הריאליטי של ריימונד דפרדון: עכשיו בסינמטקים
שמונה סרטים של הדוקומנטריסט זוכה פרסי הפוליצר והסיזאר מוקרנים כעת בסינמטקים. הזדמנות להיחשף לקלקוליה של החברה הצרפתית, מבתי המשפט הדידקטיים שלה ועד החוות המתמוטטות
"דיוקנאות כפריים", שהכין הצרפתי ריימונד דפרדון. בשלושה סרטי תעודה, שצולמו בשנים 2001-2007, סוקר הבולט שבדוקומנטריסטים הפועלים כיום בצרפת את התמוטטות החוות והמשקים הפרטיים, שהזינו והריצו את הכלכלה הצרפתית במשך מאות שנים.
על חם צילום: מתוך הסרט
דפרדון, על פי הטרילוגיה הזו, מתגלה כמתעד היודע לשלב גישה אמפתית אל מרואייניו, ביחד עם יכולת אבחון חברתית, מהסוג המקובל בדרך כלל בסרטי תעודה מתוצרת בריטניה. הטרילוגיה הוקרנה פעמיים בפסטיבל בירושלים, וכעת שבים שני חלקיה הראשונים "היחס" ו"השגרה" לסיבוב חוזר בסינמטקים של חיפה, תל אביב וירושלים. זאת, במסגרת רטרוספקטיבה קטנה שתחשוף בפני הקהל הישראלי מקצת מעבודותיו של דפרדון.
הרטרוספקטיבה הכוללת שבעה סרטים ארוכים ועוד אחד קצר, פורצת לאקרנים כבר הערב, כשהסינמטק החיפאי יארח את "1974 מסע בחירות", שבו עקב דפרדון אחר הקמפיין הנשיאותי של ז'יסקאר ד' אסטן. אחת הפעולות הראשונות שז'יסקאר ביצע לאחר ניצחונו בבחירות אלה היתה הטלת איסור על הקרנת הסרט הזה, שבו מופיעים בין השאר ז'אק שיראק ופרנסואה מיטראן וגם שרל אזנבור. הסרט נותר גנוז במשך 28 שנים, והותר לשידור טלוויזיוני רק בשנת 2002.
דפרדון נולד בחווה חקלאית בשנת 1942, ובגיל 16 חמק ממנה אל החיים הסוערים בפריז של ימי "הגל החדש". הוא לימד עצמו צילום סטילס, הקים את סוכנות "גמא" והפך לאחד מצלמי הניוז המובילים בצרפת. עוד בתחילת דרכו המקצועית, בשנת 1963, החל להתעניין בקולנוע תיעודי ומיד עם תום מלחמת 1967 נחת בישראל המורחבת והכין פה סקירה דוקומנטרית על הניצחון הצבאי ותוצאותיו המיידיות.
דפרדון עשה לו שם עולמי כשהתגלגל לפראג במהלך ימי הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה, ותיעד את מסע ההלוויה העצום שנערך שם לסטודנט יאן פאלאך, שהצית עצמו למוות במחאה על כיבוש ארצו. במהלך השנים הירבה דפרדון
לצלם ולהסריט באפריקה הבוערת, ועל שליחותו המסוכנת הזו גרף פרס פוליצר אמריקני, וכן פרסי סיזאר צרפתיים וזכיות בפסטיבלים לקולנוע תיעודי. בשנים האחרונות העתיק דפרדון חלק מפעילותו ליצירת וידיאו ארט, וכמה מעבודותיו המרשימות במיוחד הוצגו במוזיאונים בפריז ובניו יורק.
הרטרוספקטיבה המצומצמת שמגיעה כעת לארץ מכילה שמונה מתוך 40 הסרטים שעשה דפרדון. אחד הבולטים בהם הוא "רגעים של צדק", שבו עוקב המתעד הנאמן אחר המתרחש בבית המשפט של הרובע ה-10 בפריז, הפועל מסביב לשעון. דפרדון אינו נצמד לבית המשפט בכללותו, אלא רק לאולם הדיונים של השופטת מישל ברנאר-ראקין.
במשך ארבעה חודשים צילם דפרדון את הדיונים המשפטיים ב-169 תיקים, שעברו מתחת ידיה של כבוד השופטת, וכשני תריסרים מהם הוא משלב בסרט המשובח הזה. אלה הם דיונים בפשעים ועבירות קלות יחסית: נהיגה תחת השפעת אלכוהול, איומים ברצח, אחזקה לא חוקית של כלי נשק, כייסות, שהייה אסורה בתוך גבולות צרפת, סחר בסמים קלים והתחזות.
אופיה הנוח של השופטת ונטייתה לדידקטיות מחנכת, מכתיבים לסרט קצב נינוח יחסית וארומה מהסוג המצוי בסיפוריו הקצרים של צ'כוב שהתמקדו בבתי משפט ברוסיה הצארית. דפרדון המרוסן אינו חוצה קווים של ניטרליות מופגנת, אינו מדובב את הנאשמים או את השופטת ונותן לחומר הדרמטי לזרום בכוחותיו הוא. התוצאה: מציאות סוערת ששום טלוויזיית ריאליטי לא תצליח לשחזרה לעולם.
דפרדון, לעולם לא אישי ובוודאי שלא מטיף, הירבה להיצמד לממסדים חברתיים-בית משפט, בית חולים, תחנת משטרה. כמו פרדריק וייזמן, המתעד האמריקני הגדול, מתמכר דפרדון לנפלאות המנגנון הביורוקרטי, ואת מסרטיו היותר מוצלחים, "על חם" (1994), המוקרן ברטרוספקטיבה, מוכיח זאת. לצורך הכנת הסרט שתל דפרדון מצלמות אצל שוטר-יומנאי, שדרכו עובר המצעד האנושי היומי המתנקז לתאי המעצר. עוד דוגמה לעבודת התסריט המעולה הנכתבת על ידי המציאות היומית הבנאלית.
נא להמתין לטעינת התגובות
