מדונה בת 50: הנציגה הפמיניסטית
מאז ומתמיד עמדה מדונה במרכזה של מחלוקת פמיניסטית. מרבית האנשים יסכימו שמדונה ראויה לכבוד גדול על התבונה השיווקית שלה, ועל אריכות הימים בענף שנשלט בעיקר על ידי גברים. אבל המחלוקות הן בעיקר לגבי הדימויים שלה
מדונה. צילום: האתר הרשמי
כראוי לתלמידת קבלה מצטיינת, היא מאד רוצה שייקחו אותה ברצינות, ומשתדלת להוכיח כי היא כבר לא מלכת הפרובוקציות, אלא אמא מסורה וחינוכית, דמות רוחנית שנחושה להביא קרן אור לעולם. באחד הראיונות האחרונים שלה צוטטה מדונה כשהיא אומרת: "אני כבר לא רוצה שיתלבשו כמוני, אני רוצה שיחשבו כמוני".
אבל האמת היא שמדונה של פעם סיפקה הרבה יותר חומר למחשבה.
מדונה של שנות השמונים והתשעים שברה מוסכמות, חצתה גבולות, הכתיבה אופנות והוכיחה את יכולתה המדהימה לחדש ולשנות. ההצלחה של מדונה היא כנראה פחות תוצאה של הכישרון האמנותי שלה, ויותר יכולתה לצאת מגבולות הז'אנר של עצמה, ובעיקר להמציא אותו מחדש.
מאז ומתמיד עמדה מדונה במרכזה של מחלוקת פמיניסטית (ויסלחו לי הפמיניסטיות שלומדות "מגדר" לתואר חמישי, על איזכורה של מדונה עם המונח פמיניזם). מרבית האנשים יסכימו שמדונה ראויה לכבוד גדול על התבונה השיווקית שלה, ועל אריכות הימים בענף שנשלט בעיקר על ידי גברים. אבל המחלוקות הן בעיקר לגבי הדימויים שלה, דימויים שהבטיחו את ההצלחה הזאת.
פמיניסטיות רבות יטענו שהשימוש שעושה מדונה במיניותה, מבזה את דמות האישה המנסה להשתחרר מכבלי הסטריאוטיפ הנשי, ולמעשה משתף פעולה עם הפנטזיה הגברית.
אבל מדונה של שנות השמונים לקחה את תדמית הפרחה והפכה אותה להתרסה ומחאה נשית חברתית. המסר היה ברור, את יכולה להיות נשית ומושכת, את לא צריכה
לפחד להשתמש במיניות שלך, ובו בזמן ליטול שליטה מלאה על חייך ולצפות שייקחו אותך ברצינות, גם אם את מסתובבת עם המחשוף הכי גדול בעיר.
גם אחרי שהוכתרה כסטארית הגדולה בכל הזמנים, לא הפסיקה מדונה עם הטיזינג והפרובוקציות, שהגיעו לשיא באלבום "ארוטיקה" ובספר "סקס" - ספר הצילומים הנועז שהציג אותה בעירום מלא ובמגוון סיטואציות לוהטות. בספר תיארה מדונה את פנטזיות הסקס השונות שלה, כדוגמת סקס חד-מיני, סקס אנאלי, סאדו-מאזו וכו'.
הספר גם הכיל תמונות של מדונה (חלקן בעירום מלא) מממשת את הפנטזיות האלו. הספר הצליח לקומם את התנועות הפמיניסטיות, והעלה מחדש את הדיון סביב הגבול בין אמנות לפורנוגרפיה. אבל לא רק פמיניסטיות יצאו כנגד הספר, גם תנועות דתיות וחברתיות יצאו כנגד "התועבה". וכך התקבל האבסורד שדווקא הפמיניזם שסלע קיומו הוא השתחררות מהדעות הקדומות של הדת, דווקא הוא זה שאימץ את הדעה השלילית של הדת בנושא המיניות.
מאז שנות השמונים העליזות הספיקה המדונה לעבור עשרות גלגולים, כשהאחרון ביניהם הוא כמובן עניין התחברותה לקבלה. מדונה של היום רוצה לביים סרט על הסכסוך הישראלי פלסטיני, ומאד משתדלת להתנער מתדמית "הפרחה" של שנות השמונים.
הפמיניסטיות אוהבות לראות את מדונה בחליפת ערב מכובדת, מדברת על שלום עולמי ואימוץ ילדים באפריקה. אבל מדונה של פעם, זו שנפנפה בחזיות של גוטיה ועדיין התעקשה שייקחו אותה ברצינות, היא זו שסללה את הדרך למדונה של היום, וביננו, היא הייתה הרבה יותר מעניינת.
נא להמתין לטעינת התגובות
