הפיג'מות עושים טלוויזיה חינוכית
תוכנית הטלוויזיה של הפיג'מות מותאמת בדיוק לצרכיו של הילד ששב הביתה מבית הספר. וגם: על "צ'ופ סוקי צ'וקס", אנימציה קרה וממוחשבת על תרנגולים בערוץ קרטון נטוורקס
הפיג'מות, ערוץ הילדים
כבוגרים, קל לנו לפספס סדרות ילדים כמו "הפיג'מות". הן חומקות מתחת למכ"ם שלנו. הורה שכבר לא אכפת לו כלום יעזוב את ילדיו לנפשם מול המסך, והעיקר שיהיה שקט. הורה בעל מודעות אולי ימלמל לעצמו ש"מה זה הזבל הזה שמאכילים בו את הילדים שלי". יתמרמר, ויעזוב אותם לנפשם מול המסך. הורה משקיע במיוחד ינסה לצפות, ויתקשה להתחבר לרעש, לבלגן ולהומור שייראה בעיניו מפגר להפליא.
כדאי, כתרגיל מחשבתי, להיכנס לנעליו של הילד. "הפיג'מות", שעונה חדשה שלה התחילה אתמול במקביל לתחילת שנת הלימודים, משודרת ב-.14:30 זו שעה אידיאלית. הילד בדיוק חוזר מיום העבודה שלו. שוב היה לו יום מסריח במשרד. הערס של הכיתה שוב התעלל בו. המורה ניג'סה. ויש טונה שיעורים. הגיע
זה סוד ההצלחה של "הפיג'מות": היא מתייחסת לצרכן הצעיר שלה - נגיד, בני 10-16 - כאל יישות שלמה ומתוחכמת. מדברת בשפה שלו. מריצה קטעים, גם דביליים. גם גסים כאלה, גסים בדיוק במידה שמעבר לה כל מיני מבקרים נודניקים יזדעקו ויכתבו טורי "אני מזו-עזע".
זו העונה החמישית שבה "הפיג'מות" מגוללת את עלילותיהם המטופשות של חברי הלהקה הכושלת. מי שהתחילו לצפות בה כילדים הם כבר נערים. מי שהיו נערים הם אולי חיילים. יש המשכיות, ויש העברת מקל מדור של צופים שבגרו לדור של צופים חדשים. כהורים שאוהבים להזדעזע, קל לפספס את זה: כך מתהווה הנוסטלגיה של הילדים שלנו.
צ'ופ סוקי צ'וקס, ערוץ קרטון נטוורק
סטודיו האנימציה הבריטי "אארדמן" הולך ומתרחק מדמויות הפלסטלינה שעליהן נבנתה תהילתו ("וואלאס וגרומיט") ועובר - כמו כולם - לאנימציה תלת ממדית ממוחשבת. "צ'ופ סוקי צ'וקס" היא אחת מהתולדות של התהליך הזה. זו סדרת פעולה לילדים ולילדים ברוחם, שמגיעה בעיתוי לא רע: מיד אחרי ההצלחה של סרט הקיץ "קונג פו פנדה".
הרעיון הכללי שלה כמעט זהה - חיות שמתמחות באמנויות לחימה. פה מדובר בצוות של שלושה של עופות קרביים: שני תרנגולים ופרגית. בהחלט חבל על החינניות והממזריות של דמויות הפלסטלינה, שאבדו לבלי שוב במעבר לאנימציה ממוחשבת קרה.
העין כבר מורגלת באנימציה הזאת, ובעיקרון הכל נראה כמו משחק פלייסטיישן אחד גדול: מרצד, מקפץ ומרעיש. מה גם שיוצרי הסדרה העמיסו קצת יותר מדי רבדים על הדמויות: יש תרנגול סיני, יש תרנגול אפרו-אמריקני בסגנון הבלש שאפט, יש תרנגולת שהיא פרחה אנגלית, ויש רשע שהוא גם דג פיראנה שבנוי מווסאבי, וגם בעל מבטא של מדען נאצי מטורף.
בסופו של דבר, עיצוב הדמויות אינו מוצלח והן לא מובהקות דיין. פשוט קשה להבחין שמדובר בתרנגולות, ולא בסתם חייזרים בלתי מזוהים. אבל בדי.אן.איי של "צ'ופ סוקי צ'וקס" עדיין יש נוכחות מורגשת להומור הבריטי, הכמעט מונטי פייתוני, של "אארדמן".
משחקי מילים (שאין סיכוי שיחזיקו מעמד בתרגום), פיתולים שרירותיים בעלילה, ושנאה בריאה למדענים נאציים מטורפים - את כל אלה לא מוצאים כל יום בסדרת אקשן ילדותית. הרי בדרך כלל הן סתם אלימות. פה, לפחות, יש אלימות עם טוויסט מתוחכם. חצי נחמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
