מין אנושי: על "סמטאות" של אלישבע
אין להיבהל מ-80 שנותיו של "סמטאות". השפה שלו נשארה נגישה, והשאלות שהוא מעלה על יחסים בין גברים לנשים לא פחות רלוונטיות
אלישבע צילום: ארכיון
היא נולדה כרוסייה נוצרייה בשם ייליזבטה איוואנובה ז'רקובה, למדה עברית ברוסיה, נישאה לשמעון ביחובסקי (שהיה חברם של ברנר וגנסין) ועלתה איתו לארץ. היא מעולם לא התגיירה.
אין טעם להעניק תשומת לב לרומן שראה אור לפני 80 שנה אם סגולותיו מצטמצמות לפיקנטריה שמספקת הביוגרפיה של המחברת. אבל קריאה ב"סמטאות" חושפת רומן מעניין ביותר. קודם כל בגלל הזירה החברתית המסקרנת שהוא פורש: חוגי הבוהמה במוסקבה בשנות העשרים המוקדמות של המאה ה-20 - סופרים ומשוררים, רוסים בצד יידיים ועבריים, מצליחים בצד כושלים, בשנים הראשונות שלאחר ניצחון הקומוניסטים במלחמת האזרחים, כשהחיים, שלא לדבר על התרבות, היו במצב היולי, טרם התעצבותם של דפוסי הפוריטניות, הכפייה והטרור, שאפיינו את עידן סטאלין.
גיבורת הרומן, המסופר בגוף שלישי בעברית נגישה להפתיע, היא ליודמילה ויבין, משוררת רוסייה צעירה ורווקה. הגיבור, בצדה, הוא דניאל רויטר, איש הספרות העברית, נשוי ואב, החולם על מעבר לפלשתינה. ליודמילה, כמו הסופרת עצמה, מבקשת מדניאל ללמדה עברית.
לכאורה, פוסע הרומן בדרך סלולה וקלישאתית של סיפור אהבה הנרקם אט-אט בין השניים. אבל מהר מהר מתגלה שהיצירה הזו מתוחכמת בהרבה, שמתחת לפיתולי החיים של אנשי הבוהמה ויחסיהם זה עם זה מונח מבנה עומק ברור.
מהו מבנה העומק? השינויים בסדרי העולם של המהפכה הרוסית, שמנצנצת רק באופק הרחוק של הספר, העלו שאלות תהומיות על הנורמות הבסיסיות ביותר ביחסים בין המינים. שוב ושוב מתנערות הדמויות מהדגם הבורגני של המשפחה: "התלוצצנו וצחקנו על'האושר המשפחתי' הזה, והיינו בטוחים כי אנחנו יודעים איזה דבר אחר".
דחיית המהפכה
את המודל הבורגני יצרה ואקום נורמטיבי שבתוכו נעות הדמויות אנה ואנה בחיפוש אחר דרך חיים נכונה, בעוד הן מנהלות ביניהן יחסים חופשיים למדי. משוררת אחת, ידידה של ליודמילה המעוצבת ככפילה פרודית שלה, אינה מוכנה להפסיק את הפלירטים שלה עם אמנים מבוגרים, רבי כוח, שחושקים רק בגופה, למרות שהתחייבה להינשא לצעיר תם. על שכמותה מעיר אחד הגיבורים: "סוף כולן לדלדל את נשמתן ואת גופן בעוברן מגבר לגבר".
סופר אחר חי בביתו עם אשתו החולה והמאהבת הצעירה. בעידן בתולי ומהפכני של היעדר נורמות לא ברור מאיזו נקודה ארכימדית ניתן לשפוט מוסרית התנהגויות. כפי שאומרת ליודמילה עצמה: "בימינו אין מטיפים דברי מוסר. אולם יש איזה רגש פנימי, בלתי-מנוצח. . . רגש בחילה".
הסכנה הניהיליסטית-כאוטית של אובדן כל הערכים המוסריים ביחסים בין המינים, ניצבת כלבה המאיימת להתפרץ מתחת לפני הקרקע.
ליודמילה עצמה ממחישה את הלבטים והספקות העומדים בשורש הרומן בהיקרעותה בין שלוש אופציות לפחות. הראשונה: חיים בורגניים עם הפקיד האדיב והישר קרבצוב, המציע לעזוב את אשתו למענה. השנייה: אהבה רומנטית עדינה עם דניאל, "הרומנטיקן האחרון" (וחשוב מאוד לשים לב לעובדה שהציונות של דניאל נתפשת כחלק מהרומנטיקניות שלו).
השלישית : ספק גישה ניהיליסטית-אופורטוניסטית גסה ספק מאזוכיזם רומנטי גדול מהחיים-התחברות לסופר המבוגר ורב העוצמה גלויץ, שחושק רק בגופה וגם יכול לסדר לה אשרת יציאה לפריז.
בתהייה של צעירות על הזיווג המתאים להן, "סמטאות" הוא רומן בעל יסוד ג'יין אוסטני מובהק, אם כי בהתרחשותו באווירה של חופש מיני הוא הרבה יותר נועז. למעשה, הלבטים שהוא מתאר אינם שונים בהרבה מאלה של צעירות כיום. אבל שלא תהיה טעות: "סמטאות" אינו ספרות נשים.
העולם המעניין שהוא מעלה והסוגיות המוסריות והקיומיות שהוא דן בהן בתחכום, הופכים אותו לספר יוניסקסי, המיועד לקוראים, לא משנה מאיזה מין, השוחרים ספרות טובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
