לא מרירים אבל משועממים: הסינתיפופ של אולטראס
אלבום הבכורה של אולטראס, "לא מריר אבל משועמם", הוא הוכחה שסינתיפופ אפשר לעשות גם בעברית. ששי צור, חצי אחד מדבר על העבודה על האלבום, ההיכרות עם הסינתיפופ האירופי ועל המצב העגום של המיינסטרים הישראלי
השניים הגיעו דווקא מתחום הרוק, כחברים בלהקה "התרופה להמונים" שזכתה להצלחה יחסית בתל אביב בשנות התשעים. כשהלהקה התפרקה יצאו השניים לחיפוש מוזיקלי והגיעו לסינתיפופ.
"לאחר פירוק הלהקה החלטנו שמיצינו את עולם המוזיקה ופרשנו ממנו. חשנו שאין לנו מה להגיד ולחדש בתחום המוזיקה - ולא הייתה לנו שום כוונה לחזור אליו בעתיד. הרוק שיעמם אותנו לא רק בתור יוצרים – אלא בעיקר בתור כמאזינים", מספר צור, "בשנת 2005 יצאנו לטיול של מספר שבועות בסקנדינביה – ושם נחשפנו לסינתיפופ העדכני, ז'אנר שלא היה מוכר לנו עד אז, אשר פופולרי מאד בצפון אירופה, בנורווגיה, שבדיה וגרמניה.
הגילוי הזה שינה לנו את החיים. התאהבנו בסגנון המוזיקלי הזה והתחלנו לשמוע רק אותו במשך מספר חודשים. כל פעם נחשפנו לעוד ועוד להקות והשמחה הייתה רבה. לאחר שנים של עייפות מוזיקאלית חשנו שגילינו עולם חדש, מלהיב ומסקרן. החלטנו שאנחנו חייבים לעשות את המוזיקה הזאת בעברית, כדי שעוד אנשים יוכלו ליהנות ממנה – לא רק אנחנו. כך נולדה אולטראס".
אלבום כמו שלכם הוא סוג של עוף מוזר בסצינה המוזיקלית היום בישראל . איפה אתם ממקמים את עצמכם מול הסצינה המוזיקלית בארץ?
"אין ספק שהמיינסטרים הישראלי מורכב מלהקות מיושנות עם סאונד שאבד עליו הכלח. רוב האמנים כיום נשמעים אותו הדבר, אותו השטאנץ של גיטרה-באס-תופים – ואותו סולן מיוסר. אם בודקים 15 שנה אחורה – אי אפשר להבחין בהבדלים בין המוזיקה הישראלית של אז להיום. המוזיקה הישראלית נשארה מאז תקועה במקום.
פריצות הדרך היחידות היו בז'אנרים אלטרנטיבים או בטראנס – אבל המוזיקה הפופולרית פשוט קפאה בזמן. זה פשוט בושה. אני לא מבין למי בדיוק יש כח היום לשמוע עוד קרן פלס? והבעיה היא שדור שלם של צעירים גדל בשנים האחרונות על ברכי הרדידות המוזיקלית הזאת – ולא מכיר שום דבר אחר".
ובכל זאת, אתם חושבים על הפלייליסט? על הקהל בארץ ועל מה שמכוון אותו לשמיעה של משהו מסויים?
"באולטראס אנחנו מושפעים מהפקות מוזיקליות מתקדמות מחו"ל – לא מסתכלים בכלל על מה שקורה בארץ. אנחנו מביאים סאונד אלקטרוני עדכני, שעומד גם בסטנדרטים של הפקות בחו"ל. ברור לי שאם היינו מבצעים את אותם השירים שלנו בגרסאות רוק – אז הם מזמן היו הופכים בארץ ללהיטי ענק ברדיו, אך זאת לא המטרה".
"אנחנו נעשה את הכל בדרך שלנו בלי לסטות סנטימטר אחד הצידה, בלי לדפוק חשבון לכלום.
האלבום עמוס במוטיבים משנות השמונים, תקופה שנויה במחלוקת מבחינה מוזיקלית. זה משהו שלקחתם בחשבון כשעבדתם על האלבום?
"אנחנו רואים בעצמנו את דור ההמשך לסינתיפופ הטוב של שנות השמונים, רק משודרגים יותר מבחינה אלקטרונית, טכנולוגית ודיגיטלית. יש כיום תחייה מחודשת בארץ של המוזיקה משנות השמונים – ומסיבות האייטיז הן הכי מצליחות בעיר. בזמן אמת השמיצו את המוזיקה הזאת מאד. נכון שהיה הרבה זבל באותה תקופה - להקות מודרן טוקינג, פלקאו".
"עם זאת, באותה העת פעלו גם לא מעט יוצרים ענקיים כמו דפש מוד ופט-שופ-בויז, שרק כיום מבינים ומעריכים את גדולתם", אומר דור, "אבל אז המבקרים המוזיקליים לא ידעו לברור את המוץ מהתבן – ופסלו את כולם. אולטראס יוצרת מוזיקה אלקטרונית עדכנית עם קריצה לענקי הסינתיפופ של שנות השמונים".
המקצבים באלבום מאד חזקים, מה חשיבות הטקסט ואיך בעצם עובד תהליך היצירה שלכם. הטקסט קודם למקצב או ההפך?
"תהליך היצירה אינו קבוע. לעתים המילים קודמות ללחן ולעתים להפך. חלק גדול מהטקסטים באלבום נכתבו בתקופה של שינויים גדולים שעברנו בחיים האישיים שלנו – והטקסטים כאילו נכתבו מעצמם. באופן כללי האלבום הזה הוא יצירה אוטו-ביוגרפית, מעיין יומן מסע שמתעד תקופה חשובה שעברתי עם עצמי.
בכל מקרה לאחר שהשיר נכתב אני ודדי יושבים יחד על המחשב ומעבדים אותו מוזיקלית – ואז מתחיל הכיף האמיתי. אנחנו יכולים לשבת שעות על המחשב עד השעות הקטנות של הלילה רק כדי להגיע לסאונד חדש של בס לדוגמה".
יש תחושה מאד קלאבית שמתקבלת תוך ההאזנה לאלבום, אתם מעורבים בסצינת המועדונים בארץ?
"אנחנו אכן מושפעים במוזיקה שלנו מחיי הלילה ומתרבות המועדונים. הייתה תקופה, שהמסיבות הכי טובות בעולם היו בישראל. כמה מהרכבי הטראנס המובילים בעולם הם עדיין מייצוא מקומי שלנו. הבעיה עם הטראנס היא שאי אפשר לשמוע את המוזיקה הזאת בבית – אלא רק במועדון.
אנחנו שואבים אלמנטים מהטראנס ומכניסים אותם לתוך המוזיקה הפופולרית בצורה שלא תרתיע את המאזינים. אנחנו לוקחים את הטוב מכל העולמות ומשלבים ביניהם. שיר כמו "יום הולדת לסופרמן", למשל, מושפע במלודיות הפתלתלה שלו מאמן כמו סשה ארגוב – ומצד שני מהאנרגיה של תרבות המועדונים. השיר הזה הוא בעצם סשה ארגוב על סטרואידים".
אולטראס מתעדים לפרוץ גם מחוץ לגבולות הארץ. אלבומם יופץ על ידי חברת התקליטים האמריקנית A different drum. "האלבום ייצא בחו"ל בשפה העברית. זאת החלטה משותפת לנו ולחברת התקליטים שלנו בארה"ב", מספר צור, "בסצינת הסינתיפופ הבינלאומית ישנם הרכבים ממקומות שונים בעולם: מגרמניה, מאיטליה ומדרום אמריקה – ומה שמיוחד בה זה שכל אחד שר בשפה המקורית שלו. לאחר שמתרגלים לזה – זה נשמע טבעי לגמרי, בדיוק כמו כשאתה שומע אירוויזיון ואין עם השפות השונות שום בעיה, חוץ מטורקית".
נא להמתין לטעינת התגובות
