האח הגדול מגיע
"האח הגדול" נראתה בפרומו ששודר אמש בערוץ 2 כמו גרסה מוגזמת ומפחידה של "המופע של טרומן". זה מיזם אכזרי, שאפילו לא מנסה להסתיר את הריקבון החברתי שעליו הוא משגשג ומלבלב
האח הגדול נחשף, ערוץ 2
איך אומר צביקה הדר ברגעים שבהם הוא מכריז על ההתרחשות הטלוויזיונית של העתיד הקרוב מאוד כעל רגע חובה, הייתם בו או לא הייתם בכלל, רגע של היסטוריה בהתהוות? "עוד מעט זה מתחיל!".
עוד מעט זה מתחיל, וכנראה שהפעם למטען החורג שמוצמד למשפט הזה תהיה אחיזה כלשהי במציאות (כלומר, בריאליטי). ה"זה", במקרה הנוכחי, הוא "האח הגדול", אחת מהתוכניות שיזכו פה להכי הרבה בילד-אפ, פמפומים, תקוות וציפיות בהיסטוריה הצנועה של הטלוויזיה המקומית שלנו.
"האח הגדול", קשה לערער על העובדה הזאת, הופכת לתופעה תרבותית היסטרית בכל מקום שבו היא נוחתת, והיא נחתה בהרבה מקומות בכמעט תשע שנות קיומה. אפשר שזהו חלק בלתי נפרד מהפורמט שלה.
לא מסתפקים כאן בקלישאת הריאליטי העתיקה "אסוף אנשים שונים, דחוס אותם יחד בחלל אחד, פזר מצלמות, והשאר את העסק בידיים האמונות של הנבזות האנושית" (ואגב, בהחלט אפשר להתווכח עם הטענה שכל זה התחיל עם "האח הגדול". "העולם האמיתי" של אם-טי-וי עשתה אותו דבר, מינוס ההדחות, כבר ב-1992, פרה-היסטוריה ממש).
יצירת הבאזז באופן פעיל ומודע היא פשוט אחת מהוראות ההפעלה של העסק. ההמהום התקשורתי מושג כבר עכשיו: על ידי שחרור מבוקר של פרטים על הקומפלקס שבו ייכלאו המשתתפים, שמועות על זהותם, וגם פרומואים מושקעים, דוקו-פרומו אפשר לקרוא לזה, המשובצים בשעת שידור שדוחקת מעט אפילו את כוכב נולד הבלתי נגיעה.
מה קיבלנו מהביקור בסט של העונה הנוכחית של "האח הגדול" בבריטניה? בעיקר צמרמורת, ומהסוג הלא נעים. ארז טל עשה את המיטב כדי לשווק את מרכולתו. אך "האח הגדול" הבריטית הצטיירה כמפלצת טלוויזיה שנלקחה יצירה בדיונית סאטירית. הזוכה של העונה הקודמת הוא גבר מגודל אך ילדותי-במובן
משתתפי העונה הנוכחית הם מצעד של פריקים: עיוור הלבוש ככוהן בכת של עובדי אלילים. לבקן שחור. בובת ברבי אנושית. זוג נשוי, ערס וערסית מגוחכים בגרסתם הבריטית. וכך זה ממשיך וממשיך. עוד מעט הם יתהלכו בתוך הדירה, ואנחנו נוכל-הכינו את ה"וואו!"- לראות אותם מבעד למראות חד כיווניות ובאמצעות מצלמות נסתרות כשהם חותכים מלון במטבח, ואחר כך אוכלים אותו בחצר.
בקטע מאלף בפרומו שהגיש טל, צולמו תגובותיהן של שלוש נשים לונדוניות לרגע שבו צפו בטלוויזיה כשהמתמודדים החדשים הוצגו. הן ידעו, בחושי הצפייה המשופשפים שלהן, מה כל דמות תייצג. מי יהיה החנון המעצבן. שהערס הטיפש ימהר לפלרטט עם מתמודדות שאינן אשתו. הן אפילו ידעו לצפות שאחרי שהוצגו ארבע דמויות פריקיות-עכשיו חייב לבוא "החתיך". והוא כמובן הגיע. גם בתוכן הוטמע מזמן הפורמט, לפרטי פרטיו.
"האח הגדול" נראתה בפרומו כמו גרסה מוקצנת, פרודיה מפחידה על הטלוויזיה ועל הצופים, שלידה "המופע של טרומן" נראה כערב התרמה למען ילדי וראייטי. זה מיזם אכזרי, שאפילו לא מנסה להסתיר את הריקבון החברתי שעליו הוא משגשג ומלבלב. חוות נמלים שאליה נדחסו דמויות מוקצנות, מגוחכות, גם פתטיות, שאין כל סיבה אמיתית להתעניין בתנועותיהן וביחסי הגומלין שלהם.
אבל תהיה סיבה. הו, כמה שתהיה סיבה. כי עכשיו אני יכול ללהג על האכזריות והשעמום וחוסר התוחלת. חכו כמה שבועות, תנו למכבש הבאזז לחמם את המנוע, ותראו איך הוא ימעך את כולם. גם בטור הזה, אם ארצה ואם לא, ייכתבו פרשנויות מעמיקות על הרגע המסעיר שבו הערס יפלרטט עם הברבי. כל זה, אולי אפילו הטור הזה, כתוב בפרטי פרטים בספר הפורמט.
נא להמתין לטעינת התגובות
