מדף הספרים של יובל בן עמי

יובל בן עמי, שהרומן הראשון שלו "ניפגש באמצע הדרך" יוצא לאור בימים אלה בהוצאת זמורה-ביתן, מגדיר את עצמו כאדם נוסע. הרומן שכתב עוסק באהבה למסעות ועל אהבה במסעות, ומתאר את האש הנדלקת לעיתים בין שני זרים גמורים. בן עמי בוחר את עשרת הספרים המשמעותיים בחייו: מספר שירים של ז'אק פרוור ועד חנוך לוין

יובל בן-עמי | 2/9/2008 12:30

מילים - ז'אק פרוור
הספר הזה, על שיריו הזעירים והליליים ועל הפואמות הסוריאליסטיות חסרות המעצורים שבו, על ציפוריו ועריו החרבות, תפוזיו שעל השולחן ושמלותיו שעל הרצפה, הוא האמת שלי.

ניפגש באמצע הדרך צילום: כריכת הספר

יבגני אונייגין - א.ס. פושקין
נשלחתי כעיתונאי לסקר את פסטיבל המוסיקה הקלאסית באילת וחיי השתנו בהינף של שרביט מנצחים. בית האופרה של סנט פטרסבורג הגיע לעיר בהרכב מלא, וביצע שם את "יבגני אונייגין" מאת צ'ייקובסקי.

מעבר למוזיקה הטוטאלית לביצוע התפעמתי מחוסר האופראיות של הסיפור. אף אחד לא מתאבד ורובץ על הבמה באריה שותתת דם. מישהי מתאהבת וזוכה לכתף קרה, אחר כך מעניקה כתף קרה בעצמה. ככה זה בחיים, חד וחלק ופשוט ומינורי.

כשחזרתי לביתי שבמרכז, הבחנתי פתאום שאותם מוטיבים קיימים ברומן החדש שלי "ניפגש באמצע הדרך", שבדיוק נמצא אז בשלבי עריכה סופיים. מיהרתי ושלחתי את גיבוריו לצפות במופע מחול על פי יבגני אונייגין כהצדעה לגאונותו של פושקין, וכהודאה בכך שלא המצאתי את שברון הלב ואת חוסר הברירה. ככה זה בחיים.

ספר הדאו - לאו צה
פשטות, חדות, חכמה.

שירים ובלאדות - איציק מנגר
"הבה נשיר בפשטות שיר מזמור / על הכל שללב הוא קרוב ומרגש / על פושטי יד זקנים המקללים את הכפור / ועל אמהות המברכות את האש.”

קאלוולה
על אגדות העם הפיניות, ששום דבר בעולם אינו דומה להן, כתבתי את ספרי הראשון. לאורך כל תקופת העבודה הייתה לי תחושה של התמודדות עם כוח עצום, מאסיבי, כמו היער הפיני הבלתי מסתיים או הלילה של החורף הצפוני. זוהי התחושה שמעניק לך המפגש עם חומר פיוטי אמיתי ועמוק באמת.

החייל האמיץ שווייק - ירוסלאב האשק
זה הבית. סבא שלי נולד בעיירה דוברת הונגרית בסלובאקיה, בבית יהודי חם, אבל התרבות הדומיננטית של סביבתו באה מפראג. הוא הביא איתו לתוך עולמה של המשפחה ועולמי את אהבת הספר ואת היהדות.

היהדות, כך למדתי ממנו, אינה רק דת וגם לא רק תרבות. היא סוג מסויים של שמחה וסוג מסויים של עצב. הצ'כיות –

כמוה בדיוק. יצירת המופת הסאטירית של האשק מדווחת מחזית מלחמת העולם הראשונה בדיוק מהן השמחה והעצב הצ'כיים, איך צוחקים מעל בירה קרושוביצה, ואיזו מין דמעה מזילים לתוך הכוס.

שווייק הוא האנטי גיבור המושלם בעולם מלא אנטי גיבורים, ושש אחרי המלחמה, השעה שלעולם לא תבוא, היא תמיד הרגע הבא.

יובל בן עמי צילום: אליז ברתה

חיים על נייר זכוכית - יורם קניוק
עד שפתחתי אותו, לא ידעתי שאפשר לכתוב ככה. במידה מסוימת – עד שפתחתי אותו, לא ידעתי שאפשר לכתוב.

שירים נבחרים - דילן תומאס
מי שיש לו את דילן תומאס, לא צריך שום משורר אחר (אוקיי, מלבד אולי ז'אק פרוור).

מדריך "Rough Guide" למוזיקת עולם
אלה הם שני הכרכים המגיעים רחוק יותר מכל ספר שהכרתי, מצלילי תזמורות הגמלן של אינדונזיה ועד לכנרים חובבים בקוויבק ולחווה אלברשטיין. הספר הזה שר לעולם, אי אפשר להפסיק ללמוד ממנו.

מה אכפת לציפור - חנוך לוין
מוזר שאני מזכיר אותו כאן, משום שהוא לא מצוי בספרייתי ולכן אפשר בהחלט לומר שהיא לא שלמה. לאורך השנים קראתי אותו במלואו מספר פעמים, ותמיד הרהרתי גם באיש וגם בעולם שעליו הוא כותב ושאותו הוא מקניט. לפעמים, לפחות בדמיוני, האיש סירב להיות איש והיה להקנטה מהלכת, נושמת ויוצרת. פעם ראיתי אותו הולך ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב ומחטט באף. חשבתי לעצמי – איזה רגע קלאסי, זה כמו לראות את שייקספיר ממית את עצמו ברעל.

כשחנוך לוין מת התגוררתי בצפון דנמרק. קראתי על האבדה באינטרנט ויצאתי לטייל לאורך גדת המפרץ, הופך בדעתי איך והאם מתאבלים על אדם שהביט בחיים בכזאת ציניות. פתאום נזכרתי במילות השיר "מה אכפת לציפור" והבנתי שהוא היה גם ליריקן, ושבסופו של דבר, בדרכו, חלק עם קוראיו כל פן של אישיותו. מיד התגעגעתי אליו מאוד.

ספר השירים של כריסטי מור
כריסטי מור, זמר אירי שתרם המון להתחדשות הפולק בארצו בשנות השבעים, שר שירי געגוע, שירי נופים, שירי אהבה ושירי כעס פוליטיים, שירים בני מאות שנים ושירים שכתב בעצמו. ספרון קטן של כל אלה עם תווים ותמונות מהופעות יושב על מדפי ומייצג בהם גם את אירלנד אהובתי וגם את החשיבות של שירים כאלה בחיי.

באירלנד (וגם בצרפת, מפי השנסוניירים) למדתי ששיר הוא יצירת אמנות קומפקטית ושלמה שהרבה אלמנטים כלולים בה, ושהוא מתנה: ברגע ששרתי לך אותו, הוא שלך.

סיפורים - פרנץ קפקא
זהו תמיד הספר המודרני ביותר המצוי על המדפים. לא ניתן לכתוב יצירה חדשנית ממנו.

אטלס של העולם
אנשים כמוני, שמטורפים על מסעות וסובלים מהפרעות ריכוז, חייבים משהו כזה לקרוא בשירותים.

פרספוליס - מרג'אן סטראפי
אותם אנשים הסובלים מהפרעות ריכוז נהנים מאוד לקרוא קומיקס, וכשהקומיקס מתאר ילדות שלמה, שתי תרבויות (אירן ואוסטריה), מהפכה ומלחמות דת, קשרי משפחה יוצאי דופן, אובדן ואהבה - והכול בשיא של פשטות, ניקיון, חדות והומור, הוא הופך להיות הרבה יותר מקומיקס, יותר מספר, יותר מיצירת אמנות.