הפוליטיקה של האקסטזה: נברמור

היכרות עם הלהקות שיופיעו במסגרת פסטיבל Anthem, קצת לפני שהן נוחתות בארץ. והפעם: Nevermore, עם שילוב מגוון של כוחניות דורסנית ואמוציות דרמטיות

ליהיא לסלו | 3/8/2008 21:28

סיאטל של סוף שנות ה80 היא עיר על סף מהפכה בסימן שאלה, כזו שתוכרז מספר שנים מאוחר על ידי המדיה ותסחוף אחריה מליונים בכל העולם. מהפכת הגראנג' יקראו לה, והיא תבשר, כך יכתיבו העיתונים, על תחייתו של הרוק, על מותן של להקות השיער וסוף עידן האייטיז המצועצעות, מכל בחינה ובכל ז'אנר אפשרי. יש גם שיגדילו ויאמרו, סוף העידן הנוראי ביותר שידע הרוק אי פעם.

נוורמור צילום: יח''צ

על חורבות להקת ת'ראש מטאל סיאטלית בשם סנקצ'וארי (Sanctuary), אשר פעלה באמצע שנות ה-80, קמה בתחילת שנות ה90 נברמור (Nevermore).

וורל דיין, הווקאליסט והכותב הראשי וכן ג'ים שפרד, הבסיסט, החליטו להקים את נברמור לאחר שחילוקי דיעות מוזיקליים גרמו לפירוקה של סנקצ'וארי. את הת'ראש של הלהקה הראשונה שלהם, זה שהתחבב על דייב מוסטיין, מנהיג להקת מגהדת' (Megadeth) עד כדי כך שהפיק את אלבומה הראשון, הם החליטו להעלות מדרגה, או בעצם, יותר מאחת.

טאץ' מודרני לסגנון קלאסי

אם להקת הפרוגרסיב-מטאל קווינסרייך (Queensryche) נחשבה כמובילת הסגנון שהופץ מסיאטל במהלך שנות ה80, הרי שנברמור הרימה את הלפיד שכבר כמעט וכבה עם התפשטות הגראנג' והרוק האלטרנטיבי והמשיכה איתו הלאה, עת הוציאה את אלבומה הראשון ב95. אבל נברמור אינם להקת פרוגרסיב – או פרוגרסיב טהור בהגדרה.

במרוצת השנים אימצה נברמור, בתוספת לבסיס הת'ראשי שלה, אלמנטים של מטאל מלודי, אפילו ניאו-קלאסי במידה, מה שהיה מקובל יותר במטאל האירופאי מאשר האמריקאי והמחוספס יותר. שירתו בעלת הנוכחות של דיין, שהפכה לסימן ההיכר של הלהקה, שילבה ועדיין משלבת בין סגנון

כוחני, אמוציה חזקה ביותר ודרמטיות פומפוזית, מה שמעניק לה גם אלמנטים של פאוור מטאל מסיבי במיוחד.

נברמור הייתה מבין הלהקות הראשונות שהשכילו לאחד בין שנות ה80 ושנות ה90 במטאל האמריקאי, תוך שהם מעניקים לת'ראש ולמטאל אה-לה קווינסרייך אגרסיות מודרניות יותר של דת' וגרוב מטאל.

השילוב של אלה עם ליריקה שנעה על צירים של ביקורת חברתית ומלנכוליה קיומית על שלל גוונייה האפורים, כמו גם קולו הייחודי של וורל דיין, מעניק לנברמור נקודות זכות רבות על העזה וגיוון. לא בכדי היא נחשבת לאחת הלהקות המיוחדות והכנות ביותר שיש למטאל להציע כיום.

על קצה המזלג: האלבומים המומלצים

The Politics of Ecstasy

האלבום השני של נברמור יצא בשנת 1996 ומצטיין במיוחד בליריקה מושחזת, ביקורתית וחדה על השלטון והחברה האמריקאית.

Dead Heart in a Dead World

האלבום שיצא בשנת 2000 מתעלה על קודמיו בכוחניות המוזיקלית, גם כשמציע קאבר מפתיע ל Sound of Silence של סיימון וגרפונקל.

Enemies of Reality

האלבום משנת 2003 הוא בעל קו אגרסיבי במיוחד, בו ניתן לזהות אלמנטים ברורים יותר של ט'ראש.

This Godless Endeavor

בשנת 2005 יצא האלבום שלא מציג חידוש של ממש, אלא שילוב נקודות העוצמה מאלבומיה החזקים של הלהקה.

רשות: Warrel Dane – Praises to the War Machine

אלבום הסולו של וורל דיין יצא השנה. האלבום עוסק בנושאים המוכרים שנידונו בנברמור, ומעניק הזדמנות נוספת לחוות את דיין בתור סולן וכותב. עם זאת, האלבום לוקה בחסר בהיבטים המוזיקליים, שאינם מוצלחים ועוצמתיים כמו בנברמור: חסרונו של ג'ף לומיס, הגיטריסט הנוכחי של הלהקה, בהחלט ניכר.

פסטיבל Anthem ייערך ב-14 לאוגוסט, האנגר 11, תל אביב.