נס גדול יהיה פה
אין דבר החביב יותר על הטלוויזיה מאשר כוחות בלתי נתפסים, התרחשויות בלתי סבירות ונסים שפשוט אי אפשר להסביר. כלומר אפשר, אבל לא כדאי
אביב משולם צילום: רונן אקרמן
בעולם רציונלי, שניתן לחזות לפחות חלק מההתרחשויות הפוקדות אותו, או לכל הפחות להבין אותן בדיעבד, הטלוויזיה יוצאת קצת אידיוטית.
מהדורות החדשות, למשל, על הפומפוזיות הזו שבה נמסרים בהן הדברים, על המוזיקה מעצימת הרגשות המלווה אותן, על הבעותיהם הפטאליות של המנחים - עלולות להיראות פתאום מגוחכות, אם מוסכם על הכול שהדברים הנמסרים בהן הם בסך הכול אירועים והתפתחויות המתקבלים על הדעת, גם אם מצערים מאוד לפרקים, ושאין כל טעם להיכנס בגינם להיסטריה.
אבל אם, לעומת זאת, העולם כולו הוא בוקה ומבולקה אחת גדולה ונטולת פשר, אזי יש מקום לכלי מעצים, מקצין, הניזון בחדווה מפאניקה וחוגג על חוסר רציונליות, תוך שהוא מעמיד פנים כמרגיע וכמשליט סדר. לא משנה כמה העולם הזה "הזוי" ומבעית ובלתי צפוי - בשמונה תהיה מהדורה, כמו שעון, והם כבר יסבירו לנו מה הולך כאן.
שתי דוגמאות מני רבות כאלה סיפקו מהדורות החדשות בשבוע שעבר, עם שילוב המחץ בין העוברית שאובחנה בטעות כמתה ובין השייטות האולימפיות ורד בוסקילה וניקה קורניצקי, שלא זכו לבסוף במדליה והגיעו למקום הרביעי בלבד.
הא לכם ערב מיסטי של ממש: מן הצד האחד "נס" - התרחשות פיזיולוגית שפשוט נחתה מן השמים, אצבע אלוהים ותו לא; ומן הצד השני - "קללה", "קללת המקום הרביעי", כפי שהגדירו זאת בחדשות, אף על פי שאפילו אני יודעת לצטט כתוכי סיבה או שתיים למקום הרביעי הזה, ואני באמת לא מבינה בזה שום דבר. חודרה הפותחת בישויות לא הייתה מגישה את המהדורה הזו טוב יותר.
בכך לא שונות כמובן מהדורות החדשות הטלוויזיוניות מכלי תקשורת אחרים, שזריעת פאניקה בניחוח מיסטי היא לחם חוקם. אבל הטלוויזיה, עם כל הכבוד, לא נגמרת בחדשות: עולם ומלואו של התרחשויות בלתי מוסברות שמקורן בממדים אחרים מחכה לנו בעולם הבידור,למשל. קחו את "כוכב נולד", שהולכת ומסתמנת כדוגמה המובהקת ביותר כמעט לכל דבר הקשור בטלוויזיה, ובוודאי שהיא דוגמה מובהקת כאן.
אין הפקה מתוקתקת, מתוכננת, מוקפדת ושאינה מותירה כל מקום ליד המקרה יותר מאשר הפקת "כוכב נולד" - ובכל זאת אין דבר החביב עליה יותר, מאשר להציג את הדברים המתרחשים בה כבלתי צפויים, מטורפים, היפתחות מלאת הוד של שערי שמים ונחיתתן משם של התרחשויות שלא ייאמנו, שהדעת כמעט אינה תופסת.
למשל, מאורעות "רעידת האדמה" הזכורה מלפני שבועות ספורים, שבמסגרתה החזירה ההפקה את אביב משולם. נניח לרגע לסתירה הפנימית - אם מכריזים זמן רב כל כך מראש בפרומואים על הזעזוע המתוכנן וההלם הגורף, הלם כבר לא יהיה שם - אבל באיזה אופן בדיוק היו ההתרחשויות "רעידת אדמה", כלומר, מאורע קיצוני שלא ניתן לשלוט בו, מאחר שמקורו בכוח עליון? ההפקה החליטה שמתחשק לה להחזיר את אביב משולם, אז ההפקה החזירה את אביב משולם. הלוואי על אינדונזיה רעידות אדמה כאלה.
טירוף גורלי
לכך יש להוסיף גם את צמד המילים החביבות ביותר על ההפקה והנפוצות ביותר בתוכנית, "טירוף" (שמשמשת גם באינספור תוכניות אחרות, בעיקר תוכניות ריאליטי, ומשמשת ממש עכשיו בהקשר של "האח הגדול") ו "גורלי".
אין דבר ב"כוכב נולד" שאינו מעיד כביכול על "טירוף", כלומר על שידוד מערכות מוחלט, יציאה משליטה, פאניקה, היסטריה, ואין רגע במהלך שעותיה המרובות של התוכנית שאינו נתפס כ"גורלי", כלומר, שמקורו בגורל, "מכתוב", מלמעלה, לא בשליטתו של האדם ולא תלוי ברצונו.
הדבר הזה משעשע במיוחד, לאור ניסיונותיה של התוכנית להדגיש שוב ושוב את חלקם
של הצופים בקביעת המהלכים בה. כלומר, הכוח בידיכם, רק אתם קובעים, אתם המחליטים וכיוצא באלה - אבל עכשיו, משהחלטתם, מימשתם את כוחכם, שלחתם אס?אם?אס בשקל והצבעותיכם נספרו אחת אחת - שימו לב לתוצאה, שנחתה עלינו מיקום מקביל, פשוט אי אפשר להאמין מה קורה כאן.
"כוכב נולד", בקיצור , מייצרת אצל הצופים את האשליה שהכוח בידיהם, רק כדי לתבוע מהם אחר כך להיכנס לשוק טוטאלי מן התוצאות שהם עצמם אחראים להן. אחר כך, אם התוצאות לא מוצאות חן בעיני מישהו, אפשר תמיד לכנס ישיבת הפקה ופשוט להחליט לשנות את הכול. קוראים לזה "כוח עליון".
נא להמתין לטעינת התגובות
