לאהר'לה קמינסקי נמאס לשמוע לא
המתופף האגדי של אריק איינשטיין ודני ליטני ומי שנחשב לאחד מענקי הג'ז - נדחק בשביל הצעירים שהוא עצמו הכשיר. "אני רוצה לנגן," אומר אהרל'ה קמינסקי בצער, "אבל לא יכול להתפרנס מזה"
המתופף אהרל'ה קמינסקי צילום: יוסי חרסונסקי
ענקי ג'ז בחו"ל, כמו המתופף בן ריילי (72) שהופיע לאחרונה בפסטיבל באילת, רק נעשים מבוקשים יותר ככל שהם מזדקנים, אבל בארץ זה אחרת. גם אם בעבר הופעת עם גדולי הזמרים וגדולי האמנים - זה לא ממש מספיק.
ולא רק התשוקה להופיע קמלה. גם הפרנסה נעשית קשה משנה לשנה. כך תמיד היה המצב בארץ, מספר קמינסקי, אבל בשנים האחרונות הוא נאלץ כמעט לפרוש מהופעות, ומתפרנס מגיבושונים מוזיקליים שהוא מעביר לחברות, שבהם הוא מלמד את העובדים להקיש בקצב הסמבה. קטעי הנגינה בביצועה של התזמורת מצולמים בווידאו, ומוקרנים בתום האירוע להנאת הקהל.
"הייתי שולח בכל שנה בקשה לוועדת פסטיבל הג'ז, אבל מקבל ממנה תשובות כמו 'תודה, אבל לא השנה'", הוא מספר, "באיזשהו שלב החלטתי שמספיק לי, שאני לא רוצה יותר לקבל סירובים כאילו אני נגן מתחיל. יש בזה סוג של השפלה. אני חושב שאני כבר לא צריך ללכת לאודישנים".
קמינסקי,
בן 67, מעולם לא למד תיפוף בצורה מסודרת, ובילדותו נהג להקיש על פחים כדי ללוות אירועי שירה בציבור של חבריו בקיבוץ חניתה. עם השנים הקים את "הברנשים של פיאמנטה" שהפכה ללהקת הליווי של אריק איינשטיין בתוכניתו "מזל גדי", ואת "הפלטינה" שהייתה להקת הייצוג של הג'ז הישראלי, ואף הוזמנה להופיע בפסטיבל "ניופורט" היוקרתי.
עם השנים שיתף פעולה עם דני ליטני בלהקת "שמים," וב-1979 הוזמן לנגן עם להקת "מנהטן טרנספר" האמריקנית לשני סיבובי הופעות בעולם. "בשנים ההן לזר לא היה כמעט סיכוי לפרוץ לסצינה הניו יורקית", הוא מספר. "היום ניו יורק קולטת הרבה יותר ישראלים. כשניהלתי את מועדון בר-ברים, היו בארץ נגני ג'ז שאפשר היה לספור על שתי כפות הידיים.
כשפתחנו את מועדון בייבלוס, כבר היו 30 עד 40 נגנים טובים, ובהם יובל כהן, עומר אביטל ואבי ליבוביץ.' כולם היו אז בני 16-,17 ואני זוכר שדי נדהמתי שילדים בגיל הזה מקשיבים באוזניות לצ'רלי פרקר ולא לאיזו להקת רוק מתקדם".
גם אבישי כהן, שהיום מנהל את פסטיבל הגז,' ניגן אצלך.
"הייתה תקופה שאבישי היה מגיע לבייבלוס ועולה על הבמה. אלו הילדים שהיום מצליחים בארץ ובניו יורק. זה כדור שלג שנעשה גדול משנה לשנה".
ואתה לא מרגיש שדוחקים אותך החוצה היום בשביל אותם צעירים שאתה טיפחת?
"יש קצת תחושה שדוחקים אותי, אבל אני לא מרגיש שהגיע הרגע לתלות את מקלות התיפוף. כל זמן שאני יכול לנגן - אמשיך לנגן".
אבל אתה לא מצליח לחיות מזה.
"זה נכון. אתן לך דוגמה: אם אתה מנגן בהרכב ג'ז במועדון שבלול, אתה מקבל בסוף ההופעה לפי כמות הקהל שנכנס, משהו כמו 300 או 400 שקל. והרי אין לי הופעה כזו בכל ערב. מזה אי אפשר ללכת למכולת, ובגילי המתקדם אני צריך לדאוג לעתיד. אני רוצה להמשיך לתופף אבל אדם צריך גם להתפרנס. הלוואי שאפשר היה לזרוק הכל ולהתקיים רק מנגינה".
נא להמתין לטעינת התגובות
