זה לא אני: בילי ג'ין של מייקל ג'קסון
בילי ג'ין הוא שיעור מאלף על נטייתם של גברים להתכחש למעשים שביצעו כשהיו מסונוורי תשוקה. מי הייתה מאמינה שעשרות שנים מאוחר יותר, תינוק של ממש יסב לג'קסון אושר כה רב, עד כי יבקש להצמיח לו כנפיים ולשלח אותו לחופשי דרך חלון של גורד שחקים
I said don't mind, but what do you mean I am The One/ Who will dance on the floor in the round/ She said I m The One who will dance on the floor in the round
לרגל יום הולדתו החמישים של מייקל ג'קסון, החלטתי לאוורר את אחד משיריו הנודעים, אשר לצליליו הקצביים חלפה עליי ילדותי בפריפריה. בילי ג'ין מתאר מקרה קלאסי של גבר הלוקה באיבוד הזיכרון לטווח קצר. להלן סיכום נפתולי העלילה לטובת מי ששנות השמונים נדחקו לשולי תודעתו, במתכוון או שלא במתכוון. גיבור העלילה רקד עם היפהפיה, היא הזמינה אותו לחדרה, יאדה יאדה יאדה ועכשיו, כמו גברים רבים על פני הפלנטה, הוא טוען שהתינוק לא שלו.
She told me her name was Billie Jean, as she caused a scene/ Then every head turned with eyes that dreamed of being The One/ Who who will dance on the floor in the round
מייקל ג'קסון, האיש והנמר שהפך חברבורותיו, מוטרד משום מה עד בלי די מהקביעה שהוא הוא האחד (באט ווט דו יו מין איי אם ד'ה ואן). הקביעה הזו נכפית עליו מבחוץ, וגם כשהיא באה מפיה של בילי ג'ין, שנראית על רחבת הריקודים כמו כוכבת קולנוע, יש בה כדי לעורר התנגדות. ג'קסון, במהלך שחוק של גבר במנוסה מהתחייבות (או בדרך לאיבוד מהמרפסת) מבצע היפוך בטיעון הפרידה הנלוז "זו לא את, זה אני", והופך את "זה לא אני" לקרדום לחפור בו.
"זה אני" משמעותו גלורי, כבוד ויקר, אבל דומה שג'קסון נהנה
בהמשך השיר נלמד שבילי ג'ין היא אשת תככים הזוממת תחבולות, ומצליחה לגייס אפילו את החוק היבש לטובתה. בהמשך השיר נראה איך התהייה וההסתייגות ממינויו לגבר המיועד ("למה את מתכוונת שזה אני") מתחלפות בהתנגדות ובדחייה נחרצת ("זה לא אני"). אבל מאוד ייתכן שלא נצליח לשרוד עד המשך השיר.
People always told me be careful of what you do/ And dont go around breaking young girls hearts/ And mother always told me be careful of who you love/ And be careful of what you do cause the lie becomes the truth
בשלב הזה אנו מתוודעים למחרוזת העצות החינוכיות שצבר ג'קסון בשנות נעוריו כעלם חמודות, שמיטב הכיבושים עוד לפניו. תיזהר במעשיך, אל תשבור לבבות של נערות צעירות, אל תתאהב במושאים לא ראויים וזכור, שטבעו של השקר הוא להפוך לאמת.
באיזה שקר עסקינן, השיר מתעקש על ריבוי אפשרויות, שכן המראות הקשים כוללים תינוק נעדר אב (רחמנא ליצלן) שאופן הבאתו לעולם מוטל על המאזניים. אז מי משקר לנו - בילי ג'ין או מלך הרחבה?
Billie jean is not my lover/ Shes just a girl who claims that I am the one/ But the kid is not my son/ She says I am the one, but the kid is not my son
מיד עם תום שעת החינוך משתחרר ג'קסון מכבלי האיסורים של האם הטרחנית, היועצת בבית הספר ושאר "אנשים" שתמיד אמרו לו מה לעשות, והוא בועט. בועט חזק. "בילי ג'ין אינה אהובתי", הוא יורה, "היא סתם בחורה שטוענת שזה אני". אח, כמה נלוז, איפה הערכים שלך, מייקל, חשבנו שיש בך משהו מיוחד, אבל אתה בסך הכול גבר ככל הגברים. נגעת-נסעת, if you know what I mean
בילי ג'ין, מלכת יופי לשעבר, הפכה כהרף לאם חד הורית, ולא זו בלבד אלא שעכשיו היא אישה מושמצת, שמוציאה לכאורה דיבתו של איש תמים רעה. מצבה העגום של בילי ג'ין והתכחשותו הנבזית של ג'קסון לאבהות מזכירים את שירו היפהפה של יהודה עמיחי שנפתח במילים "בֹּקֶר עַכְשָׁו וְהִנֵּה אַת לֵאָה. אֶמֶש הָיִית רָחֵל". עמיחי מתאר בשירו את הטרנספורמציה המתרחשת בן לילה במושא התשוקה הנשי, לאחר כיבושו.
זוהי אמת מעציבה, שמיליוני נשים בעולם למדו להכירה מקרוב, ולראות בעיניים כלות איך מי שרק אתמול הבטיח הרים וגבעות, נעלם כחץ מקשת, אחרי שקיבל את מבוקשו. עמיחי מייצג בשירו (ונדרשת לכך מידה נכבדה של כנות ובגרות) את ההתבוננות האירונית של גבר על פגמיו, אשר זוכים לעידוד חברתי.
בניגוד לג'קסון, הוא אינו סובל ממיקוד שליטה חיצוני ("לֹא לָבָן רִמָּה אותִי בחֹשֶךְ הַלֵּיל") ובטח שאינו מאשים את הצד השני על כי סר חינו. הדובר בשירו של עמיחי אמנם מקבל את המשוואה הזו בהשלמה מכעיסה ("זֶה תָּמִיד יִהְיֶה כָּךְ. זוֹ דֶּרֶךְ תֵּבֶל/ עַכְשָׁו אֶת לֵאָה וְאֶמֶש הָיִית רָחֵל"), אבל דרך התבל של ג'קסון לא מצטלבת עם דרך ארץ.
For forty days and forty nights/ The law was on her side/ But who can stand when she's in demand/ Her schemes and plans
קריאה עיקשת בשירו של ג'קסון מלמדת שרב בו הנסתר על הגלוי. למה עמד החוק עמד לצידה של בילי ג'ין רק במשך 40 יום ולילה? באיזה חוק מדובר? מה הן המזימות שהיא רוקמת? השאלות המרחפות בשירו הסתום של ג'קסון משתוות במספרן רק לעצות הסבתא רבתא שניתנות בו (Do think twice).
And be careful of what you do cause the lie becomes the truth
ג'קסון בכובע הפילוסוף מצליח לפעור אשנבים חדשים לתורת הפילוסופיה של המוסר. כיצד בעצם הופך השקר לאמת? אולי מרוב שמאמינים בו. אם נגיד, למשל, שאמהות חד הוריות אשמות במצבן, או שעל עובדים עניים מוטלת האחריות לעוניים - האם שקרים מסוג זה עשויים להפוך למדיניות כלכלית ניאו-ליברלית שתדכא המונים? לצערי הרב, יכול להיות שג'קסון עלה כאן על משהו.
משנתו הסדורה של ג'קסון, ששיעורי החינוך המיני שעבר בבחרותו לא כללו הסברים מספקים על סרח העודף שנלווה לעיתים למעשה האהבה, כוללת לקח מפכח עבור גברים. לא כל הנוצץ זהב הוא, אח שלי, ונשים - יפות וקלות רגליים ככל שתהיינה – פועלות במסגרת מנגנון משומן שנועד לכלוא גברים חופשיים לעדי עד.
במסורת השקר שהופך לאמת, מסיים ג'קסון את שירו בשש שורות בהן הוא מצהיר שאין לו ולוּ דבר עם בילי ג'ין. "על ראש הגנב בוער הכובע" אמרו לי אין ספור פעמים בילדותי (אם לג'קסון מותר, אז גם לי), והחזרה הקטטונית על שורות אלה מעידה כאלף מונים על מטען גנטי משותף שיש לו עם תינוק, שאפשר רק לקוות שהוא לא יעביר את כל חייו בניסיונות להתחמק מהאמת, ממטענים גנטיים או מצפיפות פיגמטים.
נא להמתין לטעינת התגובות
