שירים קטנים מהחיים
לרגל אלבומו החדש והמצוין, רנדי ניומן מספר מדוע החליט לשם שינוי לשיר גם על עצמו, למה אין לו כמעט חברים ומהי הסיבה שבגללה ישמח להופיע בישראל
לנהל שיחה עם רנדי ניומן זה כמו ללכת ללונה פארק. בכל תשובה טמונה ההבטחה למשהו מפחיד או מצחיק במיוחד. לרוב זה העירוב של שניהם, שעושה את ההבדל. כדי להרגיע את הראש המסוחרר,
בואו נתחיל מההתחלה ובצורה מסודרת. ובכן, לרנדי ניומן יש אלבום חדש והוא פשוט מעולה. יש אנשים שרק תחילת המשפט הקודם כבר שלחה אותם בריצת אמוק ועם לב מפרפר לחנות הדיסקים הקרובה. העניין הוא שהם מעטים מדי. בעבור רוב האנושות, רנדי ניומן הוא שם שלא מזכיר שום דבר. במקרה הטוב, נוצרת אצלם תחושה עמומה שמדובר בעוד איזה כותב שירים יהודי מלוס אנג'לס. אבל אם אי פעם עברתם ברחוב וראיתם איזו אחת שכל מה שרציתם להגיד לה זה - "מותק, תורידי את הבגדים, ממש לאט, תורידי את הנעליים, תורידי את השמלה ואת הכובע את יכולה להשאיר עלייך", סימן שכבר הייתם בשיר של רנדי ניומן.
ואם אי פעם ראיתם צעצוע נטוש בצד הדרך והתחלתם לזמזם את השיר על החבר מ"צעצוע של סיפור", ברור שכבר הייתם בשיר של רנדי ניומן. ואם חייתם מספיק זמן בשביל להבין שהחיים הם בסך הכול אוסף נפלא של אכזבות ותקוות שבורות, עם כמה רגעים מצחיקים באמצע, אין שמץ של ספק שכבר הייתם בחלק ניכר משיריו של רנדי ניומן, רק שלא ידעתם את זה.
מרבית כותבי השירים ייצאו מגדרם כדי לשכנע אתכם שהם מספרים לכם את האמת, את כל האמת ורק את האמת, כשבפועל היצירות שלהם מוכיחות בייחוד את העובדה שהחיים שלהם הם לא החיים שלכם. רנדי ניומן הוא סיפור אחר לחלוטין. הוא אף פעם לא כותב שירים גדולים מהחיים, אלא שירים קטנים מהחיים. כבר ביצירות המופת שלו משנות ה-70, התעניין ניומן באופן שבו האחר חושב ומדבר.
"אולי זו בעיה פסיכולוגית שלי, אבל לא בא לי לעמוד על הבמה ולהגיד 'אני אוהב אותך', אני לא מרגיש בנוח עם זה. אני לא רוצה לעשות את זה, אולי אני מפחד מזה, אבל זה פשוט נראה לי הרבה יותר מעניין להיכנס לראש של מישהו אחר", הוא מסביר בריאיון מיוחד, לרגל צאת אלבומו החדש, "מלאכים ונבלים" (הכלי, לא הרשעים).
והוא היה בראשם של רבים אחרים. גזענים, שונאי אנשים נמוכים, רדנקס, מתדלקים ללא עתיד בתחנות דלק, מהגרים קוריאנים, יאפים עשירים מדי, פוליטיקאים שרוצים להשמיד את העולם אבל חסים על אוסטרליה בגלל הקנגורו ואפילו - אפילו בתוך ראשו של אלוהים. עם חוש הומור משונן כשיני כריש. ניומן התמחה בלחשוף את האמת המכוערת שמסתתרת מאחורי כל חיוך פוליטיקלי קורקט מעושה, בימים ש-P.C עוד היו ראשי תיבות של "לפני הספירה".
אך בדרכו העקמומית, שיריו של ניומן חשפו גם את ההומניות של הכיעור האנושי. על כל הנלע ?גות שלהן, הדמויות שמתוכן דיבר ניומן היו הרבה יותר אנושיות ומובנות מרוב דימויי
האיש שכתב להיטים לאחרים בסיקסטיז ("אמא אמרה לי לא לבוא", "אני חושב שיירד היום גשם"), עבר לקדמת הבמה בסבנטיז כדי ליצור רצף אלבומי מופת שהניבו להיט מיזנתרופי אחד - "אנשים נמוכים". מאז שנות ה-80 עשה ניומן תפנית בקריירה וכמו שלושת דודיו החל לכתוב פסקולים לפרנסתו. הוא כתב את המוזיקה ל"צעצוע של סיפור", ל"מפלצות בע"מ", ל"רגטיים" ולסרטים רבים אחרים. אך בערך פעם בעשור מצטברים אצלו שירים, והוא מתפנה להוציא אלבום שירים שהסרט כלול בתוכם.
אלבומו החדש מתאפיין בכל המרכיבים של אלבום גדול של רנדי ניומן - פרס נובל בחוכמת חיים, רשעות הומנית במיוחד, קורטוב פוליטיקה, קרנבל נודד של המוזיקה האמריקנית ושירים שוברי לב. התוספת האחרונה אולי נראית לא שייכת לשאר הרשימה, אך לפעמים ציניות היא מפלטו האחרון של הרומנטיקן האמיתי. כל מי שנבר מספיק בין שירי היהלומים המלוטשים והחותכים של ניומן יודע שבכל אלבום שלו מסתתרים כמה מהשירים הנוגעים ביותר שנכתבו. מ"מארי", הוותיק והיפהפה, ו"בגרמניה לפני המלחמה", שהוא עדיין אחד השירים היחידים שאני מכיר שהצליחו לגעת בנושא טעון כמו השואה ולעשות זאת ברגישות נדירה, ועד ל"לאבד אותך" ו"Feels Like Home" באלבום החדש.
בגיל 64, אחרי כל כך הרבה שנים בעסקי המוזיקה, אתה עדיין מתרגש כשיוצא לך אלבום חדש?
"ודאי, אני בטוח שאכבוש את המצעדים", הוא מצחקק. "זהירות, כוכבת פופ נוכחית, רנדי ניומן הזקן בא לתפוס את מקומך!".
המצעדים מעניינים אותך בכלל? מה אתה חושב על מה שקורה כיום מבחינה מוזיקלית?
"כשזה נוגע לתעשיית הבידור, למדתי להנמיך את הסטנדרטים שלי למינימום האפשרי, אבל אין ספק שהם מצליחים להפתיע אותי מחדש בכל פעם", הוא צוחק.
ואין שום דבר חדש שמעניין אותך?
"תראה, יש שני סוגים של טיפשים: אלה שאומרים'זה חדש ולכן זה טוב' ואלה שאומרים'זה ישן ולכן זה טוב'. אני לא טיפש. בכל דור יש מוזיקה טובה, אבל בעבור רוב האנשים זה לא משנה בכלל".
למה?
"כי אף אחד ממילא לא שומע כלום היום, עם כל משחקי המחשב, הסרטים והאינטרנט. אין לאף אחד זמן לשום דבר".
כשכתבת שירים כמו "רדנקס", ו "מדע פוליטי", היה ברור שהדובר הוא לא אתה. אבל האלבום החדש נשמע כאלבום הכי אישי שהוצאת עד היום. יש בו שירים על אירוע הלב שעברת, על הנשים בחייך (ולמי שתהה, הנשים בחייו הן אמו, אשתו ובתו הצעירה), על אביך. מה קרה?
"תמיד כתבתי כמי שמסתכל מהצד על הדברים, ונראה לי מעניין להסתכל קצת על עצמי מהצד", הוא צוחק. "בכל מקרה, אל תחשוב שאם שיר שלי הוא אוטוביוגרפי זה אומר שזו האמת".
למרות הקריירה הענפה שלך, רוב האנשים שסיפרתי להם על הריאיון איתך שאלו אותי "מי זה רנדי ניומן". רק כשסיפרתי להם שאתה הוא זה שכתב את המוזיקה ל"צעצוע של סיפור" הם מיד התחילו להתלהב ולספר לי כמה הם אוהבים את המוזיקה של הסרט.
"כן, זה היה טריק פסיכולוגי מלוכלך, לגדל דור שלם של ילדים לאהוב את רנדי ניומן".
יש מבחינתך הבדל בין המוזיקה שאתה כותב לסרטים לעומת האלבומים שלך?
"ודאי, בסרטים אני צריך ללכת להרבה מקומות שאליהם לא הייתי מגיע בשירים שלי".
כמו מה? שירי ילדים, סיטואציות רומנטיות?
ניומן צוחק. "מה פתאום, התכוונתי למקומות הרמוניים. אני מאוד אוהב את הסרטים האלה. הם הביאו אותי למקומות שבהם לא הייתי אף פעם. כל השירים שכתבתי לסרטים התגנבו לסלונים של מיליוני אנשים שלא היו מכניסים את רנדי ניומן הביתה דרך הדלת".
אבל אתה רואה את השירים האלה כשונים מהשירים שכתבת לעצמך כזמר?
"לא ממש, פשוט במקום להיכנס לראש של אחרים, אני נכנס לראש של הדמויות בסרט".
יש זמר ישראלי בשם שלומי שבן שתרגם שיר ישן שלך, "החיים שלי טובים".
"זה הבחור הצעיר שמנגן מדהים על הפסנתר?", קוטע אותי ניומן בלהיטות.
כן, זה הוא.
"או-אה, שמעתי עליו כל כך הרבה דברים טובים, זה ביצוע טוב? הייתי מאוד שמח לראות אותו בהופעה".
טוב, אז אולי תקפוץ לישראל לביקור.
"בשמחה, אבל כבר הייתי שם בעבר. לפחות שם אתה לא צריך להיות לחוץ מזה שאתה תעלה למונית והנהג יתחיל להגיד לך כמה שהוא שונא את כל היהודים האלה שמנהלים את כל העולם וגוררים את אמריקה למלחמות. זה קרה לי לא מזמן ואמרתי לנהג 'אתה יודע, אני יהודי'. הוא הסתכל עליי ואמר 'אתה? לא יכול להיות, אתה נחמד מדי'. אתה יודע, זה מה שהכי מעניין אותי".
מה, למה הוא שונא יהודים?
"לא, העובדה שהוא חשב שאני נחמד", צוהל ניומן.
וזה לא מה שהחברים שלך יגידו עליך?
לרגע אחד משתררת שתיקה בקו הטלפון, ולאחר שנייה בוקע קולו של ניומן מהאפרכסת, ובפעם הראשונה מאז תחילת השיחה מתגלה גילו בקולו. "אין לי הרבה חברים", הוא מודה. "בעבר, הייתי עסוק מדי בדברים אחרים ולא היה לי זמן ללכת ולשחק באולינג עם אחרים. היום אני מצטער על כך, אבל אין מה לעשות. אנשים זקנים מקבלים את כל מה שמגיע להם", ניומן חוזר מיד לפאזת הצחוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
