הרבי מליבוביץ' - אבי ליבוביץ' במעבר מהג'אז למיינסטרים
הוא עבד עם ענקי ג'אז עולמיים במנהטן. אבל מאז שאבי ליבוביץ' שב לישראל הוא הפך ליקיר אמני המיינסטרים, כמו חוה אלברשטיין ומרינה מקסימיליאן בלומין. עכשיו, לרגל אלבום חדש שלו, הוא מספר על ההבדל בין תל אביב לסוהו ועל הערצתו לדנה אינטרנשיונל
אבי ליבוביץ' צילום:אסנת רום
הימים ימי MTV, ועדן הראל הופ?כת לשגרירה של כבוד מטעם ישראל. כחלק מפסטיבל מוזיקה מרכזי בבריטניה, מראיינת הראל שועי עולם דוגמת בונו ושאר אושיות לוהטות (דאז), ומיד לאחר מכן ניגשת לליבוביץ', מציגה אותו כחלק מלהקת אינקוגניטו ומביאה אותו אל מרכז הפריים הכי מיינסטרימי בעולם.
אינקוגניטו, ששיגרה לעולם את המגה להיט Don't You Worry About a Thing, היא רגע נדיר של זוהר פופי בקריירה של ליבוביץ', שנהג לשתף פעולה עם ענקי ג'אז נחשבים אך לא מוכרים לצופי MTV, דוגמת צ' יק קוריאה וסלייד המפטון. יש משהו מרגש בכנות של ליבוביץ', שלא מתבייש לציין דווקא את הרגע הנוצץ ההוא כנקודת שיא, למרות שכמוזיקאי "רציני" הגיע לרמות גבוהות ועמוקות בהרבה. השילוב הזה, בין עומק ובידור, מתאר אותו אולי על הצד הטוב ביותר. וגם את אלבומו החדש, שאותו הפיק וכתב עם האורקסטרה שהקים.
אותה אורקסטרה, בניצוחו של ליבוביץ', היא לא רק פרויקט מבורך ועתיר משאבים פיננסיים (שאסף בעיקר בזכות זכיותיו בפרס המצוינות מטעם ראש הממשלה ובפרס לנדאו), אלא גם מפעל יצירתי חסר תקדים בהיקפו, שמביא הנה משב רוח מקצועי ואיכותי. את האיכות הזו קלטו גם זמרים מקומיים שביקשו ליהנות מטיפולו של ליבוביץ'. עם הבודדים שזכו לטיפול רקמות אינטנסיבי אפשר למנות את שאנן סטריט, שליבוביץ' הפיק את אלבום הסולו שלו שיצא בשנה שעברה, את חוה אלברשטיין, שאיתה עבד על אלבומה האחרון, ואת מרינה מקסימיליאן בלומין, שאיתה עבד על מופע הסולו שרץ כבר למעלה מחודש.
כוסברה זה בריא
אפילו פארק הירקון זכה לטיפולו של ליבוביץ', שנבחר להפיק את אירוע השנה, קונצרט "עבודה עברית". עכשיו, כשכל הבלגן מאחוריו, הוא מתפנה לחזור ולשים את כל כובד המשקל על האלבום החדש, "Groove Collage". למען הסר ספק, לא תמצאו בו ולו להיט פלייליסט אחד לרפואה. במקרה הטוב הוא יזכה להשמעות יפות ב-88FM, במקרה הפחות טוב הוא יהפוך לעוד אלבום עתיר סופרלטיבים, שימצא את מקומו באוזן השלישית.
אז איך ההרגשה לחזור לשחק בחצר האחורית, אחרי שכיכבת כבר במגרש של הגדולים ביותר?
"שמע, בקלות הייתי יכול להיות היום מפיק במיינסטרים, אבל אני לא ממש מעוניין. נורא חשוב לי לעשות דברים שמהותיים לי וחשובים לי. לעבוד עם חוה אלברשטיין או עם מרינה זו עבודה שמגיעה אחרי הבנה עמוקה של מה שמעניין את שני הצדדים. אלה אנשים שמה שמניע אותם זה ההפך מרכילות. זה הדבר האמיתי. אתה מתעורר בבוקר ואתה יודע מה אתה אוהב. אתה לא חושב מה הוא יגיד ומה היא תגיד.
זו הרי מלחמה יומיומית, לזכור מה בעצם מניע אותנו. במוזיקה זה לא ממש משנה למי אתה מתחבר, אלא האם אתה מתחבר. אין לי בעיה להפיק גם זמר מזרחי אם הוא בא מהמקום ומהגרעין הזה שממנו אני מגיע. כשהתחלתי לעבוד על עבודה עברית, מקום שרציתי מאוד להגיע אליו בשביל הניסיון, גיליתי פתאום את אברהם טל. הוא זמר מדהים. יש לו נוכחות ווקאלית, וזה בלי לדבר על הטקסטים והמוזיקה, ואז נוצר חיבור.
התרשמתי מאוד גם מדנה אינטרנשיונל. אתה רואה בן אדם שמגיע לחזרה, עושה את העבודה שלו בצורה הכי מקצועית בעולם ולא שם זין על אף אחד. היא פשוט עושה את העניין שלה. עמדתי שם, הסתכלתי עליה וכמעט בכיתי. עם כל המעריצים והבלגן, היא שומרת על עצמה. זה ריתק אותי".
אם מבול השמות שניתז כאן מפיו של ליבוביץ' נשמע לכם קצת מוזר לאור הדימוי האליטיסטי של אמני ג'אז, חכו שתשמעו מה יש לו להגיד על חורכי מצעדים אחרים. "בעבר ניגנתי עם אינקוגניטו ועם אמני ג'אז ידועים. ברור שאתה רוצה להגיע לכמה שיותר קהל, אבל מצד שני אתה חייב לשמור על הדיגניטי שלך. מבחינתי, גם מדונה עושה את העניין שלה. גם סינדי לאופר עשתה דברים שהעיפו אותי בשנות השמונים. זה תמיד נכון לי לגבי מוזיקה: אם היא מחזירה אותי לכל מיני סיטואציות שהיו לי בחיים, כנראה שהיא עובדת".
אתה יודע שג'אז זה קצת כמו כוסברה. או שאוהבים או ששונאים את זה.
(מתפקע מצחוק) "קודם כול, כוסברה זה בריא. המטרה שלי היא להפוך את הג'אז לעוד סוג של מוזיקה. לא משהו לפחד ממנו. הרי בסופו של דבר, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, גם מוצרט אלתר, והקומפוזיציות הגדולות בקלאסיקות הגדולות כוללות תמיד גם קטע מאולתר. אני רוצה לתקשר עם הקהל, בלי לאבד את התוכן והסגנון".
האלתור, הרגע הזה שבו אתה מתחיל להתפרע, מצד אחד זה נשמע הכי משחרר, מצד שני זה קצת מלחיץ, לא? פתאום אין תווים או פרטיטורה מסודרת.
"זו טעות נפוצה לחשוב ככה. בדיוק כמו שאתה מדבר איתי עכשיו ואתה שולט לגמרי במה שאתה אומר, ככה גם מוזיקאי שמאלתר. אז נכון שיש לו יותר חופש תנועה, אבל הוא חייב לסמוך על עצמו שלא ייצא אידיוט. מדובר באנשים אחראיים. הרי צ'ארלי פארקר לא פחות גאון מבטהובן. יש שם גאוניות ממש. אתה מסתכל על התווים שהוא כתב ומבין כמה חכם הוא היה".
עד כמה העבודה כאן שונה מזו שהייתה בניו יורק?
"נוצרת כאן איזו שגרה שבה אתה רואה אותם האנשים כל יום. אותו אדם שהולך למכולת, חוזר, אותו אחד שמוציא כל יום את הכלב. יש משהו נורא רפטטיבי, ופתאום קלטתי שזה גם קשה, כי זה קצת משעמם. בניו יורק, לעומת זאת, הרחוב משתנה כל שנייה. אפילו אם היית כל היום רק בסוהו, הכול זז ומשתנה. אשתי הייתה מאבדת כיוונים כל יום כשגרנו שם, סתם משום שהיו משנים את הפרטים הכי קטנים בחלונות הראווה. יש בזה משהו מרגש".
מוזיקה זה דת
אבי ליבוביץ' תרבות נפשי יחצ
המפטון הופתע מתעוזתו של הישראלי, שטען שהוא מנגן טוב לפחות כמותו, והזמין את ליבוביץ' לפגישת היכרות. אחרי ששמע אותו מנגן, לקח אותו כבן חסותו וצירף אותו לתזמורת שלו. כעבור שנתיים הוזמן ליבוביץ' על ידי המפטון לנגן בלינקולן סנטר במסגרת פסטיבל הבJVC עם אחד ההרכבים הטובים והחשובים בעולם- Masters & Slide Hampton the Jazz. ההופעה קצרה את שבחי הביקורת, וליבוביץ' סומן כאחת ההבטחות הגדולות בעולם הג'אז. משם הדרך הייתה קצרה (טוב, קצרה יחסית) לעבודה עם גדולי הג'אז העולמיים.
את הבחירה בטרומבון עשה, לדבריו, בגלל הדמיון שמצא בו לקול האנושי. אותו קול לא נוכח כמעט באלבום, מלבד ברצועה אחת, "There There"- מעין עיבוד עתיר חצוצרות וכלי נשיפה לשיר של רדיוהד, מתוך "Hail To The Thief".
לאחרונה עבדת גם עם אמנים ששרים. עד כמה זו הייתה חוויה שונה בעבורך? איך השפיעה העובדה שהם ישראלים? שאתה ישראלי?
"אני לא יודע אם אני יכול להגדיר את עצמי כישראלי. נכון שנולדתי וגדלתי כאן, אבל כשבן אדם בא לעולם אין לו הרי שום קשר לכלום, ואז מקטלגים אותו ואומרים לו 'אתה בקבוצה הזאתי והזאתי'. זה מבאס אותי כי זה סוג של קלקול. מצדי, הייתי רוצה לטשטש את כל ההפרדות האלו. מה שהרבה אנשים לא מבינים זה שאני, לצורך העניין, לא לגמרי חשוב. מה שחשוב יותר זו המוזיקה שתעמוד במרכז. ברגע שזה קורה, כל הרכילות היומיומית מתאיידת וכל הדברים הפחות חשובים נעלמים לטובת הדבר האמיתי - המוזיקה. מבחינתי, היא כמו דת".
בשבוע הבא תוכלו ליהנות מהדת הזו, במסגרת פסטיבל הג'אז באילת, שם יופיעו גם ליבוביץ' והאורקסטרה שלו. יהיה חם, מגוון ולא מקוטלג.
נא להמתין לטעינת התגובות
