מדף הספרים של עידית הרמן
עידית הרמן, מייסדת תיאטרון התנועה קליפה, בוחרת את עשרת הספרים המשמעותיים עבורה. מ"הילד הזה הוא אני" של יהודה אטלס דרך "נפשות מתות" של גוגול ועד "הטירה" של קפקא
כל מילה מהספר הזה חקוקה בזיכרון עד היום וגם יש סביבו אגדה משפחתית על הופעתי הראשונה בתיאטרון. אחרי אין ספור הקראות מוצלחות, אמי לקחה אותי לצפות בהצגה, שם גילתה להפתעתה שלמדתי את הטקסט טוב טוב. לבקשת השחקנים והקהל, נאלצנו לעזוב באמצע.

סיפורים - חיים נחמן ביאליק
מעיין ההשראה בטרום נערותי. בעיקר הבילוי מאחורי הגדר ובחצר של שקוּריפינשטשיכא, עם הקרפפים, הקצפים ושאר המילים הקשות. בדמיון, הסיפורים האלו תמיד התרחשו בבית של סבתא שלי.
נפשות מתות - נ. ו גוגול
צ'יצ'יקוב הנוכל נוסע ברחבי רוסיה בכרכרה וגוגול מגולל את אחת העלילות המהודקות שקראתי אי פעם.
הדמויות הצבעוניות וההומור הסאטירי מציבות אותו בראש 'מדור' הספרות הרוסית שלי, שהוא רחב יריעה ורב השפעה על מהלך חיי, כולל ביקורים תכופים בארץ המצחיקה-עצובה הזו, מולדתו של בעלי ושותפי ליצירה.
דקלי פרא - וויליאם פוקנר
נקודת המפגש המטאפורית החמקמקה בין שתי העלילות, הדימויים החזקים והאילמים שלא נזקקים לדיאלוג, זרימת הנהר, הרוח בדקלים והתשוקה להמשיך לחיות. יגיע היום בו אעיז לביים את זה?
ככה זה קרה - נטליה גינזבורג
איזו בהירות, כמה שזה קצר ונהדר. ותודה מיוחדת לגינזבורג על האקדח שמופיע בתחילת מערכה ראשונה ויורה מיד.
שום גמדים לא יבואו - שרה שילה
שבר את ליבי בשימוש יוצא דופן בשפה העברית הכמו מדוברת, אך מאוד מתוחכמת שבו. אחרי שסיימתי לקרא נתתי אותו לאחותי כדי לא לבכות לבד.

החיים – הוראות שימוש - ז'ורז' פרק
פרק הוא להטוטן לשוני אובססיבי ורפיטטיבי שאין שני לו. רוב הזמן אני פשוט קוראת את מה שהוא כותב כמו הוראות בימוי לתיאטרון תנועה.
אפשרות של אי - מישל וולבק
קראתי אותו במהלך טיסה לברזיל ויצאתי משדה התעופה אדם אחר בארץ טרופית יפה. וולבק עושה את הבלתי אפשרי ולוקח את הפילוסופיה של הניכור צעד קדימה. ספר מדכא עד אימה שגרם לי להקלה עצומה ולחיוך שמרוח על הפנים גם עכשיו.
דור ה P - ויקטור פאלוין
פרסומאי ומחבר סלוגנים שמוכר את נשמתו לאולטרה קפיטליזם של 'הרוסים החדשים'. מצריך ידע קודם והיכרות עם התרבות הרוסית להבנת הבדיחות. הזוי ומבריק.
הטירה - פרנץ קפקא
קפקא הוא אהבתי הגדולה ביותר. היה לי קשה מאוד לבחור ספר אחד מבין כתביו. בחרתי בטירה בגלל השאיפה חסרת התחלית להישג ובעיקר