מדף הספרים של דניאל אורסינגר
האמנית דניאל אורסינגר, שתערוכת עבודותיה מוצגת בימים אלה בסטודיו שלה בתל אביב, בוחרת את הספרים המשמעותיים עבורה. ביניהם ספריהם של הרמן הסה, קפקא ומרגריט דיראס
עבודה של דניאל אורסינגר מתוך התערוכה
סידהרתא עוזב את חיי החולין ופונה לחיי נזירות והתבוננות פנימית. בסופו של דבר הוא מגלה שהאלוהות נמצאת בתוכו ולא מחוצה לו. גם אני הייתי שם שנים רבןת, עד שהבנתי שהכל נמצא בתוכי. וחוץ מזה, זה הרמן הסה, ועוד בגרמנית.
קפקא – המשפט
זה היה הספר הראשון של קפקא שקראתי עוד כנערה. מאז, קפקא הפך לחלק מהותי מחיי ואני משתמשת בו רבות בעבודות שלי. הרבה מהטקסטים של קפקא היוו השרעה ליצירה שלי.
יז'י קז'ינסקי – הציפור הצבועה
הספר מספר על ילד קטן בשואה, לאו דווקא יהודי, אולי צועני, איננו יודעים בדיוק ועל המסע הנוראי שלו. ספר כואב ונורא אבל גם יפה בצורה מדהימה. בשבילי הוא מדגים בדיוק את היופי שנמצא גם בתוך כל כאב וצער.
אנטואן דה סנט אקזופרי - הנסיך הקטן
חוץ מאת השם של הסופר, אני זוכרת כמעט כל מילה. ספר קטן, קטן, שנראה כמו ספר ילדים פשוט, אבל הוא בעצם אחד הספרים העמוקים היותר שאני מכירה. דרך עיניו התמימות של ילד, בשפה ילדותית אבל פואטית ויפהפיה, הוא חושף אמיתות כל כך גדולות ומשאיר אותך תמיד, תמיד תוהה. פשוט ספר נפלא.
א"א מילן - פו הדוב
אחת הדמויות הנפלאות ביותר. ספר חכם שמדגים את היופי והחכמה שבפשטות.
מרגריט דיראס - המאהב
תשוקה טהורה. הספר מספר על רומן אסור בין תלמידת תיכון צרפתיה, החיה עם אימה חולת הרוח בהודו סין, לבין גבר סיני המבוגר ממנה בהרבה. הספר הינו אוטוביוגרפי, כמה שניתן לומר דבר כזה על דיראס והוא מדגים עבורי את התשוקה בניגוד להגיון העולם האחר והשונה ממנו כל אחד מהם בא.
ארונדהטי רוי - אלוהי הדברים הקטנים
הספר מספר/מעביר את התחושה של הודו. עולם קשה ואכזר של קסטות מועבר בשפה כל כך יפה, עד שכמעט ואפשר להרגיש את המילים שלה על העור. ספר קשה וכואב ואחד הכי יפים שקראתי מעודי.
המאהב - מרגריט דיראס צילום: כריכת הספר
רומן גארי - כל החיים לפניו
ספר קטן ויפהפה המספר את חייו של ילד ערבי קטן הגדל בפריז אצל יהודייה מזדקנת, ניצולת שואה, זונה לשעבר, המתפרנסת מגידולם צשל ילדי הזונות שאינן יכולות לטפל בהם בעצמן. דמויות מדהימות ובלתי נשכחות, ועבורי גם חשיפה אחרת לגמרי של השואה. היגעתי לארץ בגיל 19 עם סיפור שונה מאד מהסיפור המסופר כאן. סיפור קטן, אנושי ויפהפה.
סילביה פלאת - פעמון הזכוכית
אני מאד אוהבת את השירה שלה, אבל את הרומן הזה אהבתי במיוחד, בגלל שהיא בעצם כותבת את עצמה. הספר מספר על סטודנט העובר התמוטטות ומנסה להתאבד. סילביה פלאת הרגה את עצמה ב-1963.
אוז ו. אוזמה - רקורסיה
זה למעשה שם העת של חבריי הטובים, אורנה טאוב וזיו רשמן. קראתי את הספר על הניר, הוא ייצא בקרוב. הספר מספר את סיפורן של שלוש נשים צעירות, אחת מהן, עיישה, ערבייה שהובאה משכם להינשא למושל יפו, אבו נבות.
שתי הנשים האחרות הן צעירות יהודיות בנות זמננו. כל סיפור חושף צדדים נוספים של הסיפור האחר ומראה את הדימיון הרב בין הנשים. הספר גם מצייר תמונה בלתי נשכחת של העיר יפו, שלעולם תראה כעת שונה בעייניי.
נא להמתין לטעינת התגובות
