"השוד המלוטש" דורש ליטוש
כל עוד מתייחסים ל"השוד המלוטש" כאל מותחן פשע, מדובר בהצלחה. אבל מייקל רדפורד, במאי הסרט, אבל רדפורד רצה יותר מעוד מותחן פשע מצוין. "השוד המלוטש" ניסה להיות "לגעת ביהלום", אבל יצא לו רק "הג'וב הבריטי". זה לא רע, אבל לא מספיק
השוד המלוטש צילום:יחסי ציבור
נראה שמנהלי חברת היהלומים הלונדונית לא צפו ב"האביר האפל" (אולי משום שסיפורם מתרחש בשנות ה-60), וכך השתחל קיין הנפלא, בתפקיד מר הובס, למרק מרצפות במשרדי החברה, הכי קרוב שאפשר לדלת הכספת האימתנית.
אבל הובס, שכוחו כבר אינו במותניו, זקוק לעזרה. הוא מסמן לעצמו כשותפה פוטנציאלית את לורה קווין (דמי מור במבטא בריטי-אמריקני לא מכוון, יש להניח), מנהלת בכירה בחברה, שפניה הנאות מוטחות שוב ושוב בתקרת הזכוכית התלויה מעל ראשיהן של נשים כמותה באותה תקופה.
קווין מוכנה לספוג הרבה, אבל כשהובס מגלה שבעלי החברה מתכננים לפטר אותה-ודווקא לאחר מהלך ניהולי מבריק שיזמה-מחליטה הגברת שהגיעו מים עד נפש. ואם ללכת, אז בגדול. מי צריך פיצויים כשאפשר לעזוב עם שק מתפקע מיהלומים?
כל עוד מתייחסים ל"השוד המלוטש" כאל מותחן פשע, מדובר בהצלחה. יש בו איכות בריטית אלגנטית, סמי קלאסית, שמאפשרת לו לעבוד מצוין גם בלי פיצוצים והרוגים. מייקל רדפורד ( "הדוור" ) מנווט את עלילת הביכורים
של אדוארד אנדרסון בחוכמה.
הוא בונה את המתח היטב, מהרגעים שלפני השוד (כשמצלמות אבטחה חדשות משבשות את התוכניות), עבור ברגעי השוד (הובס מנסה לחמוק מהשומרים ומהמצלמות) וכלה בסיומו, שמפתיע אפילו את אחד השודדים.
וכשהשוד מסתיים, הבלגן רק מתחיל-חברת היהלומים רבה עם חברת הביטוח, השודדים רבים זה עם זה, ובתווך מתנהל חוקר חד ופיקח.
אבל רדפורד רצה יותר מעוד מותחן פשע מצוין. הסרט שלו יורה לכל הכיוונים: קפיטליזם, קולוניאליזם, שוביניזם, מה לא, ולא פוגע כמעט בדבר. בניגוד ל"לגעת ביהלום", למשל , שהשכיל לקפל בהצלחה מסר חברתי?פוליטי בתוך דרמת הרפתקאות מסעירה, "השוד המלוטש" נכשל בניסיונו לגעת ברבדים הפוליטיים המטנפים את היהלומים הנוצצים.
כך גם בכל הקשור לפמיניזם: סיפור המסגרת של "השוד המלוטש" מציג את לורה הקשישה המגוללת את סיפורה לפני כתבת מגזין צעירה, בתור חלוצה שפרצה את הדרך לנשים רבות בעולם העסקים השוביניסטי. אך מלבד היותו מניע מרכזי בפעולותיה של לורה, לסיפור אין כמעט תהודה במהלך הסרט.
בסופו של דבר, "השוד המלוטש" מנסה להיות "לגעת ביהלום", אבל יוצא לו רק "הג'וב הבריטי" אלגנטי. שזה לא רע כשלעצמו, אבל אם רדפורד רצה בכל זאת להפיק מהיהלום שלו קצת ערך מוסף, לא היה מזיק ליטוש נוסף.
נא להמתין לטעינת התגובות
