מדף הספרים של נפתלי רוטנברג
הרב פרופסור נפתלי רוטנברג הוא עמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים ורב היישוב הר אדר. לאחרונה ראה אור הספר "לאום מלאום", שערך יחד עם אליעזר שביד. "הזמן שלי נחלק בין עבודה שמחייבת קריאה לבין התחביב שלי: קריאה", אומר רוטנברג ומציג ספרים שקרא (או שחזר וקרא) לאחרונה
ספר שקראתי בתרגומו לעברית בהיותי בן 16. הוא השפיע עלי מאוד וחזרתי וקראתי בימים האחרונים בשפת המקור והוא הצליח לשוב ולהשפיע עליי. חריפות הלשון של ויילד; מלאכת מחשבת של דיאלוגים מושלמים הנסגרים כמו רוכסן משובח; הסיורים המזומנים לקוראי הספר בכל מכמני היצירה התרבותית לגווניה עד תקופתו של הסופר; העונג העיוני העילאי שבפילוסופיה שלו ולבסוף: "משקפי קריאה חדשים" – הקריאה בספר מבעד לתולדותיו וסופו הטראגי של הסופר שלא הייתי מודע להם כשקראתיו לראשונה. כבר אחרי קריאת 30 העמודים הראשונים החלטתי - זה יהיה ספר שאחזור ואקרא בו עוד ועוד.
Of Human Bondage / The Moon and Sixpence - סמרסט מוהאם
את שני ספריו אלה של דבליו סמרסט מוהאם קראתי בזה אחר זה לפי בקשה של אחד מבני, אשר דואג להשלים את השכלתי בקלאסיקה של הספרות האנגלית. לשני הספרים יש נושא משותף: אובססיה. הספר הראשון, מעין השראה אוטוביוגרפית על ימי נערותו ובחרותו של הסופר, ואהבתו האובססיבית והבלתי מובנת לחדלת אישיות, ממנה הוא מצליח להשתחרר לקראת העמודים האחרונים.
הספר השני שנכתב ככל הנראה בהשראת סיפור חייו של פול גוגן, עוסק באדם שהאובססיה שלו היא לציור והוא לא נפטר ממנה עד יום מותו. עכשיו אני מכיר את הקלאסיקה הספרותית שקראו בני גילי בארה"ב ובאנגליה בצעירותם, ואינני מצר על היעדרותה של קלאסיקה זאת מן האינוונטר הספרותי של ימי בחרותי.
כיכר היהלום - מרסה רודורדה
מרסה רודורדה היא גדולת הסופרות הקאטאלניות במאה העשרים. ידעתי על כך מביוגרפיות אחדות על אודותיה אבל עכשיו, לאחר שקראתי את ספרה, אני יודע שהיא אחת הסופרות הגדולות. היצירה שלה נוגעת בכל הרמות של קשיי הקיום האנושי שחווים גיבוריה, מהם ששורדים ומהם שמתים.
בכתיבה פשוטה ומינימליסטית,
שיחות על האהבה - יהודה אברבנאל
יהודה אברבנאל היה ההוגה היהודי היחיד, שהקדיש ספר שלם לדיון פילוסופי על האהבה ושזה חיבורו העיקרי. הספר כולל שלושה דיאלוגים המתנהלים במתח רב בין זוג אוהבים: פילו, האיש היודע יותר מכולם על האהבה, אינו מסתפק באהבה אפלטונית ומעוניין לממש את תשוקתו ולהתאחד גופנית עם אהובתו. סופיה, לעומתו, היא האישה שחוששת שעם היענותה לאהובה וכניעתה לתאוותיה שלה, תיגוז אהבתם הרוחנית הטהורה ותיעלם. השוני בכוונותיהם האישיות של שני הגיבורים הופך את החיבור הפילוסופי לספר מתח בו נשאלת השאלה האם יצליח חכם האהבה לממש את אהבתו.
מרד ההמונים - חוזה אורטגה אי גאסט
ספרו המפורסם ביותר של אחד הסופרים והפילוסופים הספרדיים המשפיעים במאה העשרים. אורטגה אי גאסט (1955-1883) הוא בבחינת נביא מודרני, שהיטיב להבין את מעלותיה וחסרונותיה של המודרנה והתריע על הסכנות הנובעות ממנה. אחד המאפיינים של המודרנה, על פי תפיסתו, הוא שהידע הופך להיות נחלתם של ההמונים. בעבר, לעומת זאת, חיו בעלי הידע במבחן מתמיד וככל שלמדו ידעו שאינם יודעים.
ההמונים, גורס אי גאסט, חיים באשליית הידע ונדמה להם שבשל האינפורמציה שהשיגו הם יכולים להיחשב כבעלי דעה. אורטגה אי גאסט חשף את אשליית האינדיבידואליזם המודרני וטען שה"יחיד" בעידן המודרני איננו אלא "איש המון" נטול ייחודיות.
אנאדות - פלוטינוס
פלוטינוס (270-205) היה מייסדה של האסכולה הניאופלטונית שהשפעתה על עולם היצירה התרבותית ובכלל זה השירה, הספרות, התיאטרון, המוסיקה, הציור והפיסול, האמונות הדתיות, הייתה רבה עוד יותר משהשפיעה על הפילוסופיה עצמה. לימוד האנאדות מצריך לעתים מאמץ אינטלקטואלי רב אך זהו קרבן הכרחי שחייבים לשלם מי שהם אופטימיסטים מושבעים כמותי כדי לאשש את ההשקפה הכופרת בקיומו של השטן, הסיטרא אחרא, והגורסת שהטוב ישנו והרע איננו אלא העדר הטוב.
תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא
התלמוד הוא אחת מעשר היצירות התרבותיות הגדולות בעולם ולימוד הגמרא הוא בעיני שיאה של ההנאה העיונית. אין עיסוק שממלא אותי שמחה אשר יכול להשתוות לשקלא וטריא של המאמץ להשגת האמת ההלכתית ולהבנת עומק משמעות ההיגיון התלמודי.
הסוגיות המעסיקות אותי תדיר במסכת בבא קמא מבהירות בהגדרות חדות כתער את גבולות האחריות האנושית. בימים אלה אני מתעמק בדברי הרב אשי בדף ס ע"א הטוען שבמקרים בהם אין קשר ישיר בין גורם הנזק לאדם, גם אם היו כוונותיו רעות אין אנו קושרים בין הכוונה לאחריות. אדם יכול למצוא עצמו אחראי לנזק שלא התכוון לחולל או פטור מאחריות לנזק שרצה לגרום, אך בפועל אין קשר וודאי בין מעשיו לנזק עצמו. השאלה: "מהי הגדרת האחריות האנושית?" היא, בעיני, אחת השאלות החשובות והמעניינות ביותר.
תלמוד בבלי מסכת מנחות
כבר שנים רבות אני משתדל ללמוד בכל יום מסכת מסדר קדשים או מסדר טהרות בתלמוד הבבלי או בירושלמי. אנו רחוקים מרחק אלפיים שנה מעבודת הקורבנות במקדש, מה שהופך אותה לכאורה לא רלוונטית עבורנו. אך כמה היא רלוונטית! בית המקדש חרב ואין לנו מזבח אבל האם חדלנו מלהקריב קרבנות מכל סוג, על כל גבעה ותחת כל עץ רענן?
עניין של מסכות מסדרי קדשים וטהרות הוא דווקא הגבלת הפולחן ולא הרחבתו. כל טיפת דם מוכתבת, כל מזבח וכל כלי שרת ותנאי הכרחי: טהרה מכל טומאה מקרית. מסכת מנחות עוסקת בדיני הקורבנות הבאים מסולת חטים או שעורים, כלומר כאלה שאין בהם שחיטה או דם. רבי יצחק אברבנאל והראי"ה קוק סבורים שקורבנות צמחוניים אלה יחודשו לעתיד לבוא ויה"ר שנזכה לביאת משיח צדקנו ולבניין בית מקדשנו בב"א.
שלושה בסירה אחת מלבד הכלב - ג'רום ק. ג'רום
מועיל מאוד לבריאות שהספר המצחיק (מאוד) הזה יונח בהישג יד על המדף. גדלתי על תרגומיהם של א' אפשטיין בהוצאת "אמנות" (1924) ויאיר בורלא (1989) בהוצאת "כתר", שהם בעיני יותר מצחיקים מהמקור האנגלי, ואשר תמיד מצליחים לעודד את רוחי ואת רוחם של קרוביי. המהדורה המוערת בתרגומו של דני קרמן היא לטעמי פחות מצחיקה, בין היתר כי יש לי בעיה לקרוא ספרות בכלל וספרות מצחיקה בפרט עם הערות שוליים נוסח "עצור! ראה הערה 32 לפני שאתה מתגלגל מצחוק...".
נא להמתין לטעינת התגובות
