופר הבריטי, שעובדו לסדרת טלוויזיה מעולה בהפקת ה-BBC מספרים על חייו מלאי התהפוכות של אדם נכה ומגמגם שכל רצונו הוא לשרוד את גל הרצחנות שמלווה את שושלת הקיסרים רודפי הדמים של האימפריה הרומית בתחילת המאה הראשונה לספירה.
בגוף ראשון, מעיניו המפוקחות של קלאודיוס עצמו, הנותן את התחושה שאתה קורא סיפור חיים אמיתי, מגולל הסופר רומן היסטורי רהוט ומצמרר על חיות אדם, שאפתניים עד אימה, חורשי מזימות ורוע, ציניים מטורפים הלוקים בשיגעון גדלות. למרות שהתוודעתי אל הסדרה הטלוויזיונית לפני שקראתי את הספרים, ההנאה שהיתה בקריאה השתוותה ואף עלתה על חווית הצפייה.
נא להמתין לטעינת התגובות
