פסטיבל פסנתר פרטי: ראיון עם עינב ג'קסון כהן
עינב ג'קסון כהן התחילה לנגן בגיל 5, העלתה יחד עם מעיין הירשביין את המופע "קרבות ראווה" וניגנה עם אמנים רבים. כיום היא הולכת לקראת דרך משלה. עם הופעות סולו ואלבום בדרך, היא מדברת על אהבת הנגינה, כתיבת השירים ועל החלום שהולך ומתגשם
כהן, ילידת הרצליה ובוגרת בית הספר למוזיקה רימון החלה לנגן בגיל צעיר מאד. "התחלתי לנגן על אורגן בגיל 5 ועזבתי את זה מהר מאד. רציתי לנגן על פסנתר ולמדתי משמיעה, פשוט מלהשתעשע וללמוד שירים מוכרים. למעשה היה לי שיעור פסנתר אחד בחיי וזה מצחיק כי אנשים מגיעים אליי אחרי ההופעה ושואלים כמה זמן למדתי ואם אני מנגנת גם מוזיקה קלאסית. אני אוהבת את הפסנתר".
הפסנתר הוא גם הכלי הראשי בשיריה של כהן שכבר יצאו בהקלטות דמו שניתנות להורדה באינטרנט. "אני זוכרת את השנייה שהאצבעות שלי נגעו בפסנתר וממש נמסתי. זה באמת הדבר, מהרגע שאני נוגעת בפסנתר הוא מתחבר לי לגוף. לא יודעת מה היה קורה אם לא הייתי מנגנת על פסנתר. אני בסימביוזה גדולה איתו".
זה כמה חודשים שכהן עומדת לבדה על הבמה כאמנית סולו שגם כותבת את שיריה. במשך תקופה ארוכה הריצה יחד עם מעיין הירשביין את המופע "קרבות ראווה",דו שיח של שני פסנתרים שמנהלים מערכת יחסים מוזיקלית על הבמה. לאחרונה החליטו השתיים ללכת כל אחת לדרכה ולהתפתח כמוזיקאיות בזכות עצמן. "המופע עם מעיין היה מרגש וכייפי. הכל התחיל ברימון. מעיין ראתה אותי מנגנת בבית הספר והחלטנו להעלות מופע חד פעמי, בסוף רצנו עם המופע במשך שנתיים. לאחרונה החלטנו ללכת כל אחת לדרכה ומאז אני לבד. זה די מפחיד".
בהרבה מההופעות את מקיפה את עצמך באמנים אורחים, כמו איתי פרל ומיכל גבע.
"כמעט כל הופעה זה לבד. עידו שטרנברג מנגן איתי חמישה שירים, הוא מוסיף נגיעות מוזיקליות אווירתיות. כיף לי מאד שאנשים מוכשרים מקיפים אותי, ואני ניזונה מהם ומקבלת השראה.
יש לי המון שיתופי פעולה בדרך, ביניהם עם תמר אייזנמן ואיתי פרל (שגם יתארחו בהופעה הקרובה - נ.ר.). את תמר הכרתי
את מופיעה בתדירות מאד גבוהה. מה בעצם ההופעות מעניקות לך כאמנית בתחילת דרכה?
"אני מאמינה בהופעות. אני רוצה שאנשים ידעו שאני קיימת. יש קהל שמגיע כל הזמן. המון פרצופים חדשים שבאים וחוזרים. כשמגיעים אנשים להופעה בתל אביב מירושלים זה מפיל את הלב שלי לרצפה, זה מרגש, וכשכל זה קורה לפני הקלטות האלבום אני מקבלת את התחושה שזה עובד. שהכל בסדר.
לא תכננתי בכלל לבנות הופעה. הייתה לי פגישה עם שלומי שבן שאמר לי "תבני הופעה" ועניתי שאין לי הופעה. לא כתבתי אז שירים. בסופו של דבר קבעתי לעצמי דד-ליין של חודשיים, ישבתי בבית ויצרתי וכתבתי. השיחה עם שלומי נתנה לי פוש רציני ומהרגע שזה קרה זה הפך להיות ממכר".
מאיפה ההשראה הגיעה?
"ההשראה היא טקסטים. מילים מעיפות אותי. הטקסט הוא הערוץ שלי אליי, בפנים. כשאני מרגישה ששמתי את הלב על השולחן אני מרגישה שלמה".
יש אמנים שנותנים לך השראה? מה את שומעת בבית?
"האמא הרוחנית שלי היא טורי איימוס. גם פי.ג'יי הארווי, תום יורק ודמיאן רייס. מצד שני הקרפנטרס הם חלק משמעותי בחיי. מה שמרגש אותי קונה אותי. מבחינת נגינה על פסנתר, אביתר בנאי ושלומי שבן כמובן הם השראה גדולה".
הטקסטים שלך מאד אישיים, כמו בשיר "ניתוח לב פתוח" שמספר סיפור של חוסר שלמות בשפה מאד כנה בלי הרבה מטאפורות אלא דימויים מאד ריאליסטים, התייחסות לגוף למשל.
"אני אישה ויש את כל מה שבא עם זה. התייחסות לגוף ולנשיות ולמה שזה אומר לי. זה מעסיק אותי ברמה היומיומית וגם ברמה הפילוסופית. הדימויים של הגוף הם הדימויים שהכי מדברים אליי כי אני מרגישה את זה בגוף שלי, כשאני אומרת ירכיים כדימוי בשיר אני מרגישה את הירכיים שלי, את הגוף שלי מגיב".
"אני אוהבת שירים שהם סיפור עם התחלה ואמצע וסוף. זו הדרך למסגרת. נורא חשוב לי, מתוך פרפקציוניזם גרידא, שזה יהיה שלם. התהליך של כתיבת שירים בא לי בטעות, כמו תאונה טובה, חשבתי שזה מקום אחד אבל נחתתי במקום אחר. יהודה עדר שלימד אותי ברימון גרם לי לחשוב שאני יכולה לכתוב שירים. יש לי חברים טובים כמו מיכל גבע שידעה מגיל 15 שזה מה שהיא רוצה לעשות, אני פשוט נחתתי לתוך זה.".
כהן וגבע מכירות זו את זו מגיל צעיר מאד. גבע היא זו שאחראית להוספת השם ג'קסון לשם המשפחה של עינב, משהו שהשתרש ונותר עד היום. "אנחנו חברות מהגנון, מגיל 3 ומגיל 15 גם מנגנות ויוצרות יחד. השם ג'קסון הגיע בצחוק, ראינו סרטון וידאו שלי מגיל 5 ומיכל הבינה שהייתי החלק החסר בג'קסון פייב, מאז קוראים לי עינב ג'קסון כהן".
בחודשים האחרונים סיימו השתיים עבודה משותפת על אלבומה הראשון של גבע שיצא בחודשים הקרובים. כהן ניגנה והייתה שותפה לעיבודי השירים. בנוסף מנגנת כהן גם עם שחר אבן צור ואביגיל רוז. בחודשים האחרונים התחילה לעבוד על אלבומה הפרטי.
"יש תוכנית, יש דד ליין. זה מרגיש לי עכשיו אני צריכה להוציא את האלבום, להתחדש. להתחיל לעבוד על שירים חדשים. זה כמו הריון. אני מוציאה את האלבום כדי להתחיל מחדש. הכתיבה באלבום היא מאד אינטימית ומינימליסטית, ברוח ההופעות. פסנתר ונגיעות קטנות של כלים נוספים".
כמי שהתחילה כפסנתרנית דווקא ולא ככותבת, איך מתנהל תהליך העבודה שלך?
"זה מתחיל ממשפט אחד שהולך איתי וישן איתי ואז הפסנתר ממשיך את זה עד הסוף. היום אני כל הזמן כותבת, לא בכמויות כמו חברה' אחרים שיצאו מרימון, שמסוגלים לכתוב בין הדיסק הראשון לדיסק השני 80 שירים, זה לא הסטייל שלי. אני יושבת על הפסנתר ויש רגע שחוטף אותי כמו חטיפה של חייזרים. זה עדיין לא מקום של עבודה יומיומית שאני צריכה להתרגל אליה, בעיקר עכשיו כשאני כותבת לעוד אנשים ומתחילה להרגיש שזו העבודה שלי. כרגע זה עדיין מרגיש שההשראה באה פתאום וכולי אושר כשהיא מגיעה".
את השירים שלה מעלה כהן לדף המייספייס שלה. האינטרנט עבורה הוא כלי גדול לתקשורת מוזיקלית עם אנשים ולהעביר את המוזיקה שלה הלאה. "המיי ספייס לדעתי הוא סוג של שוק ענק, שבו כל אחד בוחר מה לקנות ומה לא, רק שהמוזיקה לא עולה לו כסף, ולכן זה נהדר.
"אני שומעת לפעמים אנשים שאומרים שהאינטרנט הוא מקום מנוכר. אני מאמינה שזה בדיוק ההפך. אני משקיעה ביחס אישי למי שמגיב ומקשיב ואנשים שנהנים גורמים לי התרגשות רבה".
גם תוכניות כמו כוכב נולד הן כלי טוב לחשיפה. איך את מתייחסת למדיום הזה?
"כוכב נולד בעיני זה ביזאר. אני לא מצליחה להבין את זה. זה גם מתחבר לי למקום הזה של מבחנים, ברימון היה קשה לי להתמודד עם זה. מבחינה מוזיקלית חסר שם משהו, זה נראה לי בלתי אפשרי לעבור תהליך אמנותי בתוכנית כזו. אתה עולה לגדולה בלי שנים של הופעות, של נגינה, של מעשים שבונים אותך כאמן.
"בניגוד למי שבכוכב נולד יודע שיש גמר בעוד שבועיים והוא יהיה האיש הכי מפורסם במדינה, אני הולכת לאט לאט. אני יושבת וצורבת 200 דיסקים בעצמי, למכור בהופעות, אני עונה לאנשים במיי ספייס שלי, אני מרגישה טוב כשעוד עשרה אנשים מקשיבים לי, או עוד חמישים איש מגיעים להופעות".
ומה דעתך על ההגדרה של הצלחת יוצאי רימון כתופעה כובשת פלייליסט?
"לקרוא לזה תופעה זה מטופש. מדובר בכמה אנשים שפרצו החוצה באותו זמן ואין קשר אמנותי ביניהם, מבחינה סגנונית אולי יש קשר בין קרן פלס ומירי מסיקה, אבל מדובר באנשים שלכל אחד מהם יש אמירה ודרך משלו. איתי (פרל) הוא אחד האהבות הגדולות שלי, אני לא מחמיצה הופעות שלו כבר שנים ואריק (ברמן) הוא גאון מוזיקלי. הייתי הולכת להופעות שלו בהייניקן בהבימה ומשתדלת לא להחמיץ שום הופעה".
"אני לא רוצה לצאת בהכרזות כמו שליחות. במקרה שלי, אין לי שום דבר אחר שאני רוצה לעשות, זה חזק ממני, לכן לא אכפת לי שישוו אותי לחברה' שהם השראה בשבילי. אבל אני מאמינה שכשיצא האלבום יראו את הייחוד שלי, יש הבדלים רבים ביננו".
ההופעה שלך היום מאד אינטימית, את רואה את עצמך יום אחד מופיעה במקום גדול כמו קיסריה?
"יש לי חלומות שאנשים שומעים את השירים במקום כזה. לוא דווקא קיסריה, זה לא משהו ספציפי. קשה לי לראות את ההופעה שלי פורצת את גבולות האינטימיות, כי זה הצבע של המוזיקה שלי. זה כן ממכר, התחושה הזו שהנה באים אנשים. עכשיו באים חמישים איש ואני רוצה שבהופעה הבאה יבואו 70 ואולי אחר כך 120, כל פעם הרגש עולה, אבל ההופעה שלי מתפתחת מתוך הסגנון שלי ותישאר כזו, אני מקווה".
להורדת שירי הדמו של עינב ג'קסון כהן
עינב ג'קסון כהן תופיע מחר, ב-5 באוגוסט במועדון לבונטין 7 בתל אביב ותארח את איתי פרל ותמר אייזנמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם