אפשר להמשיך עם כוכב נולד לנצח
אז המתמודדים העונה קצת זייפו, והערבים נמתחו עד קץ וכולם דיברו על כך שאת הגמר הזה הם לא הולכים לראות. בסופו של דבר, כולם הצטופפו ליד הטלוויזיה, כולם עודדו את ישראל בר און וחבריו וכולם הזיעו ברגעי המתח
גמר כוכב נולד 6 צילום: יגאל לוי
אפשר לבנות בעזרתו תזות מרחיקות לכת, לכתוב על גבו טורים, לצטט אותו. אתמול, במסדרונות המערכת, קצת לפני הגמר, המדגם המייצג נופף בזרועותיו מרחוק וקרא לעברי: "תכתוב שאף אחד לא הולך לראות את זה. אתה שומע? אף אחד!". תכננתי לסמוך עליו. אבל הוא טעה.
הרי בסוף כולם הצטופפו מול המסך. כן, הם אמרו את כל הדברים הקבועים שאומרים על העונה הזאת. לא משהו. ולא מסעירה. ושום דבר לא ייצא מהם. וזרקו פה ושם הערות על הזיופים (קורה, הופעה חיה מול קהל ענק), על העיבודים, ועל בחירת השירים והתלבושות.
אבל הם הצטופפו מול המסך, וניהלו ויכוחים סוערים, ובאמת באמת שאלו את עצמם מי ייקח. ויש לי תחושה שגם המדגם המייצג, מבויש, תפס פינה נסתרת ועשה בדיוק אותו דבר.
בסופו של יום (שהתחיל כמעט לפנות בוקר, והסתיים כמעט למחרת- רחמנות על דפנה לוסטיג וגל אוחובסקי) העונה הזאת ראויה להיזכר בזכות נס המקצועיות.
אנשים שמבינים בטלוויזיה בידורית כפי שאולי אף אחד לא מבין בארץ הרימו אותה מעפר. הם דילגו מעל המכשול הקליל - נבחרת מתמודדים לא משהו - וסחבו את העסק הכי רחוק שאפשר.
הם הביאו אל המסך את מה שמכונה "מיטב אמני ישראל". שלפו בצעד מבריק את שלמה ארצי, ומינו אותו לרב עובדיה של המוזיקה. וגרמו לנו, כולל עוכר ישראל מהמסדרון, להתמגנט.
העונה הזאת הצליחה לנפק גמר ראוי, וכמובן מושקע ומקצועי לעילא, למרות השעמום
המוזיקלי, למרות הדכדוך שהשרו רוב השירים, ולמרות אווירת ה"אני ואפסי" המוגזמת (אוהבי מוזיקה ודאי קיבלו פריחה כששמעו איך "לא יכולתי לעשות כלום" מיוחס לאוסף "עבודה עברית", ולא ל"בציר טוב").
אז אפשר לקטר, ולגחך, ולקונן על שאיבתו הצפויה של ישראל בר-און לעולם שכולו פפראצי וגלגל"צי. ובכל זאת, מדהים איך אחרי עונה שלמה של טרוניות התחושה העיקרית שנותרה היא: "כנראה הם יכולים להמשיך עם זה לנצח".
נא להמתין לטעינת התגובות
