לא מפחדים משינוי: ערב הצדעה לקהילה האתיופית
מלכה אינגדשט, דני סנדרסון, שלמה גרוניך עם מקהלת שבא ואמנים רבים אחרים ישתתפו באירוע "שילוב מנצח" באוניברסיטת תל אביב. "אני רוצה להיות חלק מאלה שמשנים את הפרצוף של המדינה", אומרת מסקי שיברו, שתנחה את האירוע
מסקי שיברו. צילום: יח''צ
להרים את המורל לאתיופים
"תמיד אפשר לחפש מה לא בסדר", אומרת מסקי שיברו. "אני בן אדם שמאמין שמכישלון לא לומדים, ושדווקא מהצלחות אנשים לומדים יותר. לכן אני מעדיפה להיות בקרב אנשים שמצליחים". השחקנית מסקי שיברו, בת 41, עלתה לארץ מאתיופיה כשהייתה בת 16. מאז הספיקה ללמוד בסטודיו למשחק של ניסן נתיב, לשחק בהצגות ובתוכניות טלוויזיה ולהקים משפחה ישראלית.
בשבוע הבא יתקיים באוניברסיטת תל אביב אירוע הצדעה לקהילה האתיופית, בהנחיית דליק ווליניץ ומסקי שיברו. העובדה שהאירוע מתקיים בהיכל האקדמיה ברמת אביב היא משמעותית בעיני שיברו, שטוענת
שהמרכז לא רגיל לראות אתיופים והאתיופים לא רגילים לראות מרכז. "שמחתי שהם עושים את האירוע שם, במקום שמייצג השכלה, שהוא חלק מישראל ומתל אביב".
"המופע הזה חשוב בשביל להרים את המורל לאתיופים", אומרת שיברו, אבל גם כדי "להראות לישראלים שאינם אתיופים שקורים גם דברים טובים, במקביל לכל הפרסומים על הדברים השליליים". שיברו מעידה על עצמה שהיא אישה מאמינה, ואומרת שרק עם אמונה אפשר לחולל שינוי. המופע, מבחינתה, הוא "אור בקצה המנהרה". אבל יש אור. זה תלוי גם בנו, לא רק בצד של הלבנים.
את האירוע יזמה עמותת טבקה שהוקמה בשנת 1999 במטרה לקדם שוויון זכויות לעולים מאתיופיה ולהגיש להם סיוע משפטי. "טבקה מטפלים בחינם ומייצגים עולים עם בעיות בכל מיני תחומים, אנשים שלא יודעים מה הזכויות שלהם".
חיה בחלום אמריקני
קפה שחור חזק צילום: יח''צ
"האירוע תוכנן לפני הרבה זמן והדברים האלה מתרחשים כל יום. אתיופים כל הזמן עסוקים במה לא בסדר. זו מדינה שמורכבת מעולים, והשתלבות לוקחת זמן".
כמה זמן זה נראה לך הגיוני לחכות? כמה זמן נשארות משפחות אתיופיות בקרוונים, כמה זמן עד שהורים לא יצטרכו להיאבק משפטית בשביל למצוא לילדים שלהם מושבים בבתי ספר?
"אפשר להתעסק בקטע של דיכוי וכמה גזענות יש במדינה, וזה יהיה המסר שאנחנו מעבירים לילדים ולנוער שלנו. אולי הדור הצעיר יראה שיש לו לאן לשאוף, דווקא כשמראים לו את ההצלחות. יכול להיות שאם היו מראים לצעירי הדורות הקודמים מעדות המזרח הצלחות של מזרחים - היינו מקצרים את התהליך של ההשתלבות שלהם במדינה".
אני לא מבינה למה לשלול פעולה בשני ערוצים במקביל. צריך לעודד את הנוער לשאוף קדימה, אבל אפשר במקביל להיאבק בממסד הגזעני.
"אני לא מתכחשת לגזענות. אבל זה מאד קל להיכנס לקטע הזה, אני לא אוהבת אותו, כי הוא לא תורם, הוא לא מעצים, לא מצמיח. תדברי על דיכאון, אנשים יהיו דיכאוניים. האירוע באוניברסיטה הוא אירוע חיובי, ואני אוהבת להדגיש את החיוב. הבנאדם צריך לרצות להצליח, ויש הרבה אנשים שעוזרים לנו להצליח. בחור צעיר אתיופי שהיום לומד באוניברסיטה יגיע רחוק".
את בטוחה? כל הזמן מתפרסמים נתונים על אחוזי אבטלה גבוהים דווקא בקרב אקדמאים אתיופים. הם מסיימים לימודי משפטים, אבל מאד קשה להם למצוא משרדים לעשות בהם סטאז', בין היתר כי אין להם קשרים.
"גם לי אמרו ב-87 שאין תפקידים בתיאטרון לצבע עור שחור, וזה נכון, באמת אין! עד היום זה נכון, אבל התשובה שלי הייתה אז והיא כזו היום, שאני זו שאגרום לאנשים לתת לי תפקידים, וזה מצליח. מאז שסיימתי את ניסן נתיב, לא חיכיתי שיתנו לי תפקידים, נכון שהעבודה שלי יותר קשה מאנשים אחרים, ושאני צריכה להוכיח את עצמי כל הזמן. אבל לא צריך לפחד מעבודה קשה".
לא לפחד מעבודה קשה
למסקי שיברו אין ספקות, שבדלנות עדתית או פעילות פוליטית חתרנית או ממוסדת, שמצביעה על הכשלים במערכת, לא יובילו לשילוב הקהילה האתיופית בישראל. לשיטתה, היצמדות להצלחה היא הנוסחה להצלחה. "היום לאנשים יותר קל ללמוד, בגלל החשיפה התקשורתית, האינטרנט, הטלוויזיה, הנגישות יותר קלה לאמצעים האלה. כשבני נוער רואים אנשים שמצליחים, זה אומר להם שזה אפשרי".
מסקי שיברו צילום: יח''צ
בכל זאת, יש מי שהדרך שלהם יותר ארוכה.
"גם לי זה לא בא לי בקלות, ולא מספיק להיות חיובי. צריך לקרוע את התחת ואז מצליחים להגיע רחוק. זה נכון שאין לנו קשרים, ואולי אנשים שמסיימים ללמוד היום לא מקבלים משרה, אבל בעוד שלוש שנים הם כבר כן יקבלו. אין לנו דודים, אין לנו משפחה, אבל עם הרבה כח, הרבה נחישות והרבה חוכמה, אנחנו נשנה. אנחנו כבר משנים!".
שיברו טוענת שהתמדה, עבודה קשה וסיוע מאנשים טובים עוזרים לכל מי שרוצה לפלס דרך, ודוחה בתוקף את השאלה בדבר נישואיה לאשכנזי, שאולי היה בהם כדי לעזור לה להשתלב. שיברו חיה את החלום האמריקני, וטוענת שמה שמשנה בשורה התחתונה זה "איזה בנאדם אתה ולאן אתה רוצה להגיע".
"אני אומרת את זה עם המון אהבה ועם המון כאב. צריך פשוט לפגוש אנשים טובים שרוצים לעזור. גם במחזור שלי בניסן נתיב יש אנשים שלא עובדים. אני הצלחתי בציפורניים, אבל בזכות עזרה של אנשים. חשוב לדעת גם להגיד תודה".
אז את אופטימית.
"מאד. מאד. אני מעריכה אנשים שהולכים נגד הזרם, שלא מפחדים לעשות שינוי. זה נכון שקשה, אבל הגישה שלנו חייבת להשתנות. אני רוצה להיות חלק מאלה שמשנים את הפרצוף של המדינה".
"שילוב מנצח", בהשתתפות: דני סנדרסון, מלכה אינגדשט, שלמה גרוניך ומקהלת שבא, אבטה בריהון, מאיר סוויסה, אילן שס, "קפה שחור חזק", צוות אקסום, צביקה היזיקיאס (נולד לרקוד), ילדי בית הספר הדמוקרטי גבעול ואחרים, 7 בספטמבר 2008, 20:30, אודיטוריום ע"ש סמולרש, אוניברסיטת תל-אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
