תפוחים מן המגבר: התפוחים בהופעה
הגרוב של להקת התפוחים מכניס את הקהל לאקסטזה למשך כל ההופעה, אבל לא תמיד זה מספיק
התפוחים. צילום: יוסי חרסונסקי
ההרכב מונה תשעה חברים - ארבעה נשפנים, מתופף, נגן קונטרבס, שני די-ג'ייז וסאונדמן - והוא מנגן על בסיס פאנקי שמשולבים בו דגימות, סקרצ'ינג וחטיבת כלי נשיפה דומיננטית. מדובר בתערובת של פאנק ג'ז וגרוב, כאשר הפטיפונים משמשים ככלי נגינה מהשורה.
הצליל שיוצא להם מלוכד, אנרגטי, מהוקצע. הוא אינו מתבסס על שירים שאפשר לשיר, אלא על תזמורים עשירים ועל קצב עוצמתי. מה שמתקבל למעשה הוא גרוב ג'אז-פאנקי מתמשך, שבו שולטת
חטיבת הנשיפה. המוזיקה חסרת זהות אישית, והנגנים משלימים את החסר בכל מיני מחוות מוזרות כלפי הקהל, שאמנם מעוררות תגובות נלהבות, אבל הניסיון הזה לאינטראקציה נראה יותר כגימיק של החנפה.
מרשימה במיוחד היא עבודת צמד הדי-ג'ייז - צריך לראות את האצבעות שלהם בפעולה. די-ג'ייז טודרס וסקולמאסטר שורטים את התקליטים במיומנות גבוהה, יוני הלוי מכה בתופים כאילו מדובר במי שכילד סבל מבעיות היפראקטיביות, שי רן מנווט את הגרוב בקונטרבס, נגני הנשיפה עובדים כחטיבה משומנת, ופה ושם גם מקבלים אלתור סולו.
התפוחים מנסים להפריך את הטענה שמוזיקה אינסטרומנטלית מתחילה לשעמם לאורך זמן, ואמנם נראה שהקהל המחוזר לא נרתע מכמויות הגרוב הבלתי נגמרות, וממשיך לזוז, לפזז ולרקוד בתוך הצפיפות. אבל זו בדיוק גם הבעיה במופע הזה, שכמויות הגרוב אינן נגמרות, אבל למרות זאת אתה לא ממש מצפה לקטע הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
