מדבר לא מאושר: ביקורת קולנוע
סרטו של פאולו קאלדס עוסק בסיפורה של ג'סיקה, המייצג תופעה שכיחה בברזיל של ימינו. קאלדס מספר באמצעות ג'סיקה את סיפורן של נשים שנגזר עליהן לחיות בחברה אטומה וחסרת רגישות, בה הכניסה לעולם הזנות בגיל 16 נחשבת לא פחות מלגיטימית
מדבר מאושר מתוך הסרט
ג'סיקה היא נערה בודדה, המתגוררת עם אמה ובן זוגה המפוקפק בעיירה קטנה ושכוחת אל. בתוך סביבת החיים האפורה וחרף העוני וקשיי הקיום מנסה ג'סיקה למצוא את מקומה בעולם. באין אפשרויות רבות העומדות בפניה, היא נאלצת לעבוד בזנות, בחירה המובילה אותה להתרחק ולברוח מהבית.
לאחר שג'סיקה בורחת מהעיירה היא מגיעה אל עיר הנופש רסיפי, שם היא מתגוררת עם עוד שתי זונות בחדר עירום ומעופש. השאיפה הגדולה ביותר בחייהן של שותפותיה לחדר היא להכיר תייר שייקח אותן לראות שלג אירופאי."כששלג נמס הוא הופך לבוץ", אומרת אחת מהן בניסיון להרוג את הרגע הקטן בו הרשו לעצמן לחלום בקול רם. ג'סיקה, לעומתן, לא מדברת על החלומות שלה. היא נשארת על פי רוב אדישה ופאסיבית, אך מבטה החלול והחולמני מסגיר את המצוקה בה היא שרויה.
קאלדס לא מספק לצופה הזדמנות אמיתית להזדהות עם כאבה של ג'סיקה, לפענח את מה שהיא חושבת או יותר מזה, להבין מה היא בעצם רוצה. הניתוק מבית אמה לא מקבל מקום ראוי בתוך התסריט ולא זוכה כלל להתייחסות. השינוי הגדול שעברה מצטייר כדבר שאין בו כל כאב או קושי.
הסצנות ארוכות, זוחלות אחת אחרי השנייה באיטיות, ובהיעדר כל מלל,
הן מצליחות גם לעייף. בסצנות בהן בחר קאלדס דווקא לשים מילים בפי גיבוריו, אין בכוחם של הדיאלוגים להעביר לצופה משהו מעולמן הפנימי של הדמויות.כמו כן, השימוש במצלמת כתף תזזיתית ובתאורה מינימליסטית תורם רבות לקושי שבצפייה.
כאשר ג'סיקה פוגשת את מארק, צעיר גרמני, נרקם ביניהם קשר לא ברור, שלרגעים נדמה כי הוא מבוסס על סקס וסמים בלבד. בהמשך מתברר, כי "החלום הברזילאי" התגשם דווקא עבורה, כשמארק לוקח אותה לגרמניה אלא שגם ביבשת האירופאית הנכספת ממשיכה ג'סיקה לשתוק ולהביט בעולם דרך מבטה החלול.
כמו הצבע האפור – כחול השולט בסרט מבלי להשתנות במעבר מברזיל החמה והטרופית לגרמניה הקרה, כך נותרת גם דמותה של ג'סיקה חד גונית. היא מתהלכת ברחובות גרמניים מושלגים ונדמה כי מלבד המעיל הגדול וכובע הצמר החבוש לראשה דבר לא השתנה בה מאז עזבה את בית אמה. הבחירות שעושה הגיבורה אינן חסרות בסיס, אך קאלדס לא מצליח להעביר את הרגשות המניעים אותה בבחירותיה. דמותה אמנם עוברת תהליך, אך חסר בו הקונפליקט שבעזרתו תוכל לעבור שינוי.
קאלדס מייצר אווירה כבדה מאוד לאורך כל הסרט, ללא רגע אחד של הקלה, של אופטימיות. הסיפור כולו מושתת על המועקה ועל הסבל של ג'סיקה, אך הוא חסר ביסוס של ממש. התסריט לוקה, ובנקודות מסוימות ניתן לחשוב כי הדיאלוגים המעטים שנוכחים בסרט נשלפו בזמן אמת ללא מחשבה מוקדמת. לנוכח התוצאה הלא מספיק מעניינת והקשה לצפייה, טובע הצופה ב"המדבר המאושר" בים של מרירות, וחש בעיקר מועקה, כזאת שמתיישבת בתוך הבטן ומלווה כל הדרך הביתה מבית הקולנוע.
מדבר מאושר (ברזיל 2007), 88 דקות, פסטיבל סרטים ברזילאי עד ה-23 באוגוסט, סינמטק תל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
