אין לי מושג מה באתי לתקן: שירים של אופיר נוריאל

ארבעה משיריו של אופיר נוריאל, שרואים בימים אלה אור, בחוברת "לא ברעש" בהוצאת הליקון. בחוברת מתפרסמים שיריהם של בוגרי כיתת מסלול השירה של הליקון 2007-2008

אופיר נוריאל | 3/9/2008 16:40

שירה חדשה 2008, הליקון צילום: כריכת החוברת

וְזֶה לֹא אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ קְרִיטִי, נַגִּיד כְּמוֹ כֶּסֶף שֶׁחָסֵר

אוֹ אֹכֶל, אֲבָל פִּתְאֹם יוֹתֵר קָשֶׁה לָקוּם מֵהַמִּטָּה בַּבֹּקֶר.

אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁחָסֵר לִי שָׁם אֲוִיר מֵעַל הַמִּטָּה

כְּאִלּוּ

לְעוֹלָם לֹא אַצְלִיחַ לְהִזְדַּיֵּן עִם אִשָּׁה

כְּאִלּוּ הָיְתָה רַק כְּלִי לְהַגְשִׁים לִי אֶת הַפַנְטַזְיוֹת.

קֹדֶם אֶקְרָא לָהּ אֶת "מָעַכְתְּ אֶת קֵבָתִי נַעֲרָה יָפָה"

שֶׁל חֲנוֹךְ לֵוִין בְּתִקְוָה שֶׁהִיא תִּצְחַק וְתַחְשֹׁב שֶׁאֲנִי

חָמוּד וְלֹא פָּתֶטִי. וְאָז בְּחִיל וּרְעָדָה אֶשְׁאַל אִם הִיא

מַסְכִּימָה שֶׁאַרְאֶה לָהּ גַּם אֶת שֶׁלִּי? אֶקְרָא לָהּ שְׁנֵי

שִׁירִים בְּקוֹל וְאֶשְׁתַּדֵּל לֹא לִרְעֹד תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁאֶסְתַּכֵּל לָהּ

בָּעֵינַיִם. אַחֲרֵי שְׁתִיקָה קְצָרָה אֶשְׁאַל אוֹתָהּ,

מָה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת עַל הַדִּמּוּיִים? הַאִם צָרִיךְ מַשֶּׁהוּ, לְשַׁנּוֹת, לְהוֹסִיף.

אֶשְׂמַח אִם תַּרְאִי לִי אֶת הָאֳמָנוּת שֶׁלָּךְ אִם יֵשׁ לָךְ, אַגִּיד, אֲבַקֵּשׁ.

רַק אַחֲרֵי כָּל זֶה אוּלַי אַסְכִּים שֶׁתִּקְרְעִי מֵעָלַי אֶת מַסֵּכַת הַזּוֹרוֹ שֶׁלִּי. 

הֶחְלַטְתִּי לְהַפְסִיק לֶאֱהֹב אוֹתָךְ. עַכְשָׁו צְאִי לִי

מֵהַשִּׁירִים לָקַח לִי שָׁנִים לְהָבִין אֶת מַה שֶּׁאָמַרְתְּ

כְּשֶׁאָמַרְתְּ דַּע אֶת מְקוֹמְךָ וְקַבֵּל אֶת הַדִּין,

אוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר פַּעַם מִישֶׁהוּ "בַּמְּצִיאוּת אֵין שׁוּם רָצוֹן"

זֹאת הַמְּצִיאוּת לֹא תּוּכַל לְשַׁנּוֹת אוֹתָהּ זֶה הַגּוּף שֶׁלְּךָ, לֹא

תּוּכַל לְהַחְלִיף אוֹתוֹ. קִבַּלְתִּי גְּזַר דִּין גּוּף שֶׁבָּא לְתַקֵּן אוֹתִי,

אוֹתִי זֶה הַלֵּב רַק עִם דָּבָר אֶחָד קָשֶׁה לִי צִדּוּק הַדִּין,

לֹא יָכוֹל "וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ".

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי מֵשִׁיב הָרוּחַ, שֶׁלִּי הָלְכָה לְאִבּוּד

וְלֹא מוֹצֵאת אֶת הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה אֵלַי. קַמְתִּי בְּלִי נְשָׁמָה

וְלֹא הָיָה לִי זְמַן אֲפִלּוּ לְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ, כָּכָה יָצָאתִי לָרְחוֹב עֵירֹם

בְּלִי לְנַסּוֹת לְהִזָּכֵר אֵיפֹה רָאִיתִי אוֹתָהּ, בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה זֶה הָיָה

כְּשֶׁבֵּרַכְתִּי כָּל זְמַן שֶׁנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי אֲבָל עַכְשָׁו מָה?

לֹא נִשְׁאַר לִי מִמֶּנָּה כְּלוּם אֲפִלּוּ הָרֵיחַ שֶׁלָּהּ כְּבָר הִתְנַדֵּף מֵעָלַי.

הוסף תגובה

הגיבו

כתוב לעורך

שלח לחבר

שתף