משורר, ידיד ויריב: יהושע על דרוויש
במילים אלו בחר א.ב. יהושע להיפרד מהמשורר מחמוד דרוויש. מי שגורש מישראל ב-1948 והפך לסמלה של הלאומיות הפלסטינית, הלך אמש לעולמו בגיל 67. בימים הקרובים הוא יובא לקבורה ברמאללה
המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש צילום: אי-פי
אני זוכר אותו בכינוס סולידריות שערך המשורר יבי (יונה בן יהודה) המנוח בשנות ה-60 המאוחרות בחיפה, למען המשוררים והסופרים הערבים הישראלים שהיו תחת צווי מעצר ותנועתם הוגבלה. זו הייתה פגישתנו הראשונה, והתרשמתי מהכח הבוטה של דבריו. אחר כך, כאשר נודע לי שהוא עזב את ישראל על מנת שלא לחזור אליה, היה לי חבל. הוא נראה היה לי פרטנר ראוי. קשה וביקורתי, אבל ראוי.
מהר מאד הוא הפך למשורר הלאומי של הפלסטינים, משורר הגלות ומשורר הפליטות, ולכן נע ממקום למקום וקנה לעצמו שם חשוב בכינוסי שירה ובפסטיבלים ברחבי העולם. על רקע זה הייתה ההחלטה של של יוסי שריד כשר החינוך
לכלול את שיריו בתוכנית הלימודים נכונה וראויה, למרות הביקורת שהוטחה נגדה.
דמותו משכה אותי כל כך שהעליתי צללית שלה ברומן שלי, "הכלה המשחררת". שם, באפיזודה דמיונית, תיארתי פסטיבל שירה ברמאללה, בו מתקיים דו-שיח שירי. משורר ערבי אשר קורא בפני מתרגמת ישראלית של שירה ערבית לעברית את שירי המשורר הסופי מימי הבינים אל-חאלאג', והיא מתרגמת אותם ישר לעברית. מיותר לומר, התרגשתי מאד במהלך כתיבת הסצינה הזו.
לפני כשנה וחצי הוא בא לבקר בחיפה, וכאן ערכו לו יהודים וערבים קבלת פנים נהדרת. אני נפגשתי איתו בבית קפה ושוחחנו בידידות. נתתי לו את "הכלה המשחררת" בתרגום לצרפתית, השפה בה הוא קרא ספרים בלועזית, וביקשתי ממנו שיקרא בספר ויראה באיזו חיבה תיארתי אותו בדימיוני, באותן שנים של לפני האינתיפאדה. אינני יודע אם הוא קרא או לא. תמיד קיוויתי לעוד פגישה איתו בעתיד, והנה נפטר-המשורר שהיה לנו גם יריב וגם ידיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם