לבני זוכה לעדנה טלוויזיונית
בדרך כלל עינב גלילי לא "באה בטוב", אבל דווקא הראיון עם ציפי לבני יצא טוב הרבה יותר מרגעי הפלאפל שסיפקו לה שלח ודרוקר בשבוע שעבר. וגם: על האיטריות הממוחזרות ששידרו אמש ב"רשת" בדמות מרדפים מגוחכים אחרי גנבי מכוניות
באה בטוב, ערוץ 2
אולי זאת פרנויה, אבל נדמה שציפי לבני ספגה מערוץ 2 עונש חינוכי. בשבוע שעבר העניקה לדרוקר ושלח את סצינת הפלאפל הבלתי נשכחת. השבוע הוגלתה למחוזות נידחים: ל"באה בטוב", תוכנית האירוח שאף אחד לא מגיע אליה בטוב, כולל עינב גלילי.
אולי לבני צוברת אט אט קילומטרז' בטלוויזיה, ולומדת איך עומדים בפני המטלה המנג'סת הזאת. אולי זו כימיה נשית. בסופו של דבר, השידוך גלילי-לבני עלה יפה והזכיר ברגעיו הטובים ראיונות
בשורה התחתונה, לבני הפוליטיקאית יצאה הרבה יותר טוב מאשר בכתבת הפלאפל בדרכים - על אף שדווקא ראיון נתפס כסיטואציה נוקשה ומלאכותי, ולעומתו מסע בדרכים נתפס ככזה שמציג את המועמד כחם ובלתי אמצעי. נקודה למחשבה ליועצי התקשורת.
מי גנב את האוטו שלי, ערוץ 2
סרטי וידאו שנלקחו מהמצלמות המותקנות בניידות או במסוקים, שבהם מתועדים מרדפים אחרי מכוניות גנובות הם חטיף טלוויזיוני ותיק ויעיל. חטיף קלוקל, אולי, אבל בהחלט ממכר. כשאתה במצב הרוח הנכון, אפשר להעביר שעות על גבי שעות בצפייה בשריפים אדומי עורף שדוהרים בכביש מהיר אי שם במערב התיכון, דולקים אחרי סוחר סמים.
זה נגמר תמיד בהתרסקות מרשימה: הניידות הענקיות של אדומי העורף-לא סתם בעגה האמריקנית קוראים להן "קרוזר", כלומר "משחתת"-סוגרות מכל הכיוונים על הסוחר עלוב הנפש-נוגחות בו, ושולחות אותו לכמה שנים טובות בכלא. הכל אמיתי, ועם זאת כל כך צדקני ואמריקני, כל כך מוגזם והוליוודי. תענוג.
במדינה מוכה גניבות רכב, מתבקש לעשות אותו דבר אצלנו. וזה מה שעשה אילן שושן (ולא בפעם הראשונה: מחומרי גלם דומים מאד הוכנה הסדרה הקצרה "גנבים", ששודרה ב-2005 בערוץ 10. כלומר, "רשת" שידרה אמש איטריות ממוחזרות). רק שאצלנו אין מערב תיכון, גם לא אדומי העורף ובטח לא רובה קצוץ קנה. יש חברות איתור פרטיות, ומרדפים שמתנהלים בכביש 6.
עם זה עוד אפשר להסתדר. יותר קשה להסתדר עם הבלגן שעשה שושן בסרט הזה. מבול הקטעים ממצלמות המרדף מבלבל מאד: לא ברור מי בדיוק מבצע פה מעצרים. עורכי הסרט לא טרחו להוסיף כתוביות. אולי העדיפו שלא. את מי אנחנו רואים פה משתולל על הכבישים, בהתלהבות טפשית שבינה לבין החזרת רכב לבעליו אין כלום, כל כך רחוק מהמקצועיות של אדומי העורף מהסרטים האמריקניים?
האם אלה שוטרים? מג"בניקים? חיילים, שמבצבצים לפחות במקרה אחד? או אולי אלה חברות איתור אזרחיות, שלא ברור מי מתיר להן לבצע גרסה מגוחכת של נוהל מעצר חשוד ("עצור, או שאני יורה בך-באמא' שלי!"), ואחר כך לאזוק אנשים ולחקור אותם בגסות רוח. ואולי זה שיתוף פעולה פורה של כל הגופים האלה יחדיו?
בסופו של בלגן, מה שמצטייר בסרט הוא גוף אזרחי, שלקוחותיו האמידים משלמים כסף טוב כדי שיחזירו הביתה את המרצדסים שלהם-וזה, כנראה, מה שמקנה לו את הזכות לתפעל, פשוטו כמשמעו, את המשטרה: תשימו לי מחסום פה, תקפיצו לי בילוש לשם. שושן פשוט היה צריך לארוז אחרת את הסרט: לוותר על הכרת התודה ל"איתורן", ללהק מגיש עצבני, לשאול שאלות קצת פחות מובנות מאליהן מ"מי גנב את האוטו שלי" (כאילו, פלסטינים, דא?!) - והתוצאה הייתה תחקיר לא רע, ולא סלט מחולטר לתקופת בין העונות.
נא להמתין לטעינת התגובות
